שו"ת ברוך השם קצב

ושתרוממנה קרנות צדיק נתרחקו האותיות מתיבת או האות א' נתקרבה למילת בגתן והאות וא"ו נתקרבה למילת תרש ונמצא כתוב בגתנא ותרש והוא פלאי פלאות. ובזה הסברתי ת"ל דלכן עתה דוקא מובן לשון המגילה. בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך "קצף בגתן וכו' הלא קצפו מבעי ליה לכתוב. אבל בדברי המדרש הנ"ל יבואר כמין חומר שבאמנה הרי הי' רק אחד מהן באותו הקצף ורק לא ידע מרדכי איזה מהן ונהרגו שניהם רק מחמת השגחה מהשי"ת שנעשה פיזור ופירוד בין הדבקים של תיבת "או שאמר מרדכי נקרא לפני המלך בפיזור הא' לבגתן והוא"ו לתרש אזי הי' לב המלך שמח וטוב שבדין הרג את שניהם וזה מכוון נמי לשון המשנה סנהדרין פיזור לרשעים הנאה לעולם ודו"ק. ומה מחוק לחיך להבין עתה תה"ל רמז היקר של רבנן דהגם שהם ודאי יסברו כר' יונתן בש"ס דבלא תיבת "או ג"כ יודעין לחלק כל שלא כתיב יחדיו דוקא. אבל עכ"פ עלי' רמזי דין הוא "או לחלק פי' לחלק התיבה הזאת דאו" שירחיקו הא' מהוא"ו כדי להביא גאולה לעולם ודו"ק. וזהו נמי שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד שנמצא כתוב בסגנון כזה שמשמע ששניהם כאחד שמו הסם להמלך שמזה נצמח תכלת מרדכי שיצא בעזרת השם מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת. ואגב יש להעיר דהטור סי' תר"ץ הביא בשם הירושלמי דצריך לומר ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים. דזה הוסיף ודאי הטור ז"ל מדעת עצמו דהלא בירושלמי לא נמצא זה כלל וכן בהמ"ס לא נמצא וכן בב"ר פ' מ"ט לא נמצא א"ו דהוא תוספת ברכה לכל הצדיקים מדברי הטור ז"ל

סימן ק'

ועוד דרוש למגלת אסתר

על הא דכתיבא במגילה והימים האלה וכו' משפחה ומשפחה פירש"י ז"ל שם מתאספים יחד ואוכלים ושותים יחד עכ"ל. ומרפסא איגרי מה שייכות למשפחה ומשפחה שיתאספו בני אותה המשפחה דייקא לפורים וכמה הי' קשה זה הלשון לרבותינו עד שהוציאו הכונה לענין אחר שמשפחות כהונה ולוי' מבטלין ואך מחמת שהי' קשה להם לעשות מיחוס משפחה שייכות לפורים ופתאום יבא רש"י ז"ל ויפרש כפשוטו להתאסף בעלי המשפחה דייקא ויאכלו וישתו יחד ויקויים בזה שמחת פורים. וזכיתי לפרש זה

ואקדים לפרש פליאה אחרת שבפרשה יתרו כפלה רינה של תורה עוד פעם שנית דקרא משה רבינו שם האחד גרשם כי הייתי גר בארץ נכריה. אטו רק הוא הי' לבדו גר בארץ נכריה הרי מארי' דאברהם כל ישראל כולם היו גרים כמהו וכדכתיב מפורש שאמר השי"ת לאברהם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם. ועוד הפעם מפורש בפסוק ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם וכן דורש המגיד מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם וכו' וכן עוד מפורש בלשון רז"ל על הפסוק ואת העם העביר אותו לערים וכו' ודרשו רז"ל בש"ס חולין ד' ס' שעשה זה שלא יקראו את בנ"י גרים וגולים לכן עשה שיהיו כולם כן ע"ש א"כ הרי כל ישראל היו צריכים להיות נקראים גרשם כי גרים היו בארץ נכריה ומה חידוש נתחדש במשה רבינו לבד

אבל יתבאר בעז"ה על פי הלכה הנגלית לנו ולבנינו עד עולם דהנה בש"ס יבמות פ' החולץ איתא להלכה דגר נושא אחותו וכו' ומשום דקיי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ועבור ההלכה הפסוקה הזאת תמה רבינו הגור אריה בפרשה ויגש דאיך דורשין רז"ל ביומא ד' ע"ה על הפסוק וירא העם בוכה למשפחותיו שבכו על עסקי, איסור עריות משפחה שנאסר להם אדרבא על עיקרא דדינא פירכא למה נאסר כלל להם. הלא לשורת הדין מותרין הם עסקי משפחות דהלא ביבמות שם מבואר דדין גרים הי' לישראל לגמרי שנכנסו תחת כנפי השכינה. במילה. וטבילה. והרצאת קרבן. ככל גר הבא להתגייר. וא"כ הא גר נושא אחותו עפ"י ד"ת ובכו בכיה של חנם לגמרי. ולפיכך לתרץ קושיא החמורה הזאת על רז"ל חידש הגור אריה ז"ל דבר יקר דעד כאן נאמר דגר מותר בקרובות משפחה רק היכא שנתגייר ברצון הטוב בעצמו אבל אם נתגייר באונס לא הותרה לו קרובות משפחתו ע"ש היטב וכיון שכל ישראל התיצבו בתחתית ההר משום שכפה עליהם ההר כגיגית הרי היו אנוסים שוב נאסרו ובכו כהלכה וד"ל. ועתה יצא כברק דברי משה כי אמר גר הייתי רק הוא כי הוא עלה על ההר ולא כפה ההר עליו ונקרא גר ברצון ואשר בזה פירשתי לשון המשנה משה קבל תורה דלכאורה אטו רק הוא קבלה אבל הכונה דלהם ניתנה במודעא ולא שייך ע"ז קבלה רק נתינה אך אצל משה שעלה ועמד על ההר ודאי שייך לשון קבל וד"ל. ועתה נכון כמין חומר דבימי אחשורוש שקבלו ברצון את התורה הקדושה כמו שנאמר קימו וקבלו מה שקבלו כבר הנה החיוב הקדוש והטהור לרמז על זה הקבלה שברצון להתאסף יחד משפחה ומשפחה דייקא לומר כי אם הי' אז כאשר עתה היו משפחות מותרין לגמרי כדין הגר שברצון ודו"ק. ורק מחמת שנאסרו אז. אבל לא בוכין ח"ו. אדרבה משמחין בפקודי ה' ישרים ושמחים בם

סימן ק"א

פרפרת נכונה בסוגיא דחנוכה

הנה עמדתי בדברי רב הונא ורב חסדא שסוברים בסוגיא דחנוכה (שבת כ"א) דמותר להשתמש לאורה. אשר לענ"ד הוא דבר פלא למאוד. דהלא אטו יחלוקו ר"ה ורב חסדא על סתם ברייתא דהש"ס מגילה כ"ו ע"ב ת"ר תשמישי מצוה נזרקין דהפירוש הוא רק כדפירש"י שפירש שם ששימשו בהן כבר למצוה. כלומר אבל בשעת מצותן חלילה לומר דנזרקין. וכן בהדיא בר"ן שם ע"ז שפי' שעבר כבר עשיית מצותן ע"ש ובאמנה אפילו לא היו רש"י ור"ן מפרשים בהדיא ג"כ מוכרחין אנו לפרש כן. דהא רישא דומיא דסיפא דמסיימין תשמישי קדושה נגנזין וע"כ אימתי נגנזין כשבלו ואין עושין בהן עוד שימושא דקדושה דאז דייקא נגנזין. ודאי ברישא נמי כן דהא דתשמישי מצוה נזרקין רק אחר שעבר כבר עשיית מצותן. אבל בשעת מצותן אסורין בשימוש וא"כ כמו כל התשמישי מצוה כן נמי נר חנוכה בכלל ולא עוד אלא רב הונא גופא מרי' דהאי שמעתא אומר לקמן הרגיל בנר הויין לו בנים ת"ק דפירש"י דכתיב כי נר מצוה ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה א"כ רב הונא גופא אומר מפורש דנר חנוכה הוי נר מצוה. וגם ע"כ בשעת זמן הדלקתן ממש באמצע השיעור דהא אומר כבתה זקוק לה וע"כ באמצע השיעור דאז זקוק לה. א"כ איך זה מסיים ומותר להשתמש לאורה הא בעת עשיית המצוה אין שום היתר להנות במצוה וד"ל

ועוד ביותר תגדל הפליאה לי על רב הונא ורב חסדא הא סוגיא ערוכה בסוכה ד' ט' ע"א דב"ה דמכשירין סוכה ישינה דאית להו דר"ע דמנין לעצי סוכה שאסורין כל דכשם דחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. הרי דהוי איסור תורה לשמש בעצי סוכה בין בסכך בין דפנותיה וא"כ כשמנו בברייתא דמגילה כ"ו הנ"ל תשמישי מצוה דנזרקין סוכה לולב ושופר וכו' הא כולם דומין לסוכה וכשם דחל שם שמים מן התורה על הסוכה כך נמי על כל המצות ואיך יחלוקו ר"ה ור"ח ולא מצינא למימר דר"ה ור"ח אפשר עכ"פ יסברו כב"ש. דבר זה ג"כ א"א דהא בפירוש שם בסוכה ט' מסיימי דב"ש נמי מודו לדבר זה ע"ש בהסוגיא וכיון שכן דגם ב"ש סוברין כב"ה דחל שם שמים על סוכה וע"כ כמו כן על כל המצות הרי הקושיא נוראה על ר"ה ור"ח ומפני מה לא העירו ע"ז המפרשים

ועוד נתעוררתי בקושיא אחרת גם על רב מרי' דהאי דינא דאנן פוסקין כותי' דאסור להשתמש לאורה. דאיני יכול להבין מה שונה לשונו לשון יחידי אסור להשתמש לאורה