שו"ת ברוך השם קצא

בלי שום חשש מעילה וגזילה כן משבטיך יורו תורה לישראל שלא יחסר מאורן של רבותיהן כלום וכדאיתא במדרש שיר השירים בפסוק לריח על ר"א ור"ע שלא חסרו מרבותם כל מאומה אך כמדליק נר מנר

ט ובמה שהתחלתי יתפרש על נכון הפסוק גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וכי בני יוסף הם הלא הם רק בני יעקב. ועמדו ע"ז בש"ס סנהדרין י"ט ע"ש, ועתה תהיה ת"ל כמין חומר דהנה בש"ס ע"ז ד' ג' ע"א מפורש שיעקב אבינו היה זהיר מאוד בגזל. ויוסף היה זהיר מאוד בזנות. ע"ש. ועוד פ"א ביומא דף ל"ה ע"ב דיוסף היה הראש והראשון בזהירות דזנות. וכן איתא בזוה"ק ריש פ' פינחס דעבור קדושתם בעבירה דזנות נתוסף ליוסף ה' משמו יהוסף. ולפנחס יוד פינחס ע"ש. ולפי ששני אלה אבי אבות הטומאה ר"ל "גזל ו"זנות ששונא הקב"ה יותר מכל עבירות משבח השי"ת את ישראל עם קרובו שהם בני "יעקב "ויוסף פי' שזהירים הם בשתי אלה. כי עם קדוש אתה לה' אלקיך כמו יעקב ויוסף

סימן צ"ח

עוד מעט ע"ד דרוש לחנוכה

בלילה הראשון דחנוכה תרס"ז הגדתי בבהמ"ד. קודם הדלקת הנר חנוכה בבית המדרש להסביר הפסוק נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי דהוא לכאורה כפל לשון. אבל כונה יקרה בזה דהנה להבין הפליאה דנמצא במצות נר חנוכה שבש"ס גופא זכרו דיש חילוק בין אינן מהדרין למהדרין מה שלא נמצא כזאת בשום מצוה. אבל אמרתי שיש להלביש כונה ע"ד הלימוד. דהנה ידוע דבצחות הלשון הקודש הוי החילוק בין דרך לנתיבה. דדרך הוי המסילה הגדולה הידועה ומפורסמת לכל. ונתיבה נקראת איזה שביל קטן שאינו ידוע לכל רק איזה יחידי סגולה מאותה העיר יודעין שיש למצוא דרך קצרה מאוד שג"כ יגיעו על ידה למחוז חפצם של הנוסעים והולכים העוברים ושבים. אבל הוא אך כמוס עמדם ולא מפורסם לאיש ממקום אחר. והנה כמו כן יש לרמז שהבית המקדש כשהי' על מכונו הכל היו יודעים שנורא המקום הזה והוא שער השמים שעל ידו תתקבל תפלת עמו ישראל ברחמים. וזה מכונה בשם דרך המלך אבל חז"ל ראו ברוח קדשם שיהי' בעוה"ר ימים רבים שתהי' חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו וחתרו לזכות את ישראל ומצאו הקדושים הטהורים שיכינו מקדשי מעטים לב"י אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שנקראין מקדש מעט ששם ג"כ תפלתן של צבור תתקבל ברחמים ונקרא זה נתיבה. וד"ל. והנה מצינו באמת במצות נ"ח חידוש שלא נמצא בשאר מצות לדוגמא בקריאת מגילה בפורים מברכין בבהכ"נ וכולן יוצאין י"ח ולא קורין עוד פ"ב בביתם ולהיפך בדוגמא בנטילת לולב כשמברכין כאו"א בביתם על הד' מינים שוב לא מברכין בבהכ"נ בצבור. ואלו כאן הוי הלכה פסוקה בש"ע אורח חיים סי' תרע"א דמדליקין ומברכין בבהכ"נ על נ"ח ובאים לביתם ומדליקין שנית בברכה. למה זה מברכין ב' פעמים והוא חידוש גדול באמת ואמנם רבינו החכם צבי ז"ל תמה ע"ז בשו"ת שלו סי' פ"ח דמנין מצאו להם הפוסקים דין חדש כזה לברך בהדלקת נ"ח בבהכ"נ ע"ש היטב ועיקר תמיהתו ופליאתו היא כיון שלא נמצא רמז דרמיזה בתלמוד הש"ס שידליקו כלל בבהכ"נ לבד ההדלקה שבביתם ע"ש אבל אעפ"כ ידעינן כלנו שגם בבית מדרשו של החכם צבי ז"ל ג"כ הדליקו נ"ח וברכו כידוע דמשום הא לחודא שתמה אפ"ה לא דחה ח"ו מנהג ישראל כקוצו של יוד מימיו. וכן בכל תפוצות ישראל כן. ועיין בבנין שלמה ממהרש"ק ז"ל מווילנא. וא"כ יש לי תהלי"ת להסביר דאדרבה יש רמז גדול מש"ס ג"כ דהיינו הן הן הדברים הנאמרים בלשונם הזהב בשבת כ"א ע"ב ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו. פי' לברך רק בבית. והמהדרין פי' שבאים בסוד ה' ותקנו בתי מקדשים בגולה הבתי כנסיות ובתי מדרשות נר לכל או"א. פירושו שידליקו נר לכל הצבור ג"כ לבד מה שידליקו בביתם אח"כ ידליקו ג"כ בבהכ"נ ששם הרבה בנ"י שיהי' הנר היחידי לכאו"א בבת אחת. וגם זהו שרמזו רז"ל כמה פעמים מליצה קדושה נר לא' נר למאה פירושה רמז לנ"ח שיש בה שתי מצות נר לא' בביתו ונר למאה פי' בבהכ"נ. וזהו נמי שאמר דוד ברוח קדשו נר לרגלי דבריך שצונו להדליק בבית ואור לנתיבתי שיהי' ג"כ בבהכ"נ ובהמ"ד שהם נקראין נתיבות גם שם יהי' אור ודו"ק. ועתה ניחא שפיר המימרא המהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים. דזה קאי נמי על נרות בהכ"נ דהוי אמינא אשר בבהכ"נ יהי' די בכל לילה נר אחד ע"ז רמזו דגם בבהכ"נ ג"כ מהדרין שינהגו כמו בבית שיוסיפו וילכו באור ה' כ"א כשיטתו. והשתא אתי שפיר נמי הלשון מעלין בקודש דאינו מובן אם קאי על נר הבית דהא כבר צווח שמואל וכי נר קדושה יש בה ואיך זה יאמרו לב"ש ולב"ה מעלין בקודש ודו"ק. אבל לפי דברינו שפיר דזה קאי על נר בהכ"נ ובה"מ דהם מקומות קדושים ומקדש מעט נקראין לכן שפיר מעלין בקודש

סימן צ"ט

דרוש למגלת אסתר

להבין הנוסח שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי מה לשון יחד הי' די לומר בראותם תכלת מרדכי וגם יתפרש הלשון דאיתא בש"ס בבא קמא נ"ג ורבנן או מבעי לי' לחלק ע"ש. ולהבין זה הלא סובר ר' יונתן בכמה דוכתי דאפילו בלא תיבת "או נמי אות וא"ו בלבד מחלקת עד שיפרוט הכתוב יחדיו דוקא א"כ לא בעינן תיבת או דוקא לחלק. ולמה כאן הגידו רבנן אשר תיבת או לחלק באה. ונשאר באמת התוספת בב"ק ד' נ"ד בקושיא יע"ש

ונ"ל בדרך רמז שיהי' שייכות לענין המגילה. ונקדים הפליאה דכתוב במגילה קצף בגתן ותרש וכו' הלא הי"ל לומר קצפו בלשון רבים אבל יתבאר דנקדים הלכה אחת דהנה תנן התם במשנה בסנהדרין ד' ע"ט ע"ב רוצח שנתערב באחרים כולן פטורים ר' יהודא אומר כונסין אותן לכיפה. ופרכינן שם בגמרא מאן אחרים אלימא אחרים כשרים פשיטא. ותו בהא לימא ר"י כונסין לכיפה וכו' ריש לקיש אמר באדם דכולי עלמא לא פליגי דודאי פטירי כולם (ופרש"י כיון דאיכא חד דלא נגמר דינו אין לך ראי' לזכות גדולה מזה ורחמנא אמר והצילו העדה). אלא אמר רבא הכי קאמר שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהן והרג שניהם פטורים ואמר ר' יוסי אפילו אבא חלפתא א' מהשנים עכ"ל ופירש"י אפילו חזקה ברורה כי האי דאבא חלפתא חסיד גדול הי' ובודאי לא הוא זרק אפ"ה לא מחייבינן לאידך וגם השני פטור ובהא אפילו ר' יהודא מודה עכ"ל הסוגיא וכן הלכה הפסוקה דאפילו כה"ג שהי' אומדנא דמוכחא טובא שזה הוא שזרק החץ והרג אפ"ה פטורים שניהם עיין רמב"ם פ"ד מה' רוש"נ וא"כ לפי הדין הזה אם לדוגמא רק אחד משומרי הסף רצה לשלוח יד ולא שניהם יחד ולא נודע מי הלא היו שניהם פטורים. אבל נקדים המדרש שהובא בשבט מוסר פ' נ"ד בשם מדרש ילמדנו וכן במדרש תלפיות דלכן כתיב בענין של בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכו' אשר הגיד מרדכי על בגתנא למה כאן אות אל"ף יתירה לגמרי והלא בפרשה השניה של המגילה כתיב רק בגתן וכאן בגתנא. ופרש המדרש שהמעשה כך הי' שהצדיק הקדוש הטהור מרדכי היהודי לא רצה לשקר ח"ו לומר ששניהם אשמו בהטלת הארס בספל להמית המלך והגיד לאסתר כהאי לישנא אשר בגתן או תרש א' מהן עשה זה. ואם הי' נכתב באמת כן היו שניהם פטורים ולא היו נהרגין כלל ולא הי' רושם כלל למרדכי אבל בהשגחת השי"ת לאבד הרשעים