שו"ת ברוך השם ריד

מיימוני וד"ל. אך לא להכי קאתינא כי אם כלפי האמור דחדי הקב"ה בפלפולא דאורייתא. ולהנוגע לנ"ד הנה תירצו שם בהג"א וכן בתירוצא קמא דבמרדכי בשם הר"א ממיץ וז"ל דע"כ לא אמרו דע"א אינו נאמן באתחזק אסורא אלא דוקא באנשים ריקים ופוחזים דומיא דשנים שהאמינה תורה כמו שהן ובההיא אין ע"א א אבל בע"א מהימן וכשר סמכינן עליו וא"כ עתה יראו נא איך שתהי' דבר הפוך לעשות כמו מיום לילה ממש דתחלה אומר שהם כשרים ונאמנים אח"כ יאמר שילכו שניהם דוקא ולומר שיהי' אחד אסור א"כ הם בשם ריקים ופוחזים השמעתם בעולם להלביש בדיבור א' סתירה עצומה כזה. אם השוחט מהימן וכשר. ע"כ אינו ריק ופוחז ואלא דלא מהימן ביחידי והיינו דהוא ריק ופוחז א"כ איך זה הוא כתב שהוא כשר ככל שו"ב מובהק בישראל וד"ל כלל הדבר של הלכה האמיתית גם על פי הצד העצה טובה ולזהירות יתירה לית לן רק לומר דכשיה' שם שחיטה לשניהם שפירושה שיהי' איזו סכום בע"ח ששניהם יצטרכו לשחוט אז ילכו שניהם אבל על עגל א' או שתים לא שייך לדבר כלל עפ"י לשון המכתב מאדמו"ר הנעתק לעיל שיהי' אפילו רמז להחמיר מה שהוא שלא עפ"י הדין כלל וכלל. ואך המו מעי לי איך שעיקר גדול מדינא דש"ס שיהי' הטבח סר סכינו קמי' חכם שהקפידו מאוד בש"ע וכל הפוסקים וע"ז ספרתי מפורש שזה כמה שנים שלא באו לפני ושותק כ"ג ע"ז. ולדקדוק קל הזה לשון צותא חדא. בונה בנינים למאוד. והרי בדברי הפמ"ג עצמו מקדים שם בשפ"ד סי' י"ח ס"ק כ"ט העיקר שיתחייבו להראות סכינם להמורה העיר. ושבקו זה ותפסו ללשון אחרון של הפמ"ג טובים השנים וד"ל. הנני ידידו וכו'

ולאמיתית ההלכה אליבא דדינא הוא אצלי פשוט כביעתא בכותחא. דכל מה שהארכתי קצת לעיל בכל האמור שם הוא רק כי אין מדרש בלי חידוש ופלפול בעזרת ית"ש ולכן אם אפילו הי' אדמו"ר זצוק"ל הי' האוסרם בעצמו בשנת תרמ"ח ולא הרב המ"ל ר' משה ע"ה והאדמו"ר זצ"ל כתב אח"כ בשנת תר"ן כנ"ל ע"ז בלבד הארכתי כנ"ל אבל לאמת לאמיתו הרי ידוע לכל שחלילה וחלילה לא התערב אז אדומ"ר בכבודו בעצמו רק שלח את הרב ומו"ץ דעירו ר' משה בראדסקי מרי דאתרי' של אדמו"ר זצ"ל והוא הי' הראש וראשון להחמיר עליהם שיתברר כל מלאכתם הקדושה בהשחיטה ובדיקה ע"י השו"ב שלישי והוא אדמו"ר זצ"ל סמך רק עליו והוא הרב ומ"ץ שתיקן וגדר שיהי' השו"ב שלישי דוקא הוא הפה שאסר והוא הפה שהתיר בעצמו וכתב בעצמו וכתב ידו וחתימת ידו של אותו הרב ומ"ץ ר' משה בראדסקי מונח אצלי לעיני כל ישראל והתירם לגמרי והוא שהוא העיקר שבטל התקנה לגמרי הרי לא זכר כלל גם רמז דרמיזא בהתירו אפילו הלישנא קלילא הזה של בצוותא חדא כלל וכלל והנני מעתיק לפניכם לשון התבטלות התקנה אות באות ממש וז"ל

להוי ידוע למאן דבעי למידע ממני הח"מ בתעודה נאמנה אשר השו"ב מהאראדישץ הר' אלטער והר' משה המה בכשרותם בשחיטה ובדיקה בלי שום חשש ופיסול כלל. ומותר וכשר לאכול משחיטתם ובדיקותם בלי שו"ב שלישי כי אין עליהם שום חשש ופסול והמה בחזקת כשרות ככל השו"ב המובהקים בערי ישראל ולאמיתית הדבר בעה"ח היום יום ה' י"ב ימים לחודש כסליו שנת רנ"ת פה ראחמאסטריבקא נאום משה הרב ומו"ץ לעדתו בראחמאסטריבקא

והרי לעיניכם ולעיני כל ישראל כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר בלי לשון צוותא חדא ג"כ רק כשר ומותר לגמרי וידוע דכל מה שכתב זה הרב ר' משה הי' מפורש יוצא כל הלשון מפי הכהן הג' בפקודת אדמו"ר זצ"ל והוא צוה לו והסכים שיכתוב כן ש"מ דלא רצה לדקדק כלל על זה שיהי' אפילו בריבוי שחיטה רמז דיוק ואות יתירה אפילו לזה שילכו שניהם א"כ אם עכ"פ על ריבוי שחיטה מסכים אני ג"כ שמהנכון שיהיו שני השוחטים על מלאכתם הקדושה. אבל חלילה להרהר שאפילו על שחיטה כל דהוא כעגל א' או שתים או ת' א' וכיוצא יהיו אסורים הוא אך שלא בשום יסוד וענין כלל. והנה יושב כעת אצלי הרב הג' האב"ד דפרייאסלאוו ר' יוסף נ"י בעהמ"ח ס' דרכי חיים וספר נחלת יהושע והעיד לי בפירוש שגם בעיר ואם בישראל כמחנו מנהיג כן שלעת ריבוי שחיטה הולכין שני שוחטים. ובשחיטה מועטת בפירוש השוחט א' הולך ולית דחש לזה כלל

וכן היה אצלי ביום ה' הרב ר' הירץ חתן הרב המנוח ר' ליזר שהוא כעת מו"צ בעיר טאלנע והעיד לי ג"כ במפורש שברור כשמש ששם בטאלנא בשחיטה מועטת רק שוחט א' עושה כי אם במוצש"ק וביום ד' ששוחטין להכין בשר על ש"ק אז נוסעים ביחד אבל בשחיטה שאינה מרובה לעולם רק שו"ב א' עושה ואני מוסיף עוד ארליוועץ. מאטיסאוו. וואזיוואק. כדומה שם יהי' מותר שוחט א' ועיר שלי תהי' אסורה בשחיטת יחיד גם עגל א' הנכון הדבר. כללא דמלתא אחרי המכתב וההיתר של הרב המ"ץ ר' משה ע"ה הוא ממש בושה לאמר לאסור אותם ח"ו רק על מקומם יבאו לשלום. דברי הנ"ל

שלחתי תשובתי ואת לכ' אחי הרב הגאון וזה תשובתו

אחי יחידי הרב הגאון המובהק וכ' ה"ר משה נ"י. קבלתי קונטרסך אשר לחמת נגד הרב ותמול עיינתי בדבריו ובדבריך היטב ובכל האריכות וההעתקות ממכתבי האדמו"ר והוא יפה וברה כשאר מוצאו. והנה הארכת מאד בדברי הרד"ק והמראנ"ח שאדם צריך להזהר לבל יחשדוהו והוא מדאורי' וכו' כן הוכיחו שם בשיטת הרי"ף. אבל אחי יקירי כי בתשו' באר שבע בחידושו על מסכת כריתות שדי בי' נרגא ומבאר בטוב טעם שלא יחשדוהו הוא מדרבנן והנה הרב הנ"ל לא ראה (ב"מ ק"ד ע"א) הנה שמבואר בלשון הר"מ בפ"א מהל' אישות הובא לשונו בב"י בחו"מ סס"י מ"ב ובש"ך שם. דמ"מ אין לדון בכל תקנות ההם שיהי' סתום כמפורש ולא דמי לכתובה דכל לשון הכתובה גם אם לא כתב בנין דכרין וכדומה היא כמו שכתב. עי"ש היטב ולא תהא תורה שלימה שלנו וכו'

ומה שהארכת בענין הזה יש בהם דברים נפלאים ומתוקים המה מדבש. והמה כאגרופו של בן בטיח. והנה בעיקר חידושך אחי יקירי לתרץ קושית הראשונים למה נאמן עד אחד נגד חזקת איסור. והנה על התירוץ של המרדכי ריש חולין והגהת או"ז. שמפני שהשו"ב הוא מוחזק בכשרות. יועיל גם נגד חזקה. והא דע"א אינו נאמן היינו בריקים ופוחזים. כבר ביאר ע"ז הגאון המובהק הרב דווארשא בספרו האיום על חולין מאתים ושמונים דפין. תפארת יעקב. בריש חולין וז"ל ומה שתירץ המרדכי בסתם שוחט י"ש וזה נאמן אפילו באתחזק איסורא. מלבד שהוא דבר זר מאד לחלק בכך בלא"ה הרי במומר לתיאבון כל שבדקו לו סכין נאמן בשחיטה בלי אחרים רואין. עכ"ל הגאון בתפארת יעקב הנדפס בשנת תרכ"ז ונורא הוא. וזה לא כבר הבאתיו אל חדר הורתי ת"ל והנה מה שהראת אתי יחידי שי' לחלק בין הענינים ע"פ התשו' מיימוני לה' אישות לענין השידוכין. שבמקום שלא החליטה עוד החזקת איסור אז עד אחד נאמן גם נגד חזק"א ובזה חדשת בהדרת גאונך לתרץ על קושית הראשונים דבער א' בשחיטה לא נתברר עוד החזק"א כי לשיטת רש"י מוכרא לומר דמחזיקין מאיסור אבמה"ח לאיסור נבלה ועפ"י דברי התוס' ביצה כ"ה דאותה חזקה דאיסור אמה"ח אזדא לה. וע"ז מעיד הע"א. דמעולם לא נתחדשה איסור נבלה. הנה אם כי דבר חכמה דברת אבל ההיפוך מבואר בספר באר יצחק על חולין מחזיק קרוב לשלש מאות דפין שם בד"ג. שמבאר מכמה ראשונים דכיון שיש הפסק בין איסור אמה"ח לאיסור נבלה שבנתיים היא מפרכסת. וקיי"ל דמפרכסת הוא כחיה לכל דברי'