שו"ת ברוך השם רי

ט אבל כשהעמקנו לומר להלכה לדינא. הנה יצא כן דלענין סברא הראשונה לומר דלהד"מ עבר פעם אחת הוי כמו מומר להר"מ דאיתרעי לבדיקת סכין הוא דבר רחוק וזר. ולמה לנו לחדש חומרות להוציא אדם מחזקתו בהשערות בעלמא. אדרבה אנחנו מחויבים להעמיד אדם על חזקתו דכשרות. ולא להוציאו ועיין בש"ך (סימן קי"ט ס"ק י"ב) וד"ל עיי"ש

י ועל הסברא השניה דאם נחשד לחמור נחשד לקל זה אמת. ויש ודאי לומר כן. דשו"ב ודאי צריך להיות נאמן בזה שיהיה נאמן גם על של עצמו. אבל אף על פי כן יש להחליט לדינא כך. היינו על פי מה שמצינו שהרמב"ן בתשובה (סימן ק"ע) הא פוסק להדיא דגם הנחשד על החמור לא נחשד על הקל. והכל מצד העיקר הגדול הנ"ל דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה. והיינו כנ"ל דלא אבד חזקת כשרותו לשאר דברים ורק הבית יוסף (סוף סימן קי"ט) הקשה עליו מכמה משניות. ולכן הסביר הב"י דהרמב"ן קאי על שני מיני איסורים שאינן מסוג אחד. התם ודאי ל נחשד גם על הקל. ורק אם הם מסוג אחד ומענין אחד או נחשד בהקל ממנו. עיי"ש וכן פסק הט"ז ס"ק ח' והש"ך ס"ק י"ב עיי"ש. א"כ הדין כך. אם השו"ב יעבור על איסור אחד. שהוא מסוג וענין שחיטה ובדיקה. אז שפיר יוצא מחזקתו לבדיקת הסכין. אבל אם יעבור על איסור שהוא ממין וסוג אחר אין שייך כלל לחשוש בו על חזקת כשרותו לבדיקת הסכין וחזקת כשרות המיוחדת שלו במקומו עומד

יא ועדיין יש סתירה קצת משו"ת הרב מלאדי בשו"ע שלו שהשיב על שו"ב המסיג גבול רעהו. דהוא היפוך מן ירא שמים מרבים. עיין שם. אלמא דגם אם היה שו"ב מכבר וגם עבירה שלו הוא מסוג ומין אחר. כי מה ענין גזל לשחיטה. ואפ"ה חשש הרב ז"ל משום זה. הנה זה באמת סתירה קצת אבל זכינו בימינו לראות אור מנכדו הרב הק' מהרמ"מ מליבאוויטש בספרו שו"ת צמח צדק (חלק יו"ד סימן י"ב) האריך בזה הרבה והחליט שם כך (כפי שאי' בפרק ב' דדמאי) דחבר שגידל בהמה דקה לא אבד חזקת כשרותו לחבירותו לרבנן. ש"מ דגם חזקת כשרות מיוחדת לא תאבד בעובר על איסור אחר. וזהו היפוך דברי הרב ז"ל דרשע וירא שמים שני הפכיים דהלא הכא הוי רשע וגם ירא שמים. אבל מהגמרא דש"ס (בכורות דף ל"א ע"א) חבר שנעשה גבאי דוחין אותו מחבירותו מבואר להיפוך. וכדברי הרב ז"ל דלא אמרינן שני הפכיים. ונאבד חזקת כשרותו המיוחדת ואזל שם הצ"צ נמי בדרך הנ"ל. דהיכא דהוי מסוג אחר אז דוקא בעודו מחזיק ברשעו לדבר ההוא שהרשיע. אז אין לו החזקת כשרותו המיוחדת. אבל באינו מחזיק ופירש מהעבירה אז פשוט דכמו שאמרו בבכורות שם פירש הרי הוא ככל אדם. ה"נ כשפירש שוב יש לו החזקת כשרות גם להסכין עיי"ש. והוא ע"ד הב"י הנ"ל. ולכן הלכה ההיא כך נ"ל כיון דהשו"ב דסמילא לא עברו כלל וכלל איסור השייך לשחיטה ובדיקה. וגם כבר פירשו מהאיסור גרמת ההעלמה. ולזאת אין עליהם שום חשש כלל וכלל. ואך לבעבור כי נתפרסם בעיר דברי קלון עליהם הגם שאינם חייבים כל כך לאמיתית. אבל עכ"פ שם טוב אין להן. וגם יש לנו עמוד גדול דברי הרמב"ם ז"ל בשו"ת פאר הדור (סימן קי"ב) שחשש לחילול השם כשראו בהשו"ב דבר רע הגם שאינו דומה ממש להתם בהגוף הדין. אבל בהעיר הרי נתפרסמו לא לטוב ולכן יש למנות עוד שו"ב שלישי שילך עם כל אחד ואחד מהם. שבוע אחת עם זה ושבוע ב' עם זה. וכל זה רק למען דעל הסכין מצאנו דחזקת כשרות מיוחדת צריכה. אבל מה שחששו שלא יהיה נאמן על בדיקת פנים דבר זה מביא לידי גיחוך. ולא יאומן כי יסופר כלל. דהא כל התקירות והאריכות רק לבדיקת סכין דצריך עכ"פ חזקת כשרות. ופלפלנו אם איתרעי בהחששות הנ"ל החזקת כשרות המיוחדת. אבל לבדיקת פנים גם רשע גמור לשאר עבירה ואפילו מומר ממש גם להר"מ גם להד"מ ולכל האחרונים נאמן לילך לבדוק בשל אחרים כיון שאין לו הנאה כלל ורק באותו דבר החמיר הש"ך הנ"ל במומר שלא יהיה נאמן בשל אחרים באותו דבר שהוא מומר בו. אבל לא בדבר אחר שלא נחשד בו. ואפילו תימא שהוא דבר קל וא"כ הא מחמור לקל חשוד הוא. הרי היינו בשל עצמו ולא בשל אחרים כהפרישה. וגם היינו במין איסור זה. באופן שהוא ליצנות לומר דבר זה שיהיה נחשד על בדיקת פנים. ומה שי"ל דהקהלה סמילא יאמרו אדעתא דהכי לא קיבלום שיהיה עליהם גב"ע כאלה. וע"פ תשובת הרשב"א (בטור אהע"ז סימן נ') ובב"י שם בקלקל המשודך מעשיו היינו כשלא היו רוצים כל העיר. אבל כאן שיש כמה אנשים שרוצים בהם וגם אותנו לא שאלו רק אם הם כשרים ע"פ הדין וגם כיון שחזקת שו"ב הוא ככל השררות והמינויים כנ"ל בשם הרשב"א ודאי יש לעיין היטב ולפי שהשו"ב השלישי הוא רק חומרא מחמת הרמב"ם ולכן לא יקופח שכרם הקודם. וגם על פי האמור בש"ס (יומא פרק קמא) נכון שיהיה שו"ב שלישי ודו"ק. והבדיקת סכין של ר' חיים יונתן הוא עד זמן מה ובודאי סגי רק פעם אחת ביום עיין צמח צדק ועיין עוד באחרונים. ולעופות אין צריך מאומה: באתי על החתום משה בהרב ר' יעקב יוסף ז"ל מהאראדישץ

סימן ב'

הי' מעשה בשנת תרמ"ז הי' איזה לעז על שני שוחטים בעיר א'. ופסקו שני רבנים שיהי' להם שו"ב שלישי שיסע פעם עם זה ופ"א ע"ז והשו"ב השלישי לא מצא בהם תקלה. ובעבור זה התיר אותם אדומ"ר בהסכם הרב שהי' בהפסק הראשון. והתחילו השני שוחטים לעשות מלאכתם בקודש כאשר הי' מקודם. ובשנת תרס"ג התחילו לעורר איזה רבנים שאין אני נוהג כשורה מה שאני שותק. שלפעמים שוחט א' ג"כ נוסע להמקולין בלי חבירו. ורצו לתלות בוקי סרוקי באלף המגן במכתב אדומ"ר הק'. ולכן השבתי לרב א' מהמעוררים שיראה בעליל את כל ההלכה. ומקודם הקדמתי אם יש לי חיוב להוציא א"ע במפורש מהחשדא. או לא לענות כלל על דבר שאין בי וכדאר"י בש"ס. וכל ענין השאלה תתבאר מפרטית התשובה

להרב המאוה"ג נ"י

הנה אקדים לו גרגיר אחד. הא דאתמר בשבת קי"ח ב' דאר' יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו ומסיימי ע"ז אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי. וכן במוע"ק י"ח ב' הביאו מאמר ר"י וג"כ סיימי הא דרב פפא שהוא לכאורה מיותר. וכי לא הי' די בדברי ר' יוסי. אבל יתבאר בטיב דיש בזה כונה מיוחדת. דהנה ביומא י"ט ע"ב כל החושד בכשרים לוקה בגופו ר"ל. ויעיין כ"ת בב"ב ד' כ"ב ע"א בתוספת ד"ה אנא ענישתי'. דמשום דקיי"ל כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. לכן היו גדולי האמוראים מתאוננים ע"ז. ע"ש. והנה זה ידוע דכל חשד שחושדין למי שיהי' קשה מאוד שיברר הנחשד לעין כל שהוא חף ונקי מכל שמן חשד. והיא מילתא דלא שכיחא כלל שיתברר כן. אבל באיזה פעם א' מני אלף מזדמן באמת שהנחשד מראה חזותו ברבים. איך שהוא כשר וישר. ואזי מובן ממילא ששוב לא נלקה החושד עוד. אחרי שהכל יוד ויגידו כי לא היו דברים מעולם. א"כ שוב לא יהי' הנחשד בכלל שהחושדו יהי' נענש על ידו וכו' לכן ע"ז התכוון ר' יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו. ואין בו. פי' דהעיקר שיעזור השי"ת שיתברר שאין בו. ולכן בדקדוק גדול סיימי