שו"ת ברוך השם קצד

שו"ת יורה דעה

סימן א'

שאלה בדבר השוחטים דסמילא. וזו תוכן השאלה כפי שנתברר אחר כל הגביות עדות. על ר' חיים יונתן בעצמו ישנן אלו הגב"ע. א) שנתברר מאדמו"ר שליט"א שזה כמה שנים שהיה כ"ק שליט"א בסמילא והיה כל השבוע ההוא קובלנות רבות על ר' חיים יונתן. ובעת צאתו לשלום בהיותו חוץ לעיר קצת קרא אליו את ר' חיים יונתן לעיני כל העם שהלכו לשלחו לברכה ואמר לו כהאי לישנא תדע שאני רוצה שתתן לי תקיעת כף שלא תשתה משקה משכרת כלל. ועל קידוש בשבת בבוקר אפשר אראה אופן בזה. ונתן לו ר' ח"י תקיעת כף על זה. ובעת אחזו כפו של ר' ח"י אמר לו טור אדומו"ר תדע שזה הת"כ הוא בתורת שבועה. ואם השיב לו ר' ח"י איזה דבר אם הן אם לאו אינו זוכר אדומו"ר ובפירוש זוכר אדומו"ר שלא היה דיבור קל מאופן איך יהיה אם יעבור על זה שתהיה שחיטתו אסורה ח"ו מזה לא היה זכר כלל ושום רמז. ע"כ הגב"ע הא'. ועתה הרי עברו כמה שנים ושתה בכל עת משקה משכרת בלי התרה. אם יש לפוסלו מלהיות שו"ב מחמת זה: ב) גב"ע שהיה מכשיר להקצבים במקולים כנהוג כמה שהיו כשרות אחר הבדיקה. ולא היה מגלה להנאמן דהטאקסע כמה כשרות נמצא. ועל ב' בהמות צוה בפירוש להנאמן שיכתוב שהם טריפות לעסק הטאקסע והוא בעצמו הכשירן בבדיקתו וגם נמכרו על כשר על פיו שאמר להקצבים בעת הבדיקה שהם כשרות. ועל השור של ר' ליב קצב אמר להרב ושנים מהקהל שהוא טריפה גמורה ולבסוף נודע שגם זה הכשיר בהבדיקה. ורק למען כחש דמי הטאקסע אמר כן. ואך אם נהנה ר' ח"י מזו ההעלמה ע"ז לא היה שום בירור. ואדרבה השו"ב ר' אלטער הגיד כי לפי הערך אם היה ר' ח"י מקבל מזה דבר מה היה יודע. והקצבים העידו בתו"ע שלא לקחו השו"ב פ"א מזו ההעלמה. ואך עשו זאת למענם שהם עניים. אם זה הוי כגניבה. ואם יש לפוסלו משו"ב מחמת זה הגניבה: ג) שכששאלו הרב ר' מרדכי ושנים שעמו על השור של ר' ליב שאלוהו בתו"ע באל"י והשיב טריפה ואח"כ הודה שבאמת היה כשירה והכשירו בעת הבדיקה, א"כ הרי י"ל שעבר על אל"י והעיד שקר ועבר על ל"ת. אם יש לפוסלו מלהיות שו"ב עבור זה. ע"כ הגב"ע שעל ר' חיים יונתן

ועל השו"ב ר' אלטער ישנן אלו הגב"ע שהעידו שנים עדים נאמנים דהטאקסע. א' הר"ר ישעיה קאטארניק והב' ר' יעקב בר' ישראל שהזהירו אותו ובקשו ממנו שיכתוב אצלו כמה כשרות יהיו במקולין למען ידעו לתבוע דמי הטאקסע מהקצבים והבטיח להם ר' אלטער שיקיים בקשתם. ואח"כ שאלוהו ג' פעמים כמה יש כשרות והשיב איני יודע כי איני זוכר. ור' אלטער עצמו הודה לפנינו שכן היה שהבטיח להם מתחלה ואח"כ השיב להם כנ"ל. ועוד נתברר עליו וגם הודה מעצמו שעל העגל של ר' משה סומא בעין אחת הגיד ואמר בפירוש להנאמן דהטאקסע שהיא טריפה למען כחש דמי הטאקסע כי באמת כשר היה שהכשירו הוא עצמו בבדיקתו,. וגם התברר והודה גם הוא שהשבוע הראשונה מהתחלת ההעלמה לא היה ר' חיים יונתן בביתו והוא. בעצמו היה המתחיל בזה שלא לגלות האמת. אם יש לפוסלו לר' אלטער ג"כ מחמת זה ההעלמה וגם עליו אין מי שיעיד שקבל לעצמו פ"א מזה. אדרבה הקצבים העידו שלא קבל מאומה ורק למענם עשה זה כי הם עניים

תשובה. מקודם נחלק החקירה של השאלה הראשונה אשר על ר' חיים יונתן לסעיפים מחולקים ואלו הם. א) ענין תקיעת כף מה הוא אם הוא חמור כשבועה ממש אם לא. ואם הוא כשבועה ממש אם מדאורייתא או מדרבנן כ"ז לענין שיהיה אדם מחויב לקיים תקיעת כף. ב) אם הת"כ שקבל ממנו אדומו"ר שליט"א אם הוא שוה ממש כמו אם נתן ר' חיים יונתן בעצמו הת"כ או לא. ג) אם עבר אח"כ על הת"כ הוי כעבר על שבוע או לא ואם עבר על דאורייתא או דרבנן: ד) אם יש סברא לומר שר' חיים יונתן לא מיקרי עובר מחמת שנאנס אחר כך שהצטרך מאוד לשתות לפי הרגלו. ה) אם יש לומר שיהיה נשאל לחכם ויתירנו אם עכ"פ עבר על איסור דהא שתה קודם התרה או י"ל דהא חכם עוקר את הנדר מעיקרו א"כ לא עשה איסור מעולם. בכל אלו הסעיפים נעיין בת"כ של ר' ח"י. וטרם אתחיל להגיד חוות דעתי בזה אשאל עזר מהחונן לאדם דעת שינחני במעגלי צדק למען שמו ולא אכשל בדבר הלכה ח"ו ואזכה לאסוקי שמעתתא דא אליבא דהלכתא ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי

א על דבר סעיף הא' אם תקיעת כף דינו כשבועה ממש הנה הגם שהשו"ע (יו"ד סימן רל"ט סעיף ב') ובחו"מ (סימן פ"א סעיף כ"ח בהג"ה. וסימן פ"ז סעיף ל"ד) בכל המקומות ההם פסקו דת"כ הוי כשבועה ממש מ"מ לאו הלכה מוחלטת היא כי הרי בתשובות מיימוני שבסוף ספר הפלאה הביא דרק ר"ת מחמיר בזה משום שמחשבו לכריתות ברית. אבל כמה פוסקים ובראשם הרשב"א המובא בב"י (סי' רל"ט) חולקים ואומרים שרק משום שארית ישראל וכו'. ואל תאמר שדברי הרשב"א נדחין מההלכה מהאחרונים. הנה תראה שהקצות החושן (סימן פ"ז ס"ק ט') הביא זה שכמה פוסקים חולקים על ר"ת. ואך מקודם נראה שאדרבה מה שר"ת החמיר כ"כ בתק"כ מזה יצאו כמה קילות לענין תק"כ. היינו דנסביר לנו דברי ר"ת מה הוצרך לומר שהוא כריתת ברית. נלפע"ד דהיה קשה לר"ת מאוד איך נאמר דבר הנראה לעינינו היפוך הש"ס (שבועות דף כ"ו ע"ב) שבשבועה ונדרים צריכין להוציא בשפתים דוקא. ואם הרהר בלבו ולא הוציא בשפתים אין בזה מיחוש מאומה כידוע ונפסק כן בהלכה פסוקה א"כ בתק"כ שנתן תק"כ לחבירו ולא הוציא מאומה בפיו מה מקום בזה אחר שלא דיבר בפיו. ולזה חידש ר"ת שהוא ככריתת ברית שכמו שעושין מעשה בידים וכה"ג דמועיל ה"נ מועיל תק"כ שעושה מעשה בידיו ותוקעה לחבירו. וא"כ שצריכין רק לבוא לסברא ההוא שהוא כריתת ברית מה יקר לנו דברי המהרי"ו (סימן קל"ז) דלא החמירו בתק"כ רק בנתן תק"כ לחבירו לעשות לו דבר לאותו אדם עצמו. ומסיים כנ"ל דסברא היא וגדולה היא אצלו לפי דהטעם הוא רק משום כריתת ברי עכ"ל. ולפ"ז כל תק"כ שנותנין לא לעשות דבר לאותו אדם עצמו לפירוש ר"ת דהחמיר רק משום כריתת ברית אדרבה יצא קולא גדולה מזה דאין בו משום שבועה כלל וכלל. ואך יש לבעל דין לומר דהרי הד"מ (סימן רל"ט) הביא המהרי"ו הזה וחולק עליו. הנה ראשית הד"מ עצמו נשאר שם רק