שו"ת ברוך השם קפד

תוסיף כי הא כבר נגמרו כל שבעת ימי הסוכה כמו דנגמרו שבעה ההזאות דפרה דיכול להזות כמה שירצה ה"נ יכול להוסיף כמה שירצה

ולפי"ז נחזור לענין דחנוכה הרי לפי"ז הא ברור הדרא קושיא לדוכתא דידליקו בטי"ת ספק שמיני כיון דבל תוסיף לא שייך כלל להגיד בכי האי גונא כיון דכבר נגמרו שמנת ימי חנוכה יוסיף ויוסיף ולא הוה מאומה וד"ל

ועל כן אבא בעז"ה לתרץ זה באופן ישר דהנה בכל מצות התורה הן התרי"ג דהתורה והן השבעה דרבנן לא נמצא בכולן שיהיה המצוה לפרסומי ניסא רק שלשה מצות. נר חנוכה ומקרא מגילה. וארבע כוסות. באלו בלבד נזכר הטעם משום פרסומי ניסא. והנה השלשה אלה ג"כ חלוקין טובא דאיתא בלח"מ סוף ה' חנוכה שהמ"מ שכתב דכ"ש הוא מד' כוסות הוא שלא בדיוק דמפני מה הוה כ"ש הא ד' כוסות נמי הוה לפרסומי ניסא ותירצו המפרשים עיין שע"ת סי' תרע"ח דודאי הוה כ"ש דד' כוסות הוה רק פרסומי ניסא לבני ביתו בלבד אבל נ"ח הוה פרסומי ניסא לכל העולם. וא"כ הרי כ"א מאלו גבוה מעל גבוה וגבוה עליהם. ד' כוסות הוה רק לבני ביתו מקרא מגילה הוה ודאי יותר פרסום דהוא לכל הציבור ומה"ט מצותה בעשרה בעבור שתהיה בקהל ועדה אבל רק לבני ישראל. וגדולה מכולם הוה נר חנוכה דעיקר מצותה להניחה על פתח הסמוך לרשות הרבים כלשון הש"ס והרמב"ם והש"ע סי' תרע"א והיינו לכל העוברים ושבים גם מכל האומות יבאו ולכבוד השי"ת יקר יתנו ודו"ק וזה תה"ל מבואר ומזוקק שבעתים בהתנו רבנן דהש"ס דת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו דהיינו שעכ"פ לכל הפחות הוי החיוב לפרסם הנס לבני ביתו כמו ד' כוסות ולכן ראשית כל הוה נר איש וביתו. והנה אח"כ הנה יבואו המהדרין ויאמרו דצריכין פרסום בנס יותר היינו נר לכל או"א אבל עדיין לא ידקדקו הני שיהיה זכרון הנס בשום פעם על תקפו וגבורתו שדלק שמונה ימים שיראו ויפרסמו ברגע אחת במספר שמונה נרות בבת אחת אלא בהמשך שמונה לילות ימנו ויזכרו שהיה בכל המשך חנוכה שמנה ימים ע"כ לא הסתפקו בזה המהדרין מן המהדרין. ולזאת באו אלו המהדרין היותר מחבבין ואמרו שצריכין לפרסם הנס ברגע אחד במספר שמונה בבת אחת שעי"כ כשיעבור העו"ש בשוק ויראה שהדליקו שמנה נרות וישאלך לאמר מה זאת דולקין שמונה נרות. ואמרתם לו כי הן האותות והמופתים שעשה ה' לנו שדלק מפך אחד שמונה ימים. ורק בזה בלבד חלוקין ב"ש וב"ה דב"ש אומרים דבתחלת הפרסום יפרסמו ברגע אחד שמונה נרות בב"א וב"ה אומרים כבריאתו של נס עצמו מה התם דלק כסדר מעיקרא יום א' ואחר כן עוד כן נמי לפרסומי כן אבל עכ"פ לב"ה ג"כ יעלה שבפ"א יהיה שמנה כמו מספר הנם ואחרי שכן הוא הלא ניחא שפיר באיך אנפין היה ההוה אמינא כלל להדליק עוד יום א' דלא זו בלבד שלא יועילו אלא אדרבה דכל המוסיף גורע דכשיראו לעיניהם שמדליקין תשעה נרות או אפילו רק תשעה ימים אכחושי מצוה הוה דיכפרו ח"ו בהנס לגמרי דהא ידוע דלא היה הנס רק שמנה ולסוף מדליקין תשעה ידמו שרק לצורכו הוא דאדליק וכלשון הש"ס דשבת ד' כ"ב ע"ב דהרואה יאמר לצורכו היא דנקיט לה לצורכו הוא דאדלקה ה"נ על אחת כמה וכמה כי יאמרו כן דתשעה מאן דכר שמיה ע"כ לא היה באפשרות לבטל כל הנס ח"ו עבור סד"י. ודוגמא לזה מהא דספירת העומר דלא מונין לעולם יותר משבעה שבועות והרי יוקשה לכאורה גם בסה"ע דלמה לא ימנו עוד יום אחד משום סד"י אלא הטעם דחמשים יום אמר רחמנא ולא חמשים ואחד והוא כדרך שאמרו בבכורות עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר וה"ל ממש כן. דבני ברכה ימי שמנה קבעו אבל אם ח"ו יוסיף עוד יהיה זלזול לכל הנס לכן הס מלהזכיר כאן סד"י ודו"ק

סימן צ'

בעזהי"ת אור ליום עש"ק פ' וישם וערב חנוכה הבעל"ט דשנת תרס"ט האראדישץ

נפשי ולבי ירננו אל כ' אהובי ב"א יקירי וחביבי הוא הרה"ג המפורסם נר הימיני עמוד השלום כקש"ת ר' הירש עסמאן שיחי'

כאשר יגיעו ימי בינה לימי שמנה הנה תעלה זכרונך הטהור לפני כי אזכרה ימים מקדם עת שבתך עמי בבית ה' כמה הי' לנו הלילות למשמרות להני סוגיות החמודות שמפנינים יקרות ותה"ל זיכה אותי השי"ת שגם עתה אחרי בואך לשלום לעולם המסחר וגם שם ב"ה עלית על כולנה הלא כל חיותך ועומק מחשבתך בקדושתך ושלהבתך להעלות נר תורתך היא היא תהלתך ולכן אך עמך ב"א יקירי אתפאר ועמך אמתיק סוד לדבר חידוש א"י

הנה כמה נפלאו הם דברי רב כהנא בש"ס ב' פעמים. א' בשבת כ"א סע"ב ועוד הפעם בב"ק ס"ב ע"ב. כהאי לישנא אמר רב כהנא דריש ר' נתן בר מניומי משמי' דר"ת נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. דממש פי' המלות לא נבין מה ענין סוכה לנר חנוכה בשלמא לרבה ור' זירא בריש סוכה שייכי קצת אבל לרבא דהוא העיקר דהרי קיי"ל כוותי' דמשום דדירת ארעי ולא דירת קבע. איזה דמיון יש בנ"ח לומר דפסולה כסוכה. והתחלתי לעיין מה ידברו המפרשים ומצאתי בתחלה בהפמ"ג סי' תרע"א במ"ז ס"ק ה' ונפלאתי עוד ביותר דהוא כפי הנראה עמד ע"ז והגיד דלכן מסיים וכמבוי ע"ש אבל א"כ עדיין הדקל"ד תיבת "כסוכה מהו. וד"ל. ולפיכך שמתי פני אל משכנות הרועים הראשונים ומצאתי דהר"ן ז"ל בחידושיו למסכת שבת לא שעל הרי"ף אלא חידושי הר"ן על ב' פערטיל. וכן החידושי הרמב"ן על מסכת שבת שני ארזי הלבנון הללו עמדו ע"ז. אבל התירוץ שלהם קלוש מאוד דהסבירו דרק לדינא אבל לא לטעמא ע"ש ואין פותר למו האי תיבה "כסוכה. אבל אשמיעך ב"א יקירי בקיצור נמרץ דיבור ישר בזה דהנה נפלא לכאורה עוד תיבה אחת בלשון רב כהנא דנקט בלשונו הזהב "דריש רב נתן ותימה מאוד מה שייך על הלכה קבועה כזה לשון דריש. בשלמא המאמר הסמוך על הפסוק והבור רק וכו' שפיר הוי דרש אבל לימודי ה' בדין איך נופל הלשון "דריש וד"ל. ולזאת יתבאר הכל בעז"ה בדרך אמיתי תה"ל

דהנה נקדים דיש כאן חידוש דין נפלא אשר הגיד לנו מאיר עיני ישראל הרשב"א ז"ל שהובא דבריו בשיטה מקובצת של ר' בצלאל אשכנזי בסוף פ' הכונס דהא דר' יהודא פוטר החנוני שהניח נרו של חנוכה מבחוץ לשלם עבור הפשתן מפני שהניח והוציא הנר ברשות דמצוה. הנה לא בכל המצות כן. דר' יהודא מודה לרבנן דהמוציא סוכה בחג הסוכות והוזקו בהסוכה חייב בעל הסוכה. ורק בנר חנוכה פוטרו. משום דכל עיקר המצוה דנר חנוכה הי' מעיקרא כן לגמרי שיניחה על הפתח מבחוץ דוקא עבור שיהא פרסומי ניסא דוקא. לכן רק בנ"ח פוטר ר' יהודא. והגם שהמראה הפנים בירושלמי בב"ק סוף הכונס מצווח ככרוכיא על סברתו הקדושה של הרשב"א ע"ש אבל מאן ציית לי' ולצווחו נגד נקודה אחת של רבינו הרשב"א ז"ל שתורת ה' אמת בפיהו ז"ל. והיינו הוא המראה פנים צועק בקול ה' בכח הק"ו דמה סוכה דהיא דאורייתא חייב כ"ש ועאכו"כ נ"ח דרבנן הדין נוטה ודאי דיהא חייב אבל הנה נשמט מזכרונו דיש אדרבה על פרסום ניסא של השי"ת הק"ו הגדול דהוקשו במגילה י"ד דהותירו והוסיפו מקרא מגילה על ד"ת היכא עשו כן הנביאים ואמרו שם כהאי לישנא מאי דרוש ק"ו אם מעבדות לחרות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כ"ש. ומכאן יצא לו לרבינו הגאון הקדוש החתם סופר בחלק יורה דעה סי' רל"ג ע"ש דחנוכה ופורים הוי