שו"ת ברוך השם רטו

וכמו שכתבו התוס' חולין קכ"א וכן הוא במשנה אהלות משנה וא"ו פ"א וא"כ אז אין עליה שום איסור נבלה כלל ונמצא מאחר שנולד ספק בשחיטה כגון ספק שהה ספק דרס אמרינן דאסורה משום איסור שאינה זבוח ואסור משום איסור עשה זה ומעתה אני אומר דנקובה בחזקת שלא היתה נבילה כי אז כבר נתברר שיש עלי' רק חזקת שא"ז ומשום ספק בשחיטה הוי ממילא ודאי נבלה ואין מנגד לזה מה שלא היתה בחי' נבלה כי זה כבר נחלט לאיסור משום דא"ז ודו"ק ויתר הדברים שם כולם מטפחים על פני המתנגדים בזה. ות"ל כי גדולים גאונך כמעשה חייא

אחיך יחידך ברוך עסמאן

ושלחתי תשובה זאת לכ' מחותני הגאון הגדול המפורסם הרב ר' חיים ברלין מיאליסאוועט וזה תשובתו

עזרי מעם ה' יום ג' א' דר"ח אדר. "ומרבים בו השמחה" לפ"ק

יצו ה' את הברכה. שמורה וערוכה למורה כהלכה כבוד מחותני ידיד נפשי ואהובי. איש כלבבי. הרב הגאון החו"ב עין העדה לתורה ולתעודה. יראת ה' היא אוצרו. ואור התורה יאיר נרו. כש"ת מ' משה ראטהמאן. הי"ו. האב"ד דהאראדישץ יע"א

הגיעני מכתבו הארוך. ותשובתו הארוכה והנחמדה. ואתו המדע. שאנכי מעולם הנני מתרחק מלחוות דעה בתחום שאינו שלי. יען כי מיום עמדי על דעתי. לא למדתי ולא עסקתי רק בכל מקצועות שבתורה. המבוארים בארבעה חלקי הטורים והשלחן ערוך שלפנינו. ומה אשיב לו על כל דבריו הישרים. אשר לפי חוקי תורת משה. האסורים לנו. מרבותינו בעלי התלמוד והפוסקים. כל דבריו אמת וצדק. וקורא אני עליו. מליצת רב ספרא. שאמר לרבא. משה שפיר קאמרת. אבל לא בלשון בתמיה. שאמר רב ספרא. רק בניחותא

והנה ראיתי בתשובתו. שחקר ג"כ. אם חייב אדם להשתדל להוציא עצמו מן החשד. שלא יחשדוהו. ולפלא בעיני שלא זכרו את דברי ר' אלעזר בפ' אין עומדין ל"א ב'. מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו

ובהאי ענינא דחשדא. ראיתי להודיעו. מה שאמרתי בס"ד בפ"ק דבכורות ג' ב'. רב מרי בר רחל. ידע לאקנויי קנין גמור וחזי לי' אינש אחרינא. ואזיל ועביד. וסבר רב מרי מילתא הוא דעביד. ופירש"י. מילתא בעלמא בדבור. ואינו נוטל דמיו. ואינו מובן. כיון דרב מרי. הקנה קנין גמור. ואם חזי לי' אינש אחרינא. הרי יראה. שהקנה קנין גמור. ומהיכי תיתי יהא סבור. שמילתא דעלמא בדבור עבד. ולא נטל דמים. הרי יראה שנטל דמים. ונראה. עפ"י המבואר מסוגיא דפ' כיצד מברכין. ל"ח א'. בדין ברכת המוציא. דראוי לתלמיד חכם. לעשות כהלכה. באופן שיהא ניכר שהוא תלמיד חכם. ובקי בדין. ולא לעשות באופן הפשוט לכל אדם. כדי שלא ירשדוהו שאינו בקי בדין. ומשום הכי מברכינן המוציא. ולא מוציא. וכ"כ הר"ן בפ"ק דפסחים. שמשום הכי מברכינן על בעור חמץ. ולא לבער. והנה ידוע מה שהקפידו הפוסקים. בדין הקנאת בכור לנכרי. לפוטרו מבכורה. שיהא בקנין המועיל מן התורה. ולא בקנין שאינו מועיל אלא מדרבנן. והאריך בזה בחתם סופר יו"ד סי' שי"ד. לענין קנין סיטומתא. אם מועיל להפקעת בכורה. וכל זה. אם הבהמה היא של ישראל מן התורה. מחויב לעשות גם הקנאה לנכרי. בקנין המועיל מן התורה. אבל אם אין הבהמה קנוי' לישראל, אלא בקנין דרבנן. הרי פשוט שמועיל לו גם הקנאה לנכרי בקנין דרבנן. לפוטרו מבכורה. מטעם ממה נפשך. דהא מן התורה אין הבהמה של ישראל כלל. ופטורה מבכורה. ואם מדרבנן היא של ישראל. הרי הקנה לנכרי בקנין המועיל מדרבנן. ופשוט והן ידוע בפ' מי שמת קמ"ט א'. עובדא דרב מרי בר רחל. שהגיעו לו כל נכסיו מאביו איסור גיורא. בקנין אודיתא. וכבר כתב הקצות החשן סי' קצ"ד ס"ק ד'. להוכיח מדברי התוס' פ' הגוזל קמא ק"ד ב' ד"ה אגם. דקנין אודיתא אינו אלא קנין דרבנן. וא"כ כשהי' רוצה רב מרי בר רחל. להקנות בהמותיו לנכרי לפוטרם מבכורה. הקנה אותם בקנין אודיתא. המועיל לדידי'. משום שגם לו באו כל נכסיו בקנין אודיתא. וכמו שכתבנו למעלה שכן ראוי לתלמיד חכם לעשות. ולא להקנותם בקנין כסף ומשיכה. שהם קנינים דאורייתא. המועילים לכולי עלמא בפשיטות. ומעתה הרואה אותו מקנה בהמותיו לנכרי. בקנין אודיתא. ולא ידע שרב מרי הוא גר שהורתו שלא בקדושה. וכי כל נכסיו באו לו בקנין זה, שזה הקנין אינו מועיל לכולי עלמא. ויהא סבור שקנין אודיתא מועיל לכולי עלמא להפקעת בכורה. ויהא סבור שגם רב מרי עשה הקנאה שאינה מועלת. וזהו באור דברי הש"ס רב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור המועיל לדידי' וחזי לי' אינש אחרינא. דלא ידע שהוא גר וכי הקנין הזה אינו מועיל לישראל אחר. שיש לו בהמות הקנויין לו מן התורה. ואזיל ועביד גם הוא כרב מרי. וסבר רב מרי מילתא הוא דעביד להקנות בקנין שאינו מועיל. ויעשה גם הוא בקנין שאינו מועיל. ואתי בה לידי תקלה. כן יש לפרש. דברי הש"ס הללו

דברי וכו' המצפה לישועה חיים ברלין החופ"ק והגליל

סימן ג'

הי' שאלה בשנת תרנ"ח שאיש א' מקארסאן לקח ארבעה אקעס שומן אוז שהופשט כבר והודח רק לא נמלח כלל והניחם הארבעה אקעס בארגז א' מחמת שתיקנו לשם פסח. ואח"כ לקח שמנה אקעם ג"כ שומן אווז ונמלח כד"ת בארגז אחרת ושלח כך שני הכלים המיוחדים לחבירו להארידישץ. האיש שנשלח לו לא ידע שהארבעה אקעס לא נמלחו וטיגן כך כל השנים עשר אקעס ביחד בכלי א' ואחר כמה ימים נודע לו שהארבעה אקעס שהיו לבדן בכלי אחד לא הי' נמלח ונשאלתי מה דין השומן שנתבשל ונטגן כך

והשבתי כך הנה יש לברר כאן שלשה דברים אם שומן כמו בשר. ב' אם יש לומר שנתבטל מב"מ יב"י טרם שנעשה לח. השלישי אם איסור דרבנן מב"מ לח בלח שוה לאיסור דרבנן יב"י מבא"מ דלכאורה חדא הן

על הראשון. המחבר עצמו סי' ע"ה סעי' א' אבל שומן שעליהם הרי הוא כשאר בשר הרי אע"ג דאין מחזיקין דם בב"מ ובדקין אפ"ה בשומן שעליהם יש דם וכן הרמ"א שם מפרש בהדיא דאם נתבשל שומן כך בלי מליחה החלחולית עם שמנה שעליה טריפה וכן הוא בהדיא בש"ך שם ס"ק ח' בשם הת"ח דבעינן ששים נגד השומן וכן פוסק הש"ך דבעינן ששים ולא מצרפין כלל להתיר פחות מס' מחמת שאין נראה לעינים דם בשומן. ועיין בפמ"ג שפ"ד סי' ע"ה ס"ק ט' דרק זה הקולא דבנתבשל ויש ס' אפילו זו החתיכה מותרת בשומן אבל ס' בעינן גם בשומן והוי להפמ"ג הלכה פסוקה. וא"כ קל וחומר אם בשומן שבבני מעים שאין עליו שום עור הוי כך. מכ"ש בשומן אוז ההויטין שיש עליו העורות של האוזות דכתב הנוב"י בקמא ביו"ד סי' כ"ד שזה שאמרו האחרונים דאין הרבה דם בשומן הוי רק בשומן המעים אבל בשומן אוז בעורו יש הרבה דם ע"ש א"כ הרי עאכו"כ שזה גרע ואם התם אוסר עד ס' מכ"ש בשומן אוזים. וגם לזכור שאפילו השבו"י ח"א סי' נ"ח דמיקל הוא לא שייך כלל לשאלה כזה דהוא מיקל רק בשומן אוז שלא הודחה בתוך ג"י דסובר לצדד