שו"ת ברוך השם קפה

דאורייתא ממש מכח הדרש דקל וחומר הזה יעו"ש. ולכן אנו מבינים ההלכה דבכל הש"ס דאמרו דנ"ח דוחה לקידוש היום אע"ג דקדה"י הוי דאורייתא וכן אין לך מצוה שתהא קודמת ממקרא מגילה כלל ואפילו למת מצוה הי' הסברא שתהא מגילה קודמת משום פרסומי ניסא אלמלא הקרא דלאחותו ע"ש והיינו משום דפרסומי ניסא הוי ודאי דברי תורה מכח הקל וחומר דש"ס הנ"ל וגם פרסום קידוש השם של הבורא יתברך שמו כי לעולם חסדו. זה עומד גבוה יותר מכלם. ולכן בודאי הרשב"א ז"ל צדק בסברתו הנחמדה דר' יהודא פוטר רק בנר חנוכה ולא בסוכה דכך הי' תקנה העיקרית להעמידה בפתח בחוץ לפרסום דלא שייך זה בסוכה

והשתא יבא כמין חומר ב"ה כאשר סלק הש"ס מהדין זה דר' יהודא פוטר בנ"ח וממילא לפי' הרשב"א חמור נ"ח אפילו מסוכה דבסוכה חייב ורק בנ"ח פטרו ר' יהודא מה נעים יהי' דברי רב כהנא דדריש ר' נתן דהאי ר' יהודא עצמו הגם דהוא הוא הראש וראשון הפליג על רבנן בסוכה וכן במבוי וסובר דלא כרבנן דפסלי בגבוה למעלה מכ' אמה והוא ר' יהודא מכשיר וכן במבוי חכמים אומרים ימעט ור' יהודא אומר אינו צריך. הנה כל זה פלוגתתו הוי רק שם אבל נר חנוכה דדריש ק"ו לפרסומי נס וידוע לן ברור דלמעלה מעשרים אמה לא יהי' בשום אופן פרסום הנס וכדפירש"י בסוף הכונס דלא חזי לה אינשי ולא מפרסמי ניסא בלמעלה מעשרים אמה מודה ר' יהודה ג"כ דפסולה. (וחידוש לי שלא ראו שום מפרשים לדיוק הלז דר' יהודה הוא המדבר דשם פליג ולנ"ח מודה) ומחמת דבתחלת הדין דהדליק הפשתן דבנר חנוכה פטור הא הוי דלא כסוכה. לכן מסיים כאן דפוסל "כסוכה דגם רבנן פסלו ודו"ק וזה כפתור ופרח תה"ל: דברי דודך הדו"ש באה"ר משה ראטמאן

סימן צ"א

בעזהי"ת נר החמישי דחנוכה תרס"ט

שלמא רבא למר דבא הוא הגברא רבא כ' אדוני אחי הרב הגאון הגדול וכו' ר' ברוך עסמאן שיחי'

מכתבך הגלוי מיום אתמול ג' דחנוכה צהרים קבלתי לנכון ונהניתי כי מצאו דברי תורתי חן בעיניך אשר רצית בם וקדשתם לקרוא אותם וגם מה שהערכתי לבנך יקירך הגדול בישראל שיחי'. אבל לא עלה על לבי כי תהי סדרן מעכבת ורק קמא קמא דמטי ליד הכותבת איתינא קמי' ולא דקדקתי כלל בחפש מחופש ואין מוקדם ומאוחר בם. וכעת ג"כ אשירה ואזמרה לך רב אחאי קדישא מהני מילין יקירין המרומזין על חנוכה. דאמרו במס' סופרים על הפסוק מה יפית ומה נעמת וכו' מה יפית במזוזה ומה נעמת בנר חנוכה מה הי' קשה להם דמצאו לסמוך דרשה רחוקה כזאת. אבל עלה על דעתי תה"ל דהי' קשה להם על כל סדר הפרשה שמקודם הפסוק הזה דמתחיל לשבח ממטה למעלה מה יפו פעמיך. בטנך. צוארך. עיניך. אפך. ראשך. ולמה שינה הסדר דהלא מקודם בפרשה ה' מתחיל "ראשו כתם פז והדר עיניו. לחייו שפתותיו. ידיו מעיו ומסיים בשוקיו עמודי שש וכו'. ובכאן פרשה ז' ממש למפרע והיפך הסדר. וגם הי' קשה להו מה שהפסוק הקודם מסיים מלך אסור ברהטים דקאי על הקב"ה שהוא מלכו של עולם אסור ברהטים ואין פי' איזה הן הרהטים. ולכן סמכו דרשתם הנעימה שפיר למזוזה ונר חנוכה

דהנה בש"ס מנחות ד' ל"א ע"א אמר ר' חלבו כורכה למזוזה מסופה לראשה ופסקינן להלכה כן ביו"ד בטוש"ע דחלילה לנו לכרוך המזוזה מימין לשמאל כדרך ההלכה בהכתיבה שלמד השי"ת למשה בסיני שיכתבו מימין לשמאל אלא כורכה להיפך מאחד כלפי שמע. דהוא משמאל לימין. ועיין נמי במרדכי פ' במה מדליקין בשם המהר"ם הוא הר"ם מרוטנבורג ז"ל שמחויבין להדליק הנרות חנוכה משמאל ויפנה לימין. וכן נהגו ובני "ריינוס ובני "איישטרך חלוקין בזה בסי' תרע"ו אבל להלכה כהרמ"א ע"ש. ולכן מה מאוד עמקו מחשבותם הקדושים שכשמצאו הפסוקים שמשבח השי"ת לכנסת ישראל ג"כ ממטה למעלה. ומסיים מלך אסור ברהטים. מצאו דזה קאי על המזוזה שכביכול המלך היושב על כר"ו וכתוב במזוזה שמע ישראל וכו' ה' אחד הוא אסור עפ"י המצוה ברהטים בהמשקוף של דלת הבית והוא רצונו של הקב"ה שיהי' אסור שם וג"כ יהי' כרוך ממטה למעלה משמאל לימין ולכן דורשין מה יפית במזוזה. ומה נעמת בנר חנוכה שבשני אלה ההלכה רק ממטה למעלה שהוא משמאל שהיא למטה לימין ודו"ק. ואך באמת למה כן. יש למצוא קצת הסבר תה"ל עפ"י המדרש תנחומא פ' קרח דוק שם ותמצא וכן בילקוט שמעוני פ' ויצא. שכשהי' צריך יעקב אבינו לקיים מצות מעשר בבניו לקדש העשירי העמיד אותם לפניו כסדר תולדותם לנוכח עיניו. ראובן לימינו ואצלו שמעון לוי כולם כסדר עד בנימין. והתחיל למנות למפרע משמאל ישראל לימינו ומנה מבנימין שבסוף צד שמאלו והלך כך במנינו משמאל לימין ונמצא עלה העשירי לוי ודו"ק ולכן קדשו להשבט הזה וע"כ נקראים הכהנים קדושים לאלהיהם כי נתקדשו בדין התורה כמעשר שהעשירי יהי' קודש לכן כיון שהנס נעשה ע"י מתתיהו כה"ג ובניו הכהנים מחויבים לילך משמאל לימין ודו"ק ולפיכך מה יפית במזוזה שנכרכת משמאל לימין ומה נעמת בנר חנוכה שמשמאל לימין גם בה נהוג וד"ל

הנני אחיך ידידך דו"ש באה"ר משה ראטמאן

סימן צ"ב

הנה הרמב"ם ז"ל פ"א מה' בית הבחירה ה' ט"ו. כל אבן שנגע בו הברזל אעפ"י שלא נפגמה פסולה למזבח ולכבש שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. והבונה אבן שנגע בו הברזל אפילו בנגיעה בעלמא הרי זה לוקה ע"ש והכל מחמת הלשון ותחלליה משמע שנעשה חול ואסור להיות קודש עוד ועיין במסכת מדות ובפירוש המשניות להר"ם והתויו"ט

והנה קיי"ל בכמה דוכתי בש"ס דנראה ונדחה יותר גרע מדחוי מעיקרא כדאיתא בסוכה ל"ג ע"א. וביותר שם בע"ב דאפילו דחוי מעיקרא לא הוה דחוי. אפ"ה באם היה נראה פעם אחת ואח"כ נדחה אז ודאי אינו חוזר ונראה

ולפי"ז יש לעינינו קושיא חמורה אחרי שיש לעינינו ש"ס מפורש בנדרים ס"ב ע"א דכל הכלי קודש של בית המקדש כיון שבאו האויבים ופרצו בו פרצות נעשו הכלי קודש חול וילפי שם מפסוק מפורש ובאו בה פריצים וחללוה הכתוב ביחזקאל ז'. משמע שנפסלו ואין להם תקנה עוד כמו אבן שנגע בו הברזל דנלמד מותחלליה ה"נ נלמד מלשון כזה וחללוה וא"כ הרי צע"ג איך היה ביכולת של הכהנים הקדושים חשמונאי ובניו להדליק מהפך של שמן שמצאו בבהמ"ק למנורת ה' הטהורה שהיא ג"כ קרבן כדאיתא בש"ס מנחות פרק כל קרבנות הצבור דהשמן של מנורה היה כמו השמן של נסכים והמנחות כולה. אדרבה עוד יותר קדוש שהיו בו כמה דקדוקים למעלה מהשמן של המנחה וא"כ הרי הפכים כולם שהיו שם כיון שפרצו בו נתחללו ויצאו לחול, וכיון שהיו מעיקרא קודש ואח"כ נעשו חול הוה זה ממש נראה ונדחה שאינו חוזר ונראה עוד. והראיה לזה שהרי הרמב"ם שם פ"א מהלכות בית הבחירה ה' כ' כותב כי האי לישנא. כל כלי הקודש אין עושין אותם מתחלתן אלא לשם הקודש. ואם לא נעשו מתחלתן לשם הקודש רק לשם הדיוט שוב אין עושין אותם לגבוה. הרי הדברים ק"ו מה היכא דהוה דחוי מעיקרא הוי דחוי מכ"ש היכא שנעשו לשם גבוה מעיקרא ואח"כ יצאו