שו"ת ברוך השם רו

בש"ס בלשון "עד אחד והא דבאמת נאמנים הוא רק משום דגם לעצמם הם נאמנים אלא ע"כ דלא במינן עדות דאיך אדם מעיד לעצמו הא אדם קרוב לעצמו ופסולין להעיד אלא ע"כ דלא בעינן עדות. אבל להמתיק יותר הלשון "עד אחד דעדיין יוקשה הא היה להם לומר אדם אחד נאמן באיסורין ולא עד אחרי שגם הפסול לעד נאמן איך שם עד עליו. וק"ל

יד הנה יש להקדים מה שיש לכאורה קושיא חזקה על השיטה של הרמב"ן (בקידושין דף ס"ו) שהביאו הר"ן שם וכן כתב בחידושיו (ליבמות דף פ"ח ע"א) וכן סובר הרשב"א והראב"ד בקידושין שם שהחליטו דעד אחד נאמן גם נגד החזקה אפילו אינו בידו ולא כהתוס' והרא"ש (בש"ס גיטין דף נ"ד) דסברי דרק היכא שבידו והקשו כולם לעצמם על שיטתייהו זאת מהסוגיא דגיטין הנ"ל דשם מוכח באמת דבעינן בידו דייקא בין לאביי בין לרבא ורק הנ"מ בינם דלאביי בעינן שיהיה עתה בידו ולרבא סגי במה שהיה בידו מקודם אבל עכ"פ לשניהם בידו בעי וא"כ איך סוברים הם דנאמן גם נגד החזקה אפילו אינו בידו. [והש"ך ז"ל (ביו"ד סימן קכ"ז) כתב דשיטה זו היא המחוורת]. ותירצו דהתם ובגיטין דף נ"ד) בפועל איירי דחזקתו משקר דחזקה פועל עשה כהוגן ולכן אם אינו בידו אינו נאמן אבל אדם אחר מחמת שאין חזקתו משקר אפילו אינו בידו וגם נגד החזקה ג"כ נאמן עיי"ש א"כ לפי דבריהם הלא צריך להיות שרשע לא יהיה נאמן באם אינו בידו. דהא כשם דפועל חזקתו משקר כן י"ל ברשע כאשר כתב החינוך פ' משפטים דרשע חזקתו משקר א"כ הוה כמו פועל דניבעי בידו דייקא. ולסוף הא כתבו הרשב"א בתשובה ג"כ שהוא מן השיטה הנ"ל דאפילו מומר לדבר אחד נאמן באיסורין ולדחוק ולומר דבאמת יהיה כן להרשב"א דברשע יצטרך שיהיה בידו דייקא הוא דוחק גדול. ובפרט שכתב הרשב"א וכ"ש במה שאינו בידו נאמן לומר בשל אחרים הרי כותב בהדיא דנאמן גם אם אינו בידו והרי יוקשה כנ"ל לא עדיף מפועל

טו אבל יתפרש הדבר בטוב ע"פ דברי הר"מ ז"ל וז"ל (פרק י"א מהלכות עדות הלכה ז' ח') עד אחד נאמן באיסורין אע"פ שהוא פסול לשאר עדות שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשרה ונאמן לומר כהלכה שחטתי אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו אבל נאמן על אחרים לפיכך החשוד על דבר יש לו לדון בו ולהעיד על אחרים חזקה אין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים. כיצד נאמן עם הארץ לומר פירות פלוני מתוקנים הן ונאמן הנחשד למכור בשר בכור לומר בשר פלוני שמוכר פלוני חולין הוא וכן כל כיוצא בזה משאר האיסורים לפי שאימת האיסורים על הרשעים ואין אימת ממון עליהם עכ"ל הזהב. העתקתיו כולו לפנינו כי הרבה דברים נשמעים מדבריו ההם. א) הקדים לנו דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה דלכן רשע ששחט שחיטתו כשרה דאם היה מומר לכה"ת הרי היה כמומר לע"ז דשחיטתו נבילה. ומשום הכי מחמת זה דייקא יכול להתקיים כל הדינים הכתובים כאן דכיון דאינו רשע לכל התורה כולה רק למה שעבר והרשיע לא לדבר אחר זה גופא הוא הטעם דנאמן לומר כהלכה שחטתי דאם היה נעשה רשע לכל התורה הרי נעשה חשוד לכל דבר ושוב הא אין חשוד נאמן בשלו. ולכן מסיים תיכף אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו הטעם משום דאז ודאי משקר אבל נאמן על של אחרים דחזקה אין אדם חוטא ולא לו א"כ שוב הרי אומר אמת כיון שאין לו בזה נגיעת צד הנאה ולא נחשד רק לשקר לטובתו. ומסיים לפי שאימת האיסורים וכו' לתרץ דלא יוקשה לך הרי קיי"ל דרשע משקר כנ"ל בחינוך דרשע חזקתו משקר ולכן תירץ בלשונו הזהב שרק אין אימת ממון עליהם בזה הם משקרים אבל אימת האיסורים יש על רשעים ואינן משקרים בהם היכא שאין חשוד בדבר. וא"כ הרי שפיר ניחא שיטת הראשונים הנ"ל המחוורת שבכולן ואפ"ה גם רשע נאמן ולא דמי לפועל דפועל שפיר חזקתו משקר אבל רשע אין משקר באיסורין אם לא שנעשה מומר לכה"ת דאז דינו כעכו"ם. וא"כ לפי כל הנ"ל הרי היכא שיש חשד לדבר להחשוד המעיד אזי אינו נאמן כלל דאז שוב לא ידעינן האמת דחשדינן לו שאומר כן בשביל צד הנאה שיש לו בזה ורק הא דנאמן ע"א גם רשע הוא רק לפי ההקדמה הנ"ל דהרי מומר לדבר אחד לא נעשה מומר לדבר אחר ואמרנו הפירוש דלא אבד החזקת כשרות לדברים האחרים וא"כ לא נחשד עליהם ואימתן עליו עדיין וכשאומר אומר אמת ובאיסורין הא לא בעינן יותר רק האמת וסגי בזה. ועתה יאירו לנו דברי הש"ס עד אחד נאמן באיסורין דהיינו משום הנ"ל דחשוד אינו נאמן. והנה קיי"ל הנוגע בדבר פסול להעיד והרי כל הטעם דחשוד על הדבר אינו נאמן גם באיסורין הוא משום כיון דחשוד ויש לו בזה צד נגיעה בהגדתו לומר כן לכן חיישינן דמשקר. וא"כ נפל היסוד דאין אנו יודעין אמיתית הענין. לכן כתבו עד אחד פי' לאפוקי נוגע בדבר פסול ודאי גם באיסורין דהוא גרע מכל. מרשעים ועבדים ושפחות משום דהם אינם משקרים רק לעדות פסולים מגזירת הכתוב והנוגע פסול דמשקר וזה אפילו באיסורין ולכן רק עד אחד נאמן ולא נוגע

טז וא"כ יצא לנו בעזה"י לדינא מכל הנ"ל דבר ברור מש"ס ותוספתא וכל הראשונים ואין חולק דהחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה כלל. א"כ אם אפילו היו גונבים לעצמם ממש הטאקסע נמי נהי דהיו אז פסולין לעדות אפ"ה בררנו דבאיסורין גם הפסול להעיד נאמן דלא בעינן רק האמת והרשע לדבר אחד אומר האמת בדבר אחר. ורק יש שיטה אחת במרדכי פ"ק דחולין דע"א דנאמן בשחיטה הוא מחמת שמוחזק לאדם כשר והוא דברי הר"א ממי"ץ. הנה אין לי להאריך בזה עוד כאשר תספור כמה ראשונים חולקים עליו וגם לפי מה שבררתי בעזה"י הנה הוא מופרך מהסוגיא והמשניות דב"ק דחזינן דגנב וטבח חייב ד' וה' ולדידיה היה צריך להיות פטור דהא כיון שגנב לא הוי אדם כשר. ובפירוש לשון הר"מ ז"ל הנ"ל דאפילו אחר שנשחטה ואינה בידו ג"כ רשע גמור נמי נאמן לומר לאחרים כהלכה שחטתי. אך לא צריכנא לדידי דכבר דחו זה כל האחרונים סברת הרא"מ כלאחר יד והכל מחמת שכל הראשונים חולקים עיין פנ"י חלק ד' ריש חולין. ועיין תב"ש סימן א'. ועיין בשואל ומשיב מהד"ק חלק א' בכל התשובות נראה דלית דחש לה. א"כ שפיר כשרים השו"ב ר' חיים יונתן ור' אלטער לשחוט מדינא גם אם היו גונבין בפרט דבררנו לעיל דאין חשש עליהם. ויש ראיה מפורשת מרש"י ז"ל בחומש (פ' תולדות סימן כ"ז פסוק ג') שהוצרך להזהירו שלא יקח מן הגזל לבד השחיטה ודו"ק היטב

יז אך עתה אחר כל הנ"ל הנה יצא לנו. דברי הר"מ ז"ל בשיטה החדשה שלו שהתפלאו בו כל הראשונים עוד יותר מופלא ומכוסה במה שהוצרך (בהלכה י"ד בפרק ד' מהלכות שחיטה) בדיקת סכין למומר לדבר עבירה איזהו אשר איננה מובנת כלל הלא בררנו דאינו חולק על התוספתא ואפילו כשנגנבה ג"כ כשרה אע"ג דמסתמא גנבוה אותם המוחזקים לגנבים ולא חששו דהא לא בדקו הסכין. וגם מדחייב ד' וה' גם בגנב שלשה פעמים אע"ג דלא בדקו לו סכין ג"כ מוכח דלא צריך בדיקת סכין ואיך נעשה בדברי הר"מ ז"ל ההם. ואמרתי אענה חלקי בעזה"י. הנה זה לשון הש"ס הוריות דף י"א ע"א) ת"ר מעם הארץ [משמע מקצת עם הארץ ולא כולו] פרט למומר ור"ש בר' יוסי אומר אשר לא תעשנה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן לא שב מידיעתו אינו מביאו ומאי בינייהו ומסקינן באוכל נבילות לתיאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קא מיפלגי מר סבר ת"ק כיון דלתיאבון אכיל במזיד מומר הוא. ומר סבר ר"ש בר' יוסי כיון דאי אשכח דהיתרא לאכול לא אכיל דאיסורא לאו מומר הוא