שו"ת ברוך השם קצג

דבשלמא על כבתה אין זקוק שייך שפיר לשון יחיד דרק בהאיש המדליק משתעי אם זקוק או לא דלאחר מן השוק ודאי אין שייך אבל על איסור השימוש הא לפי הנ"ל דהוי כלל בכל המצות בשעת מצותן דאסורין הא לכ"ע נאסרין והי' לו לומר ואסורין להשתמש לאורה ולא לומר לשון אסור ובשלמא בר"ה ור"ח דמתירין שפיר ל"ק מידי דאדרבה הם לרבותא נקטו דאפילו בעל הנ"ח גופא ג"כ מותר להשתמש לכן לא אמרו מותרין אבל רב דאוסר הי' לו לומר ואסורין וד"ל

ועל שני הדקדוקים הנ"ל מצאתי תה"ל פתרון נכון. על הפליאה הראשונה דמתירין ר"ה ור"ח להשתמש י"ל כך דודאי לאמת אמיתי דגם הם מודים דהלכה מרווחת הנ"ל דמגילה דתשמישי מצוה דומיא דתשמישי קדושה הן ובשעת תשמישן אסורין וכאשר כן נפסק בש"ע או"ח סי' כ"א. ואפילו ציצית אסורין וכהשאלתות דרב אחאי גאון פ' שלח לך וכאשר בהדיא תמה מאוד הב"י על הטור שם דמחלק בין כל המצות לציצית ושואג בקול ה' בהדר כי מהר"ן ז"ל דמגילה הנ"ל קשה על הטור ועיינתי נמי בההעמק שאלה פ' שלח מהגאון הנצי"ב אשר האריך ברוב בקיאותו ומסיק דלא כהטור וכן הרבה מהמפרשים. אשר אין שום חולק דבשעת מצותן ממש אסור אם מן התורה כהסכך או משים מוקצה למצותן אבל עכ"פ אסורין ולכן אין סברא בעולם שיהי' נר חנוכה חלוקה מהן ובודאי גם רב הונא גם רב חסדא סוברין כן אך אעפי"כ נכון וישר סברתם שמותר להשתמש לאורה

דהנה תעיין נא ב"א יקירי בדברי הט"ז ז"ל באו"ח סי' תרל"ח ס"ק ג' דהא דאתקיש סוכה לקרבן ואין נאותין הימנו לדבר אחר היינו רק לטול ממנו ממש מגוף המצוה אבל אין איסור הנאה ממנה למשל לסמוך עליה או להניח שום דבר מחפצים שלו על הסוכה שרי כיון דעדיין קדושתה עליה עכ"ל

וביותר ביאור תראה ב"א יקירי בדברי הרב בעל התניא בש"ע שלו באו"ח סי' תרל"ח סעיף ה' בביאור מפורש שכל שאין מחסר כלל וכלל מהמצוה גופה ורק נהנה בעלמא מותרין אפילו בעצי הסכך ג"כ ע"ש היטב

ונקדים נמי עוד דהרז"ה ז"ל סובר דאין במצות נר חנוכה לומר דהיא זכרון למנורה. אלא פשוט דהוי נר מצוה בלבד וכבר דברתי מזה ויהי' בדפוס אי"ה בקרוב שנזכה לזה

וא"כ הרי הא אפילו במנורה דבהמ"ק הא נמי קיי"ל קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. ורק אסורא בעלמא בלבד איכא התם. כדאיתא בר"ם סוף פ"ה מה' מעילה דאין נהנין. אבל זה הוי רק בעצם המנורה. אבל בחנוכה דהוי רק מצוה ולא כהמנורה שפיר הא לא עדיפא מהעצי הסכך דסוכה כשם דהתם כשלא מחסר מאומה שרינן כן נמי בתשמיש לאורה של נר חנוכה דלא נוגע כלל בהשמן והפתילה רק מאור הנר הוא נהנה מותר ודאי. ואדרבה אני מתפלא מאוד על רבינו זה הט"ז ז"ל למה לא הראה הראי' עצומה לסברתו דכל שאינו מבטל ורק זה נהנה וזה לא חסר כלל דשרי מרב הונא ורב חסדא וזה הי' לו הוכחה עצומה מאוד. וד"ל

ובאמת בהא דפרכי הש"ס על מדליקין מנר לנר דפליגי בטעמא אי משום אכחושי או משום ביזוי ופרכי ע"ז מאי ביניהו. הרי לפי הנ"ל הי' יכול לומר דהאי דינא והאי סברא איכא ביניהו דאם מחמת אכחושי שפיר יש להתיר שימוש דלא מכחישי כלל אבל אי לא מכחישי הא יצמח דגם שאר שימוש יאסר ודו"ק

וכיון שכן מוכרח כעת להסביר דברי רב דהוא אוסר להשתמש לאורה דאדרבה עתה קשה על רב הא סברת הט"ז נאמנה מאוד ומ"ט דרב דאוסר. ולומר דרב סובר דהוי כמו נר המנורה דמקדש. דקיי"ל בר"ם סוף ה' מעילה הנ"ל דאסור לכתחלה דא"כ יוקשה על הרז"ה למה זה אומר דאין בנ"ח זכר למנורה הרי מדאוסר רב להשתמש לאורה ע"כ דהוי כמנורה א"ו דהרז"ה ידע דא"א לומר דיהא כמנורה וא"כ אדרבה מ"ט דרב ובאמת לפי שהסברתי שיטה דרב הונא ורב חסדא עפ"י סברת הט"ז י"ל דר"ה ור"ח הם מפרשין הא דתנא בברייתא סוכה ד' נ"ג דאשה היתה בוררת חטים לאור בית השואבה הוא פשוטו כמשמעו דהיתה בוררת ממש ולא לדחוק כסברת התוספת דשם ודשבת דרק היתה יכולה לברור ודו"ק דעכ"פ של בית השואבה לא דמי למנורה דמקדש ממש התם איסורא עכ"פ אבל בשבה"ש גם איסורא ליכא במראה וכמ"כ בנ"ח להרז"ה דל"ד למנורה. אבל שני הקושיות יתורצו חדא בחבירתה בין עיקר הדין דרב דאוסר ובין מה שאומר בל"י אסור ולא אומר אסורין. דהרי ע"כ מוכרחין להסביר דטעמו דרב דפליג על רב הונא ור"ח הוא רק מצד אחר לגמרי ומדויק זה גם בלשון רש"י ז"ל די"ל דסובר רב דאם יבא וישתמש לאורה יאמרו דלצורכו הוא דאדלקה וכדאי' לשון זה בש"ס גבי הדליקה בפנים וד"ל. וזהו דדקדק רש"י בדף כ"א ריש ע"ב בד"ה ואסור להשתמש וכו' דיהא ניכר שהוא נר מצוה עכ"ל והיינו דאל"כ יאמרו דלצורכו בלבד הדליקה וד"ל. וא"כ אחרי שכל איסורו שאסר רב רק כדי שיהא ניכר לו לכן רק הוא הבעל הנר שיצא בו ידי חובתו אסור להשתמש בו אבל אנשים אחרים מן השוק מותרין להשתמש נגדה בלי ספק דכיון שהבעה"ב אינו משמש כלום בה הכל רואים דזה שהדליקה ע"כ למצוה דאם לצורכו הי' משמש נגדה ודו"ק. ולפי"ז יש מציאות לומר דגם בנויי סוכה יהי' איש אחר שאין הסוכה שלו רשאי קצת להנות ודו"ק רק להלכה ולא למעשה: