שו"ת ברוך השם קפג

שלא עשה מקודם שלשה שברים לא הוי מה שעשה ב' שברים כלל וכלל. וע"ז בארתי קצת הסבר הלענ"ד. ד' אחיו ידידו הדו"ש שיעלה זכרוני ג"כ לטובה המברכם בכל הטוב עד העולם משה ראטמאן

סימן פ"ח

על שאלתך החמודה אם יסוככו בנסרים הקצרים של החביתין ראפינאד. הסקירה ראשונה הי' לי ג"כ דמהמשנה עצמה סוכה י"ב ע"א וכולן שהתירן כשרות דמשמע לכל מדיוק הלשון דלא קאי רק על חבילי קש וכו' אלא גם על כל הפסולין א"כ לפי"ז ודאי הי' לכאורה לומר דגם כל מק"ט שהתירן ושברן כשרות. אבל היש לנו חיל להטות מלשון הש"ס דברי ר' אמי בר טביומי דסככה בבלאי כלים פסולה והיא הלכה פסוקה בכל הראשונים ובר"ם וטור וש"ע ריש סי' תרכ"ט. וביחוד בש"ע הרב סי' תרכ"ט והוטב אשר תראו בזה בספר החיים להגאון מהרש"ק על או"ח סי' תרכ"ט על הקושיא החמורה איך מסככין בקש הלא הקשין ידות להתבואה שהי' בעת שהיו בשבלין ויהי' זה כבלאי כלים דר' אמי ועיין פרמ"ג מ"ז על הט"ז סי' תרכ"ט ס"ק כ"א והמהרש"ק ז"ל דיבר בזה וביותר הנה האריך קצת בזה בטוטו"ד הגאון ר' שלמה מווילנא בספרו בנין שלמה הל' סוכה סי' מ"ה באריכות על קושיא החמורה של התוספת ד' י"ג ע"ב ד"ה אם ע"ש בביאור. והנה ידעתי גם ידעתי שמסתמא כשיצא כברק חצו מפי אישי כהן גדול אדון אחי יקירי בהופיע בהדר גאון עוזו לפסוק להיתרא מסתמא קבע יסודות נאמנות. אבל מכל זה מחוורתא לצאת בעקבי הצאן על משכנות הרועים ולאסור לסכך בהן לכתחלה וכבר אתמר בש"ע יו"ד סי' רמ"ב דלא יתיר ת"ח גדול הדור דבר התמיה לרבים

סימן פ"ט

הפמ"ג ג ז"ל דייק להשתדל בימי חנוכה לפלפולא דאורייתא דייקא יען כי הנס היה שנמסרו ע"י ישועת ה' הני זדים ביד עוסקי תורתיך ומדייק הפמ"ג בלישניה דעוסקי תורה דייקא שששים בפלפולא דאורייתא ולזאת אגיד פלפלת כל שהיא בש"ס שבת כ"א בסוגיא דחנוכה

ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין וכו'. והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים כך וב"ה אומרים כך. והקושיא המפורסמת למה דייקא רק בנ"ח חלקו להם המהדרין ולא נהגו הידור מצוה בשום מצוה בעולם. וכידוע. ואענה דעתי בזה

דנקדים לישב הקושיא של בעל העיטור שהובא בעטרת זקנים תע"ר למה אין עושים ט' ימי חנוכה משום ספיקא דיומא וע"ש. ומה שתירץ משום דהוה דרבנן התירוץ הזה אינו מספיק כי מלבד הק"ו דמגילה הנה נסתר מלשון התוספת והרא"ש בסוכה דף מ"ז דהקשו שם למה גם בלולב לא תקנו בשמיני עצרת. ותירצו משום דהוה מוקצה ואסור ביו"ט ועיין ברא"ש שם ג"כ כי האי לישנא. ואם איתא דבמצוה דרבנן לא חששו לספיקא דיומא היה להתוספת והרא"ש לתרץ דלולב בגבולין הוה דרבנן. א"ו דאין נ"מ בין ד"ת לדרבנן והקל"ד. אבל לכאורה יש לתרצה באופן אחר. דהרי ממנ"פ אם באנו לזה דד"ס שוה למצוה דד"ת הרי איכא איסור בל תוסיף. ובשלמא בישיבת סוכה יש עצה להסיר האיסור דבל תוסיף כדאיתא בש"ס סוכה מ"ח ע"א דפוחת בה מקום ארבעה ופוסלה בא"י או להביא אל תוכה מאני מיכלא כדי להכיר שהיא פסולה וכן נפסק בש"ע אבל בנר חנוכה אם ידליק היום התשיעי הוה בל תוסיף ממש וזה ברור. ובאמת צ"ע למה לא תירצו כן התוספת והרא"ש על קושיתם על לולב דהרי אין לו שם עצה להכיר לבטל האיסור דבל תוסיף, וכן כתב המחבר ז"ל בש"ע או"ח סי' תרס"ו שכתב הלשון שלא יהא נראה כמוסיף. וכן הרמ"א ז"ל. ועפר ואפר אנחנו תחת כפות רגליהם של המחבר והרמ"א. אבל לא זכינו להבינם. דהלא בש"ס וראשונים בסוגיא דדף מ"ח שם לא נמצא הלשון כלל דלא יהא נראה כמוסיף. דהרי כבר אחר זמנו צריכא כונה דוקא לעבור על בל תוסיף. ובאמת עמד הט"ז והמג"א על זה. ותיקנו הלשון לומר דהוא רק כמוסיף בכ"ף הדמיון ולא מוסיף ממש. אבל עדיין לא נתקן דהרי פשוט הוא היפך התוספות מפורש בש"ס ר"ה דף ט"ז ע"ב וביותר בדף כ"ח ע"ב ד"ה ומנא תימרא ע"ש דכל שעושה מצוה ב' פעמים למשל נטל לולב וחוזר ונוטלו עוד הפעם או אכל מצה בלילה הראשון ואח"כ חוזר ואוכל עוד הפעם מצה אין בזה כלל משום בל תוסיף וא"כ מה בל תוסיף שייך לכאן שיושב עוד בסוכה. אבל באמת לדברי התוספת עצמם צריכין לתת לב לדעת ולהבין עומק סברתם

ונ"ל לבאר סברתם כן. דהנה אקדים מה שמצאתי בענ"ד ראיה נכונה לפתור איזה ספק שהסתפקו הראשונים ז"ל באה"ע סי' קכ"ח וסי' קכ"ט איך יהיה הדין באם שנה בגט בשם האב או בשם מקום הלידה והנהר דיש אומרים הגם דאם לא כתב כלל שם האב בגט כשר וכן שם הנהר אפ"ה כל ששינה שם האב מיגרע גרע ביותר כי הוה כמזויף מתוכו. וי"א דהגט כשר גם בשינה דכיון שאין צריך לכותבו הנה חזר הדין דכל דבר שאין צריך כשר גם השינוי ע"ש. ויש לענ"ד להביא ראיה לדעת המקילין דכל דבר שא"צ כשר גם בשינוי. ממשנה ב' בפ"ד דפרה דתנן התם הזה מששית שביעית וחזר והזה שביעית פסולה. הזה משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה. ופירושה כך דבשלמא ששית שביעית דצריכין ומעכבין בפרה לכן שם ודאי כששינה וקרא לששית שביעית פסולה אבל כששינה בדבר שאין צריכין ולא מעכבין בה כלל כגון שמינית שאין צריכין להזות שוב גם בשינה נמי כשרה. וה"נ ברור כן דבשלמא בשינה בשמו ובשמה דמעכבין וצריכין ודאי השינוי פוסל. אבל בשינה שם האב ומקום הנהר דכיון דא"צ ולא מעכבין גם השינוי בהן כשר ודו"ק

והשתא דאתינא להתם הנה נתבאר לנו הדק היטב פירוש סברת התוספת דר"ה הנ"ל דהנה שם ברע"ב דאיכא למימר הא קמ"ל דגם אם הוסיף בהזאות לא פסל דמכי גמרינהו לשבעה הזאות נגמרה מצותה ותו לא חיישינן למה שהוא מוסיף עכ"ל א"כ למדנו ביאור ישר ונכון דעד כאן לא שייך איסור בל תוסיף במצוה רק בעוד שלא גמר עדיין המצוה אבל כל שגמר כבר המצוה ככל פרטיה ודקדוקיה יכול להוסיף מה שירצה והוה כמעשה קוף בעלמא. וא"כ הן הן דברי סברת התוספת דכל שגמר ונגמר כבר מצותו לא חיישינן אחר גמר המצוה למה שמוסיף. והרוחנו עתה כי יתורץ כעת היטב קושית התוספות בר"ה ד' כ"ח ע"ב דכתבו ומיהו תימא דלפי"ז אם יהיה נותן כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות בתפילין בבית א' נמי לא יעבור ונשארו בתימא. אבל חלילה להקשות כן. דהרי בטרם שעשה המצוה וגמרה היינו בעת אמצע עשיית המצוה חלילה להוסיף כל דהוא. והרי כשהולך להניח תפילין אם יהיה ח"ו חמשה פרשיות בהם הרי בטרם שגמר המצוה מי איכא למ"ד בעולם שאין שם בל תוסיף. ואדרבה בזה ההסבר דבעינן רק שיהיה נגמר מצותו ולא בטרם גמר המצוה הנה נסתרין דברי התוספת ז"ל דכתבו דאפילו נותן כמה ערבות וכמה הדסים בלולב אין זה בל תוסיף אפילו אם צריך אגד נפתר לנו כעת דבלקיחה פעם הראשונה ודאי ברור כשמש דכשיתן יותר משני בדי ערבות עובר ועובר בלתי ספק כלל כי הרי הא עדיין לא נגמר מצותו ודוק. אבל היכא שכבר נגמר המצוה שם לא איכפת לן. וא"כ השתא יצא לאור לנו דבישיבה בסוכה בשמיני לא הוה גם זכר כלל להגיד שם איסור בל