שו"ת ברוך השם קצ

סימן צ"ז

דרוש לחנוכה

קשה עלינו פרידתינו מהאורות קדושות וניצוצין קדישין המתנוצצים בכל לב אדם מישראל בהדלקה ועושה מצוה דנר חנוכה החביבה בשעתה עד מאוד ולקיים מי חכם וישמר "א"ל"ה הני ל"ו נרות ויתבוננו חסדי ה' שעל ידן. אסביר ע"ד דרוש למה היתה הסיבה הראשית שהנס של השי"ת היה בשמן והאור המנורה הטהורה

א דאקדים בזה מה שעלה בדעתי בדרך דרוש ורמז לפרש כונת הפסוק בעמוס כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל. ועל ארבעה לא אשיבנו. על איזו עבירה הכונה בלשון ארבעה. והוא דהנה אקדים דיבור חדש. דהגם דבמקום אחד בש"ם דסנהדרין פ' חלק מצינו דאמר בלעם אלקיהם של אלו שונא זימה הוא דמשמע דר"ל עבירה של זנות הקב"ה מואס ושונא מכל עבירות שבעולם. אפ"ה יש לפנינו ראיה עצומה דיש עוד עבירה שהקב"ה שונאה עוד יותר מזנות. והוא עבירה של גזל דכן פירש"י (והוא מהש"ס סנהדרין ק"ח) בפ' נח קץ כל בשר זנות ועכו"ם אנדרלומיסיא וכו' כי מלאה הארץ חמס דלא נחתם גז"ד אלא על הגזל ש"מ דהגם דהי' שם זנות עצום שאין כמוהו ר"ל אפ"ה הגזר דין היה רק בשביל הגזל דייקא ש"מ דהוא חמור עוד מזנות ג"כ

ב ועוד ראיה מפ' האזינו שעל הפסוק הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו פירש"י על הגזל והחמס כענין שנאמר בפסוק יואל ד' י"ט מחמס בני יהודה והנה כבר הקשה הר"ת מאורליינוש הובא בריב"א שעל התוספת שעל התורה שם הרי ביואל מסיים אשר שפכו דם נקי בארציכם. ותירץ הר"ת משום דקיי"ל בסוף ב"ק דהגוזל חבירו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו גזל נשמתו לכן הפסוק הזה קורא לחמס שפך דם נקי ע"ש הרי עפ"י שני עדים נאמנים גם דברינו דגזל חמירא מכולם. וזהו שאמר ישעיה הנביא בקפיטל ס"א כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה דזה שהשי"ת שונא גזל הוא בפסוק מפורש ובלעם אמר רק בעל פה שהקב"ה שונא גם זמה אם דוודאי כן הוא אבל גזל הרי מפורש על הקב"ה בפסוק הלשון שנאה

ג וכיון שכן נוכל לתרץ בטוב לשון על "ארבעה לא אשיבנו דאקדים מה שראיתי הערה נפלאה בספר הרוקח הגדול מר"א מגארמיזא ה' לולב דמצא ברוח קדשו דבר פלא דבתמניא אפי של דוד המלך ע"ה יש בכל התמניא אפי רק ד' פסוקים שבכל פסוק לא נמצא רק ד' תיבות. ואלו הן באות ב' בפקודיך אשיחה ואביטה אורחתיך. ובאות ו' ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי. ובאות ס' סעפים שנאתי ותורתך אהבתי ובאות ק' קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך. ולא יותר כלל. ונתן לבו הטהור שבכל הד' כסוקים מן הד' תיבות ישנן כל אותיות האל"ף בי"ת לבד מן אותיות גז"ל לא נזכרו בהן. כי כיון שהם רק ד' ובשם הקדוש והטהור של השי"ת הוי נמי רק ד' כאשר יקרא שם בן ארבע לא יתכן שיהיה בהן הני אותיות 'ג'ז'ל שהם בתיבת גזל ע"ש בדבריו הקדושים

ד ולפיכך נראה לי דזה הכונה ועל ארבעה פי' על השמטת אותיות שבארבעה פסוקים של הארבע תיבות היינו גזל לא אשיבנו כי השי"ת שונא מוחלט לחמס וגזל ר"ל שלא יכול למחול זה

ה ובזה כמה יקר לנו להבין מה שקילס הקב"ה בשבחו הראשון לעם קדוש ישראל כשעמדו על הים סוף כדכתיב יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה שבחם רק בשבח הזה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. ולמה לא מצא אז לשבח אותם בקילום אחר. אבל נכון. דהנה בהלכה המפורשת בפסחים קיי"ל דקול ומראה וריח אין בהם מעילה ואין בהם גזל כלל עיין פסחים דף כ"ו ועיין רמב"ם פ"א מה' שופר. ולזאת מחמת שהקב"ה שונא כל דבר של גזל ולכן שבחם בשבח כזה שהם נאים במעשיהם כל כך שכל מעשיהם הוה כמו קול ומראה וכשם דבקול ומראה אין שום מציאות בעולם שיהיה גזל כך עם קרובו ישראל קדושים הן זהירים בגזל וכל מעשיהם הוה רק כמו קול ומראה. וזהו הרמז כי קולך ערב ומראיך נאוה. דאחרי שבקול ומראה אין מציאות שיהיה גזל לכן הקול תמיד ערב להשי"ת. וכן המראה תמיד נאוה ורק משום הטעם דבהני אין חשש לחוש לגזילה

ו ובזה נזכה להבין ברמז יקר למה ביום השני הקריב יששכר התשיעי לשבטים ולסוף הקריב הוא שני ליהודה בחנוכת המזבח בהקמת המשכן. עתה יובן. דהנה משה רבינו ברך את יהודה ברכה ראשונה בקול כדכתיב שמע ה' קול יהודה. ופי' רש"י על תפלתן של דוד ושלמה ואסא דקאי רק על קול. ואקדים מה שראיתי דבר חדש במדבר קדמות מהגאון אזולאי ז"ל דזה שאמר דוד המלך ע"ה יראיך יראוני וישמחו כי בדוד המלך ע"ה היה דבר פלא עד למאוד שכל מי שהיה מסתכל בפניו נזכר כל ההלכות שלמד כל ימיו ושכחן אזי באותו רגע שהיה רואה פני המלך דוד היה זוכר כל הנשכחות שלו. ואשר כן אמרו נמי במדרש רבה קהלת על פסוק וראיתי את כל מעשי אלקים וטוב רואי בהלכה שכל מי שרואהו זוכר תלמודו ומסיים וזהו וישמחו כי שמחה לאיש אך במענה פיו כדאיתא בש"ס ערובין נ"ד ע"ש אות ד' ס"ק יו"ד

וא"כ הרי ביהודה שממנו יצא גזע קדוש האלקים דוד המלך שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות שהוא קול. וגם בו היה מראה. שכל ישראל שמשו במראה שלו שכשהיו צריכין להיות נזכרין הלכותיהם היו משתמשים במראה של דוד המלך ומיד היו נזכרים. ודאי שייך אחריו להיות יששכר שהוא ריח. וכדכתיב הדודאים נתנו ריח שמהדודאים שמצא ראובן בהפקר ולא מן הגזל שע"י יצא מלאה יששכר שהוא ובניו עד סוף כל הדורות לומדים חכמים ונבונים הנותנים ריח אפם כתפוחים. וכדאמרו במשל בש"ס הנכנס לחנותו של בושם אעפ"י שלא קנה כלום אפ"ה קלט ריח טוב כך המייעד ביתו בית ועד חכמים. או כל המתדבק ללומדי תורה קולט ריח טוב וא"כ שפיר אחר יהודה שהוא קול ומראה סמך הקב"ה יששכר ריחו הטוב של יששכר

ז ובזה אוכל תהלי"ת לרמז למה ביומא קמא דריש שתא דהאי יומא יומא דדינא שהמלך הקדוש יושב על כסאות למשפט פקד לן באורייתא אך על מצות שופר דה"ט כי בקול הרי אין מציאות לגזל והקב"ה אהב סלה זה דמרוחק לגמרי מכל נדנוד גזל בעולם ומצא המצוה בראשון לכל השנה אך במצוה של קול וידוע דבתקיעות הוה העיקר רק השמיעה. והגם דשאגת אריה ז"ל שדא ביה נרגא אפ"ה כבר ישבתי קושיתו. וביארתי דודאי רק השמיעה הוה העיקר ולא התקיעה והיא כנ"ל כדי שבקול לא יהיה לעולם לתא דגזילה כלל

ח ועל כן מובן דאהוב היה להשי"ת לעשות נס בשמן ואור המנורה דשמן הרי עיקרו לריחו כדאיתא בש"ס ברכות מ"ג ע"ב שמן זכינו לריחו והדר לסיכתו ש"מ דעיקרו לריחו וכן בהדיא במגילה ששה חדשים בשמן המור לריח טוב וכן כדכתיב לריח שמניך טובים והאור של הנרות הוה רק מראה דג"כ אין בו דין גזל לכן מאת ה' היתה זאת לעשות הנס ע"י הפרטים שכולן שוין בהם בין אותם שהם שלו בין אחרים. וכן באמת בנרות חנוכה לבד המדליק תיקנו גם להרואה ברכה והיינו דכל הכונה היה שיהיו כולם שוין דגם אחרים יוכלו ליהנות ורק בנר הוא דנר לא' נר למאה, ולכן מובן נמי מה שבזה ריצה השי"ת לאהרן שחלש דעתו שלא היה בחלק החנוכה של המזבח לא הוא ולא שבטו פייסו השי"ת ואמר אתה תעלה הנרות פי' שכמו שע"י הנר כולם באין ונהנים