שו"ת ברוך השם רח

אלמא דגם רשעים גמורים שאינם חוזרים בתשובה ג"כ מעלין א"כ הרי ברור דחילוק גדול ונורא בין מומר לרשע גמור והיינו באלו החמשה תנאים שהתנה. שיהיה מפורסם. וידוע לעשותה. ויהיה הורגל בה. ויעמוד ברשעו. וישנה בה תמיד. א"כ הרי ברור כשמש שזה שחידש הרמב"ם להצריך בדיקת סכין למומר באחד מעבירות הוא רק במומר הזה שיש בו החמשה תנאים ובהתוספתא וכן הש"ס הנ"ל לא היה החמשה תנאים וד"ל וא"כ אטו יש אפילו תנאי אחד ח"ו בהשו"ב דסמילא א"כ גם בדיקת סכין לא צריכי

א עתה נבוא לבאר מה שנראה באיזה מקומות בפוסקים דלשו"ב צריך חזקת כשרות מיוחדת ולא סגי ליה בחזקת כשרות דכל ישראל. איה המקור לזה. הנה נקדים דהוא נובע מהרמב"ם ז"ל דהנה הגם שהבאתי לעיל דבריו בלשונו מפרק י"א מהלכות עדות) דגם רשע גמור נאמן לומר כהלכה שחטתי וסומכין עליו וקונין ממנו בשר ואוכלין ואפילו בדיקת סכין לא צריך אם אינו מומר בהחמשה תנאים כנ"ל ואפילו מומר בהחמשה תנאים אפ"ה רק בדיקת סכין צריך אבל כל שבדקו לו סכין אפילו לא ראו כלל שחיטתו לוקחין ממנו הבשר ואמרינן לא שביק היתרא אפילו מי שהוא מומר לאכול נבילות לתיאבון כנ"ל בביאור ארוך. הנה תדע דהרמב"ם ז"ל סובר דזה הדין נשתנה עתה בזמן הזה דזה לא נאמר רק בעת שישבו כל ישראל בארצם בא"י אבל עתה בגלות גם בא"י מכ"ש בחוץ לארץ כל ישראלים חשודים לעבור על לפני עור לת"מ למכור בשר טריפה לאחרים הגם שהוא לא יאכל טריפות מכל זה חשוד למכור לאחרים. וכל כך נשתנה מן הקצה אל הקצה דאלו אז אמרו בתוס' (חולין דף ד' ריש ע"ב) דגם האוכל נבילות בעצמו לתיאבון אינו חשוד על לפני עור לת"מ. ועתה בפירוש אפילו מי שאינו אוכל בעצמו נבילה וטרפה כלל אפ"ה חשוד על לפני עור אם אינו מוחזק בכשרות מיוחדת. ומקורו נובע מהש"ס (ע"ז דף ל"ט ע"ב) אין לוקחין ימ"ח חמ"ג בסוריא אלא מן המומחה פירש"י דישראל שבסוריא חשידי על לפני עור ומזבני לישראל דברים אסורים שלקחו מן העכו"ם [ותדע דבאות ח' מן ימ"ח יש חילוק בין הש"ס דילן להתוספתא דבש"ס דילן רומז החי"ת על "חלב ובהתוספתא רומז החי"ת על "חתיכת דג עיין בתוס' שם ופסק הר"מ כהתוספתא ולכן פסק (בפרק ג' מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"א) דחלב לוקחין בכל מקום] והר"מ ז"ל (בפרק ג' מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א ובפ"ח שם הלכה ז' ובפרק י"א שם הלכה כ"ה) למד הדין הזה דלאו דוקא סוריא אלא ה"ה חו"ל ולא אמרו סוריא רק להוציא א"י בזמן ישיבתה ולכן בא בדינו וכתב (בפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז') דאין לוקחין בשר מכל טבח רק אם היה אדם כשר ומוחזק בכשרות הוא ששוחט לעצמו ומוכר ונאמן מפני שסובר כיון דאות ח' מן ימ"ח רומזת על חתיכת דג כנ"ל א"כ ה"ה חתיכת בשר ולכן אסור לקנות בשר מסתם טבח ושוחט ק לא ישחוט כראוי וינבלה וימכור לאחרים כי לא קפיד ע לפני עור. ואפילו דהוא אינו בכלל זה שיאכל בעצמו טריפה אפ"ה לאחרים ימכור ולא יחוש כלל. ואגב ארשום מה שיש לתמוה על הד"מ (בריש סימן קי"ט) דכתב על הב"י שהביא שיטה זו של הר"מ ז"ל כותב הד"מ אמנם המנהג אינו כן אלא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות עכ"ל. קשה מאוד וכי במנהג תליא מילתא הרי הר"מ אמר דבריו מיסוד הש"ס והיה לו לד"מ רק לומר כן סוריא שאני אבל לא לתלות במנהג והנה לפ"ז הרי הוה בחו"ל ובזמן הזה גם בא"י כמו הא דכתב (בפרק י"א מהלכות עדות הלכה ז' ח') שהבאתי לעיל דהחשוד על דבר אינו נאמן על שלו ה"נ בחו"ל וכו' דסובר הר"מ דחשידי כסוריא לעבור על לפני עור. א"כ פשוט דינו כמו בחשוד דאינו נאמן על שלו. וה"ה פוסק כהר"מ וכן הטור. וכן הב"י. אבל היינו דוקא לקנות מזה הטבח שאמר ששחט כראוי ממנו לקנות אין קונין עד שיהיה אדם כשר ומוחזק בכשרות אבל להיות אם יבוא טבח לומר על שור אחר ששחטו כראוי בודאי גם בחו"ל וסוריא גם להר"מ נאמן דהא אין אתה חושש רק פן הוא מהחשודים על לפני עור כמו בסוריא א"כ בעינן רק שיהיה לו תועלת והיינו כמו החשוד גופא הא פסק הר"מ דנאמן בשל אחרים דחזקה אין אדם חוטא ולא לו והיינו דפוסק כרשב"ג דהחשוד על הדבר נאמן להעיד בשל אחרים ולא כר"מ דסובר דהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו ופוסק הר"מ כרשב"ג דנאמן בשל אחרים ה"נ ודאי בזמן הזה נאמן כל טבח גם אם אינו מוחזק בכשרות רק סתם ישראל להעיד על שור אחרים שהוא שחטו כראוי וקונין את הבשר דהא רק מחמת חשד חלוק דין חו"ל מא"י. א"כ הרי גם חשוד נאמן כשאין לו נגיעה דהנאה כלל רק אחרים יהנו כנ"ל בר"מ מפורש וזהו שכותב הר"מ הוא השוחט לעצמו ומוכר ונאמן פי' ולאפוקי אם שוחט לאחרים ומשלמין לו בעד שחיטתו בין כשינבלה בין שישחטנה כראוי אז ודאי דנאמן גם אינו בבירור אדם כשר ומוחזק בכשרות רק סתם ישראל דהא אפילו רשע נאמן כה"ג כנ"ל. והנה מכאן יש תוכחת מגולה שישגיחו על הקצבים ג"כ שיהיו אנשים כשרים כי יש יסוד גדול מהר"מ ז"ל הנ"ל דבחו"ל חשידי כל ישראל למכור בשר טרפה א"כ כיון שיש להם הרבה בשר טרפה ג"כ יש לחוש פן מוכרים הטריפה ג"כ על כשר ובפרט בזמנים ההם שיש טאקסע דהבשר טרפה בזול מאוד והכשר ביוקר מאוד ודאי יש לחוש ולא מצד חסידות רק מדין הר"מ הנ"ל. אמנם הרב ז"ל בביאור לשו"ע שלו (יו"ד סימן א' ס"ק ב') חידש דכיון שיש שוחטים היודעים כמה כשרות וכמה טרפות לזאת מירתתי הקצבים פן ישאלו להשוחטים ויתברר כמה היה להם כשרות. אבל מ"מ הנ"מ לענין בשר חוץ. עתה יש יסוד חזק דהא בבשר חוץ כיון דאז לא ידעינן השוחטים מי הם א"כ לא מירתתי שוב הקצבים ואנן ידעינן שהקצבים אינן בחזקה מיוחדת א"כ מהר"מ ז"ל מוכח דאסורין

ב ועל זו השיטה של הר"מ ז"ל הנ"ל בא הש"ך ז"ל וביו"ד סימן קי"ט ס"ק א') והביא דרוב הפוסקים חולקים וסוברים דדוקא סוריא אמרו ולא חו"ל ותמה על הר"מ ז"ל וגם על המחבר שסתם כוותיה במחודשים סימן א' ובפנים (בסימן ס"ה) כהר"מ ותירץ שם דשחיטה שאני דהרבה דיני שחיטות יש ובקל יכול לעשות קלקול בשהיה ודריסה וכו' וכן החליט המחבר כהר"מ בשוחט והנה כל זה תבין ותדע דגם להש"ך ז"ל הדין דוקא בשוחט לעצמו דהא מקורו רק על פי הר"מ והר"מ גופא איירי רק בשוחט לעצמו כנ"ל דאז מסיק הש"ך דעכ"פ השוחט צריך להיות בחזקת כשרות מיוחדת. אבל בשוחט לאחרים גם להש"ך ליתא גם הוה אמינא שצריך להיות אדם כשר דוקא אלא גם רשע נאמן כנ"ל. ורק החילוק בין הש"ך להר"מ עצמו דלהש"ך הקצבים יכולים להיות סתם ישראלים ולבדוק בדיקת הריאה לעצמם כי רק השוחט דרבים דיני שחיטות דוקא אבל לא הבודק. וגם אפילו ראינו שחט אחד והלך לו וידעינן שלא יבוא להר"מ ז"ל אסור לקנות מהקצב הסתם גם להר"ם דהא אין כאן שו"ב שירתתו ולהש"ך שפיר דמי דסובר דלא חשידי כלל ישראלים קצבים לעבור על לפני עור. והנה בין להר"מ בין להש"ך אם ידענו לשוחט שמוחזק בכשרות שלא יעבור על לפני עור תו לא צריך גם אם רשע לדבר אחר. ודו"ק. דכיון דלא חשוד על לפני עור תו הוה במוכר בעצמו כשוחט לאחרים דהקדמנו לכולם בשוחט לאחרים גם רשע נאמן

והנה הב"י (בסימן א') הביא כתב המרדכי פ' אלו טרפות בשם ר"ח דהשוחט צריך שיהיה נאמן דלא חיישינן ביה שיאכיל נבלות וטרפות והביא הב"י סמך לדבריו משיטת הר"מ הנ"ל שהטבח צריך שיהיה בחזקת כשרות ואדם כשר. והקשה הד"מ הא הר"מ לא קאמר רק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים אבל בשוחט לאחרים לא אמר עכ"ל ותמה אני להיפוך על הד"מ מנין ידע הוא דהר"ח נמי לא קאי שא השוחט