שו"ת ברוך השם קפט

בעת שעושה המצוה לא יעשה בדרך ביזוי הכי נמי כן שלא יעשה דבר חול שיהיה נראה כאילו הדליקה רק לצורכו ובאמת הא כיון שהדליקה הרי היא דולקת והאדם עושה מצוה. לכן ודאי אחר ההדלקה אמרינן במ"ס הנרות הללו קודש הם דהיינו אחר ההדלקה ודאי קודש הם דהרי מקיימין מצוה על ידיהן אבל לא קודם שהדליקה דאז ודאי דלא היה בה קדושה כלל והכל ניחא בעז"ה. ועל דרך הפשוט נמי דהרי בע"ז י"א ומנחות ל"ג דהבית נשמר ע"י המזוזה והיינו כל הונו ורכושו של האדם נשמר מהשי"ת ע"י המזוזה ונר חנוכה הרי שומרת הנשמה של האדם כדברי הש"ס דשבת ל"ב ע"א ולכן מה יפית במזוזה ומה נעמת בנר חנוכה ששני מצות הללו שומרים הם מזוזה שומרות הגוף והנר חנוכה הנשמה הנך יפה אף נעים בהן

סימן צ"ו

בסימן תרע"ג דאסור למנות מעות כנגד נר חנוכה והוא מהש"ס דשבת. הנה הקושיא העצומה שנתלבטו כל הראשונים על הא דאמר רב יהודא אמר רב אסי אמר רב. אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. ולהבין מה הוסיף בזה הלא כבר אמר רב דאסור להשתמש לאורה ומה צריך עוד. וביותר על הרי"ף ז"ל שהעתיק אמר רב יהודא אמר רב בלבד כ"ש דקשה דרב אדרב ויש מהם שתירצו דהוה אמינא דתשמיש קל שרי. וכמה נפלא התירוץ הזה דאם רק להשמיענו זאת בלבד לתשמיש קל אטו צריכין למימרא חדשה ויתרה היה להם לכלול ביחד אסור להשתמש לאורה אפילו להרצות מעות. ובלאו הכי כיון דסתם אמר אסור להשתמש האיך יש לטעות בעולם לומר דתשמיש קל שרי ולחלק בין שימוש לשימוש. ועוד קשה להיפך אחרי שאומר רב כאן שאפילו תשמיש כזה המעט דמעט לרצות מעות בלבד ג"כ אסור ומשום שלא יהיו מצות בזויות עליו א"כ פשיטא דפשיטא דאסור להשתמש לאורה וא"כ למה צריך היה לו לומר דאסור להשתמש לאורה. ועוד הא אחרי דמשום שלא יהיו בזויות למה נקט נר חנוכה דוקא א"כ נר של שבת ונר של בית הכנסת ונר של מקדש נמי וא"כ היה לו לומר אסור להשתמש נגד נר של מצוה ומה נר חנוכה דנקט

והנה מקודם נבאר דלכאורה הא יש ראיה להר"ן ז"ל ולא להרז"ה ז"ל דהא קיי"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו וא"כ כיון דנרות דמנורה אסורין בהנאת שימוש מסתמא גם נרות דרבנן כן דאסורין בשימוש. וגם הא קיי"ל בש"ס ראש השנה ל' וסוכה מ"א דילפינן מקרא דאנו חייבין לעשות זכר למקדש מדכתיב ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה א"כ הא ממילא צריכין לעשות זכר לנרות דמקדש מה"ת וא"כ כמו נרות דמקדש נאסרו בכל שימוש בעולם. כן הנרות הללו. ועוד יש ראיה מוכרחת ממשנה מפורשת לכאורה דהא קיי"ל במשנה דמגילה בחנוכה בנשיאים שקורין בתורה פרשת ויהי ביום כלת משה להקים המשכן והיינו עפ"י הפסיקתא שבכ"ה בכסלו הוקם המשכן ועיין תויו"ט פ"ג דמגילה בשם ספר המכבי שסתרו לגמרי המזבח ובנוהו מחדש והדליקו הנרות. א"כ בין למר בין למר דזכו הימים הללו לחנוכת המזבח והקמת המשכן לגמרי איך יש לטעות שלא יהיו הנרות דומיא דמנורה ובודאי כן

אבל כל זה יש לדחות ולהביא אדרבה ראיה מוכרחת שאין האיסור דנרות דמנורה עלייהו בשום אופן. דהלא לעיל בשבת דף כ"א תני רמי בר חמא פו"ש שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בהן במקדש. ואחר כך בא רב הונא בלבד ומודיע דבר חדש שהפו"ש פסולין לחנוכה ואם איתא דנרות דחנוכה הוה זכר לנרות דמקדש כאשר אמר הר"ן ז"ל הרי קשה למאוד א"כ במימרא דרמי בר חמא סגי דכיון דנרות דמקדש אסורין הני פו"ש א"כ גם בנרות דחנוכה פסולין כיון דהן הן אך זכר לנרות דמקדש. וגם למה בעי רבא מאי טעמא דרב הונא ודחק כל כך משום דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה פשוט כי הן כנרות דמקדש. אלא ברור כשמש ודאי דאין דומיא להן לנרות דמקדש. ובעבור כן הנה באמת הא בא רב עצמו ואמר דפו"ש שאסרו בשבת מותרין לחנוכה ופסקו כל הראשונים והאחרונים כן אין חולק בעולם ע"ז ואם איתא דיש להני נרות זכר למקדש כשיטת רוב הראשונים ז"ל הרי נפלא איך זה מותרין הנרות הללו בפו"ש הפסולים למקדש. והוא ראיה שאין עליה שום תשובה לדעתי. עיין ספר פני יהושע

והטעם לא מחמת אכחושי וקלושי כח מצוה הקדושה הזאת אלא פשוט דהרי בימי הבית שהיה המקדש על מכונו הא יותר משני מאות שנים היתה ג"כ המצוה דנר חנוכה על כל אחד מישראל ומה שייך לעשות זכר למקדש כל עת שהמקדש בבנינו. ור' יוחנן בן זכאי דתיקן לעשות זכר למקדש בלולב הא גם כן תיקן בעת שנחרב המקדש בעונותינו הרבים אבל כל שעמד הבית היה לולב גם כן ניטל רק יום אחד בירושלים. ש"מ דכל מצוה שנהגה בפני הבית לא שייך לעשות אותה זכר למקדש ולכן נר חנוכה אין לו זכר לנר דמנורה וד"ל. וא"כ הדרא הקושיא על הרב אלפס למקומה איך גורס רב בהאי מימרא דאסור להרצות וקשה דרב אדרב

ואמרתי תה"ל לתרצה באופן ישר ואמת. דהנה יש עוד קושיא עצומה איך תניא במסכת סופרים הנרות הללו קודש הם הא שמואל מצוות ואומר וכי נרות קדושה יש בהם וממש סתירה מקצה אל הקצה. ולדידי תה"ל חדא מתורצת בחבירתה דהנה שם במסכת סופרים דרשו שיהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל לקיים מה יפית ומה נעמת מה יפית במזוזה ומה נעמת בנר חנוכה. והשאילתות דרב אחאי גאון מסיים ובעל הבית בטלית מצויצת ביניהן מה זה שסמכו מזוזה וציצית לנר חנוכה דוקא אבל יתפרש כמין חומר תה"ל

דהנה עוד קשה שם קושיא נוראה במסכת סופרים שלא עמדו עליה שום מפרש שאומרים ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד מה זה הפירוש דהני תיבות אלא "לראותן "בלבד אלא מאי הוה אמינא דגם לראותן יהא אסור ואלא על מה הדליקו אותן אם לא לראות אותן. אבל ב"ה הכל יובן. דהנה יש שיטת ר' אליעזר היחיד בדורו לשיטתו דכל מצות עשה שבתורה דוחה שבת כמו שופר ולולב ומצה וכדומה וגם מכשירי מצוה דוחין השבת לגמרי כי אם שני מצות עשה בלבד אינן דוחין את השבת היינו מזוזה וציצית ואמרו הטעם דהואיל ובעי היה מפקירן לביתו ולטליתו ואין כאן מצות והנה בנר חנוכה ג"כ כזה דהמצוה הוי רק להמדליק אבל להרואה אין בו חלק רק שמברך על הנס. והנה בסוכה קיי"ל דנויי סוכה אסורין אבל רק להבעה"ב של הסוכה אבל לאחר פשוט דשרי דהוא לא הקצה אותן ולמשל ליקח קיסם לחצוץ שיניו מסוכה של חבירו כל שאין בזה שו"פ דשרי מגזל שרי ליקח

והנה בנר חנוכה דאסרו להשתמש לאורה שלא יאמרו לצורכו הדליקה ויהיה לו היכר שהוא של מצוה כ"ז רק להבעל הבית של הנר אבל להרואה שרי ולכן בא רב וחידש דגם אחר ההולך בשוק אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה של חבירו ורק משום שלא יבזה המצוה כי הוה תשמיש בזוי וד"ל. וכן בכיסוי הדם. שלא יכסה חבירו ברגל ודו"ק. והכל ניחא בס"ד ולכן עכשיו כפתור ופרח הכל. הנרות הללו קודש הם פי' לנו בלבד להני דהדליקו אותן ולכן מסיים ואין לנו רשות פי' רק לנו שהדליקו אותן אין רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד פי' למי שרואה אותן לו לבד שרי להשתמש בהן ודו"ק וזה פירוש נכון וזהו דמסיים מזוזה מימין כי ג"כ רק על הדר כי חובת הד בלבד וכן טלית מצויצת ג"כ למי שהבגד שלו וכן נר חנוכה ג"כ רק להמדליק וזהו מה יפית לשון יחיד אתה יפה במזוזה ומה נעמת אתה בנר חנוכה שלך וטלית מצויצת ביניהם ודו"ק: