שו"ת ברוך השם ריז

ליו"ד (סי' א') הביא שמי שחושש שלא יפסיד הולד את החלב שיונק משום שהבהמה חולבת בלא ולד מותר לשחוט את העגל בתוך הזמן עיי"ש בפנים. וא"כ כ"ש כה"ג דיש סכנה בדבר רק שיש תקנה על זה לשוחטן מיד ולתקון בהשחיטה ודאי דהוי תקנה יותר מהפסד החלב. ומותר לשחוט גם בתוך שבעה ללידתו. ובפירוש רק למכור לעכו"ם כידוע. אך העיקר שלא ישחוט את האם עם העגלים יחדו ביום אחד ויבוא לידי איסור אותו ואת בנו. כנ"ל פשוט

סימן ו'

מעשה ששחטו במקולין שתי בהמות. והיתה אחת כשרה ואחת טריפה ע"י סירכא ואח"כ נמצא וושט אחד מנוקב שני נקבים זה שלא כנגד זה. דנקב א' הי' בעור החיצון. והב' בפנימי. ואין ניכר מאיזה בהמה הוא הוושט. ואמרתי שיש לצדד להיתר בזה ולומר כיון דאין הנקבים זה כנגד זה. רק דאמרינן (חולין דף מ"ג ע"א) זימנין דמיהנדזין ומיתרמי אהדדי א"כ הוי רק ספק. ועיין רש"ל ותב"ש בזה. א"כ נהי דלא פלוג ברחוקים הרבה עכ"פ לא הוי אלא דרבנן וא"כ י"ל דתולין הקלקלה במקולקל ואמרינן דהוושט של הטריפה היא והכשירה לא איתרעי וכמו (בסי' קי"א. ובסי' ק"צ) כנ"ל אך למעשה עדיין צ"ע

סימן ז'

המחבר בסי' ל"ג הביא דין הש"ס (חולין כ"ח ע"א) בבר אווזא דרבא דאתיא כי ממסמס קועא דמא שאין חוששין לספק דרוסה לבדוק כל החלל כולו אך חוששין לספק נקובה. ועיין בש"ך (ס"ק ט"ו שם) ודבריו מרפסין איגרי ואין פורש למו דהא המחבר אומר בפירוש שאין חוששין לדרוסה והש"ך נקיט ואזיל לשיטתו שפוסק כרש"י גבי דרוסה. ומה ענין זה לדרוסה וגם מ"ש הש"ך על הרמ"א דבריו תמוהים. אך לבאר דבריו יש להקדים שני הקדמות לזה. א) בתוס' (שם דף כ"ח ע"א) ד"ה אתא וברא"ש (פ' השוחט סי' ג') הקשו על מה שאיתא בש"ס (שם דף נ"ג) ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא. מאי נ"מ כיון דבכלבא נמי בעינן בדיקה ותירצו שני תירוצים. תירוץ א' דנ"מ דאילו ספק דרוסה בעי בדיקה נגד כל החלל ובספק נקב בעי בדיקה רק נגד הסימנים בלבד. תירוץ הב' דבספק דרוסה אפילו לא האדימו הסימנים אלא משהו ג"כ טריפה. עיין שם. וביאור דבריהם הקדושים בתירוץ ב'. והלא גם בנקב לא בעינן יותר ממשהו דהא כלל גדול הוא דנקב משהו טריפה וכמ"ש בריש פ' אלו טרפות אלא ברור כוונתם בזה דבספק דרוסה אפילו לא האדימו רק משהו טריפה פי' ובאדמימות משהו לא בקיאינן ואין שייך בדיקה בזה וטריפה אפילו כשבדק. אבל לגבי נקב מהני בדיקה כידוע. ב) הקדמה שני'. דהר"ן ז"ל פ' השוחט הקשה על שיטת רש"י ז"ל דסובר דאין בדיקה בחוץ אפילו לענין נקב וא"כ למה נקטו בש"ס (שם דף מ"ג ע"ב) דנ"מ לספק דרוסה הרי נ"מ לספק נקב נמי. ותירץ על זה דנהי דרש"י ז"ל סובר דלא מועיל בחוץ אפילו לענין נקב היינו בנקב במקום שאינו ידוע אבל במקום ידוע גם רש"י מודה דמהני בדיקה אפילו בחוץ עיי"ש. ובזה יתפרש לנו דברי הש"ך באר היטב דהנה הש"ך הקדים (שם בס"ק ז') דצואר מלוכלך להמחבר חשוב מקום ידוע ולהר"ב מקום שאינו ידוע. דאילו הי' נחשב להמחבר צואר מלוכלך למקום שאינו ידוע לא הי' מועיל בדיקה גם בפנימי עיי"ש. ולזאת דברי המחבר תמוהין לשיטת הש"ך בתרתי. א' למה כתב אין חוששין לספק דרוסה לבדוק נגד החלל. הלא זה הוא רק תירוץ הא' שבתוס' ורא"ש אבל לתירוץ השני הרי ספק דרוסה לא בקיאינן בבדיקה בסימנים כלל דאדמימות משהו לא מינכר. וע"כ לומר דהמחבר פליג על זה וסובר כרש"י דאין חילוק בזה דבין דרוסה ובין נקובה בחוץ אין בדיקה ובפנים יש בדיקה. הרי לרש"י נמי אם הנקב במקום ידוע מועיל בדיקה אף בחוץ. ורש"י מפרש בהדיא דההיא דממסמס קועי' דמא דלא מועיל הבדיקה מבחוץ. וע"כ דכיון דכל הצואר מלוכלך הוי מקום שאינו ידוע וא"כ להמחבר נמי יהי' זה אינו ידוע ולא מועיל בדיקה אף בפנים. ולזה תירץ הש"ך פי' בפנים וכו'. והיינו דלעור החיצון הוי אינו ידוע ולעור הפנימי הוי ידוע והמחבר סובר רק כתירוץ הא' שבתוס' ורא"ש דאזיל לשיטתו שפוסק (בסי' נ"ז) כרש"י פי' ולא כתירוץ הב' שבתוס' ורא"ש הנ"ל. והרמ"א פוסק כתירוץ הב' דלא בקיאינן בבדיקה לענין דרוסה כנ"ל

סימן ח'

לברר דינא דשכיח טובא באם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות או שההמסס נסרך ויש שם מחט. כ"ז יש לברר הלכה למעשה. הנה דין הזה כך הוא. שאם יש סירכא בביה"כ בחוץ ובתוכו תחוב מחט מצד אחד רק שלא ניקבה מעבר לעבר. הנה ראש המדברים בזה הוא הצ"צ (סי' מ"ט) דמטריף וסובר להחלט דהסירכא הוי כריעותא דקורט דם ולכן כמו דקורט דם מטריף בתחוב כן גם סירכא מטרפת ורק זה מצריך גם הצ"צ שתהא הסירכא נגד פי המחט ממש. אבל אם נמצאת הסירכא סביב מקום תחיבת המחט מצד אחד ולא כנגד תחיבת פי המחט אז כשר להצ"צ ומה"ט פוסק שם דלפ"ז מוכרח להיות הדין שאם לא תחובה המחט כלל רק נמצאת מונח אז כשר גם אם יש סירכא בחוץ דהא כיון שהמחט מונחת ולא תחובה א"כ אין אנו יודעין שהסירכא היא כנגד פי המחט ממש כיון שאינה תחובה וכל שאינה נגד פי המחט הא כשר עיי"ש ועל הך דינא דנמצא המחט רק מונח וסירכא או קורט דם בחוץ שהצ"צ מיקל. על זה חולקים הט"ז (סי' מ"ח ס"ק י"ד) והש"ך (שם ס"ק ל"א) ומחמירים בזה. אך הפר"ח שם והדגול מרבבה פוסקים כהצ"צ והפמ"ג בשפתי דעת (שם ס"ק ל"א) מתיר בהפ"מ. וכן החליט עוד הפמ"ג בשפ"ד (סי' מ"א ס"ק ט"ז) בסופו דבנמצא המחט ולא תחובה אז ביש סירכא או קורט דם אינו כשר רק בהפ"מ. ובדין הראשון של הצ"צ הסכים הפמ"ג (שם סוף סי' מ"א) לדבריו דבתחוב אפילו אם לא ניקבה המחט מעל"ע אפ"ה ביש סירכא או קורט דם נגד פי המחט אז טריפה ודאי. ודע דכל הדין הזה לאו דוקא בהמסס וביה"כ וטרפש וכרס נאמר דאין נ"מ בזה ביניהם לכל האיברים. ובכל האיברים הפנימיים כמו קורקבן ודקין אם תחוב מחט ויש סירכא נגד פי המחט או שיש קורט דם נגד פי המחט טריפה גם בהפ"מ. ובאם לא תחוב רק נמצא כשר בהפ"מ. אך באין הפ"מ טריפה גם בנמצא אם יש סירכא או קורט דם בחוץ. והנה כל הפוסקים דקדקו שתהא הסירכא או הקו"ד נגד פי המחט אבל באמת לאו דוקא נגד פי המחט ממש. דהא בש"ך מבואר להדיא (בסי' מ"ח ס"ק כ"ו) שכמו רוחב קש רחוק מפי המחט ולא יותר הוי כנגד פי המחט. ועוד ראוי לדעת דגם אם רחוק יותר מרוחב קש שזה נקרא שלא כנגד פי המחט היינו דוקא בבית הכוסות כשר בצד העב אבל בצד הדק או בהמסס בזה כיון דיש סירכא בחוץ אפילו שלא כנגד פי המחט ממש אפ"ה החמיר בנוב"י תנינא (ח' יו"ד סי' י"ד) דכיון דיש ב' סברות לאיסור. א' שיטת רש"י דבהמסס וביה"כ בצד הדק טריפה במחט תחובה בצד אחד גם שלא מעל"ע. ב' סברת הרש"ל והתב"ש דמחמירים בסירכא בשאר איברים כמו בריאה. לכן בעינן דוקא הפ"מ לצאת דעת רש"י וכמבואר ברמ"א (סי' מ"ח) וגם לכבוד שבת לצאת דעת הרש"ל והתב"ש. ועוד מבואר שם בנוב"י (שם סי' כ"ב) כיון דיש סירכא שוב אין נ"מ בין טרפש לביה"כ או בין שאר איברים דבכולן בעינן בדיקה לבדוק אחר מחט. כי הריעותא של הסירכא מצרכת לנו בדיקה. רק אם לא בדק ונאבד כך בלא בדיקה בזה יש חילוק דבטרפש