שו"ת ברוך השם קפ

תשר"ת תר"ת תש"ת ואיך הפכו כל רבותינו הראשונים להקדים תש"ת לתר"ת אחרי כי הש"ס הקדים כאן תר"ת לתש"ת ומה זה

ולא עוד אלא תראה שהרי"ף ז"ל הפך עוד דברי רב עוירא לדברי רבינא דבש"ס גרסינן דרב עוירא הקשה דלמא יללא. ורבינא הי' המקשן דלמא גנוחי ובא הוא וגרס דרב עוירא פריך דלמא גנוחי ורבינא פריך דלמא יללא הלא דבר הוא. ולא עוד אלא שיש להפליא על הרא"ש שיצרנהו כאישון עינו לשון הזהב של הרב אלפס ז"ל בכל מקום שהוא בכל שיטות הש"ס ולא יזיז מנוסחו כגרגיר חרדל הנה פה לא נרצה לו בנוסחו והעתיק ביותר כהלשון הש"ס דברי רב עוירא על יללא ורבינא על גנוחי. רק שתיקן בעצמו להקדים בדברי רב עוירא דלמא יללא וקפסקו שברים בין תקיעה לתרועה שזה ודאי גרסא טובה. אבל הכל יתפרש על נכון. ובכונה עשה הרא"ש ז"ל את זה כי הולך הוא לשיטתו החדשה שיתבאר אי"ה לפנינו שרק הוא יחיד בשיטתו זאת

והוא דהנה סדר הש"ס תשר"ת תר"ת תש"ת הי' רק כל זמן שלא הגידו לנו עוד הקושיא האחרונה השני' של הש"ס סתם שהקשו אי הכי ליעבד תרש"ת נמי דלמא מעיקרא יליל והדר גנח. ואשר על זאת תירצו בש"ס סתמא דמלתא וכו' ברישא גנת והדר יליל. הנה אז שפיר הי' להם לנכון גם הסדר תר"ת קודם תש"ת ומשום דעל כל פנים תרועה מפורש בקרא בשפה ברורה יום תרועה יהי' לכם ולא נזכר שברים כלל וכדאי הי' להקדים תר"ת לתש"ת. אבל אחרי שהחליטו במסקנא דברישא גנח והדר יליל דכך הוא בטבע וסדרי ברייתו של עולם ויושבי בה שאינו מיילל ברישא רק גנח והדר יליל הראוי הוא גם בהסדרים השלשה הללו להקדים סדר תש"ת דגנוחי והדר תר"ת דילולי ודו"ק. והוא ממש כעין הא דמצינו בש"ס ברכות בתחלתה דהקשו דליפתח התנא בק"ש של שחרית ברישא והדר של ערבית והיינו כד' התוס' שם דכן בתמיד מקדים ומפורש בוקר קודם. ומתרצי שם דברייתו של טבע העולם כן ברישא חשיכא והדר נהורא ה"נ בהאי נוסח מעיקרא הי' שפיר להש"ס להקדים תר"ת לתש"ת אך אח"כ דברייתו של עולם דמעיקרא גנח מקפידין למאוד שיהי' גם הסדר כולו של גנח ג"כ קודם להסדר של יליל וע"כ תפסו עתה כל הראשונים ומלכיהם בראשם הבה"ג והרב אלפס והרמב"ם ז"ל זקנים הראשונים הללו לתקן שיהי' תש"ת והדר תר"ת. וכל כך הקפיד הרב אלפס על זה שלא יהי' שום הקדם לתר"ת על תש"ת עד שבא והקדים הקושיא דלמא גנוחי לקושית דלמא ילולי כדי שהרי בתירוץ הקושיא דלמא גנוחי והוי התרועה הפסקה אזיל ע"ז התירוץ דעביד תש"ת היא מוקדמת לדידי' לתירוץ דעביד תר"ת ודו"ק. וכן רש"י ז"ל פשוט בהגמרא תראו שהקדים רש"י נמי לקושית גנוחי לקושית דלמא יללא היינו כדי שיבא התירוץ לסדרן מעיקרא תש"ת והדר תר"ת. ואך הא ידעו דרב עוירא הי' המקשן קודם רבינא על כן הפכו דלמא גנוחי לרב עוירא כדי שיעלה התירוץ הראשון דעביד תש"ת קודם ואח"כ לרבינא הקושיא דלמא ילולי ועלה אחריו התירוץ דעביד תר"ת בסוף. וז"ב

וזהו נמי אשר התכוין המחבר ז"ל בסי' תק"ץ סעי' ח' שכתב אם הפסיק בתרועה בין תקיעה לשברים וכו' הוי הפסק והפסיד גם תקיעה הראשונה דכוונתו ודאי ברור כשמש כאשר פירש הט"ז ז"ל שם ס"ק יו"ד דהמחבר קאי בזה על תשר"ת רק שהקדים היללא להגנוחי הוי קפידא גדולה והפסיד הסדר ואיבד גם התקיעה הראשונה ופירוש כ' בן אחי יקירי הלא כוונה דעתו ממש לדעת הט"ז ז"ל הזה שגם הט"ז פירש כן והיינו שהמחבר ז"ל שהוא הבית יוסף ז"ל שחשש מאוד בתקיעת שופר לצאת ידי כל המחמירין כאשר יתבאר אי"ה לפנינו שהרי חשש לדברי הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן מכ"ש שחשש המחבר להרי"ף ורש"י ובה"ג שהקפידו כ"כ על זה ההקדמה של היללא להגנוחי עד שהפכו גם דברי הש"ס מסיפא לרישא ומרישא לסופו כדי שיעלו להם אך תירוץ התש"ת קודם לתירוץ התר"ת לכן הוא פוסק המחבר דהוי הפסק גם בתשר"ת ובזה מתורץ נמי מה שהניף כ' אדוני אחי בעים רוחו ברוב גאונו על המחבר איך הקדים סעי' ז' לסעיף ח' שהסעיף ח' הא הן הן דברי רב עוירא ורבינא והי' לו להקדים זה למעשה דמגנצ"א. הנה בביאור הט"ז ז"ל הא לא קאי כלל המחבר על זה ששם בש"ס הא גם כשהקדים השברים להתרועה מקשינן שם דדלמא ילולי לחוד והוי השברים הפסק ואלו הכא בהמחבר קאי רק על מי שהקדים התרועה להשברים

ובאמת הא כבר בודאי הקדים בהמחבר סי' ק"ץ סעי' א' וסעי' ב' דברי הש"ס הזה דהא מאיזה סבה כלל באנו לתקוע תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ הא רק אך מחמת אלו הקושיות דרב עוירא ורבינא לכן הקדים המחבר בסעי' א' דבאמת הי' סגי בתר"ת תר"ת תר"ת אך מחמת ספיקא של התרועה. וא"כ הא הוי הפסק לכן בסעי' ב' כותב לפיכך לצאת ידי כל ספק צריכין לתקוע תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ והן הן דברי המגן אברהם ס"ק א' בריש סי' ק"ץ ומציין רק עיין סעי' ח' אבל לא שבסעי' ח' בלבד הוי הביאור דדברי רב עוירא ורבינא כי באמנה כאן בסעי' ב' המה נזכרים בטיב רק שם מבואר דכל שהוי הפסק הא לא יוצא י"ח וד"ל ונתיישב קושית כ' אדוני אחי לגמרי

אמנם הרא"ש ז"ל שבא וחידש שם בפ"ד סי' י"א דבתשר"ת לא קפדינן כל כך בהפסקה וטעות גם אם היפך כיון שבאותו הסדר עבדינן תרווייהו והרי התם הא עכ"פ הקדים התרועה להשברים ואפ"ה לא איכפת לי' שיחזור להתקיעה הראשונה א"כ דעתו דמעיקרא גנח לא הוי כ"כ קפידא בתשר"ת מכ"ש דלא יקפיד הרא"ש כשיקדימו סדר תר"ת לסדר תש"ת ע"כ לא רצה לשנות מנוסח הש"ס לגרוס קושית דלמא גנוחי הוי מקודם וגורס הוא כגירסת הש"ס שלפנינו רב עוירא מקשה דלמא יללא הוי ודו"ק

יצא לנו הלכה חדשה שלא דברו ממנה בשום פוסק ושום אחרון היינו אם הבעל תוקע טעה ותקע סדר תר"ת קודם ואח"כ סדר תש"ת. הנה נתבררה מדברינו כעת שלהבה"ג והרי"ף ורש"י ז"ל ורמב"ם הוי קפידא גדולה ויחזור ויתקע סדר תר"ת למען לאחר היללא אחר הגניחי וד"ל רק להרא"ש ז"ל לא הוי קפידא כל כך ויצא י"ח כי אם לכתחלה יקדים תש"ת אבל בדיעבד לא מעכב

וכ"ז הי' אך כעין הקדמה אבל לפסק הדין בשאלתינו נדבר כעת. דהנה נראה נא אם יש חילוק בין הי' הבעל תוקע הלז עושה שלשה שברים בין אם עשה רק ב' שברים כמעשה שהי'

הנה ראיתי אור צח ומצוחצח שהאיר עינינו ע"ז כ' גאון יעקב סלה הוא כ' אחי יקירי מדמדקדק הש"ס בקושית רב עוירא דלמא יללא הוי וקמפסקי שלשה שברים וכו' למה הי' להם לדקדק ומנינא דרישא למה לי. והוא משום דרק על שלשה שברים מקפידי דהוי הפסק אבל לא על פחות משיעורא. הנה זה ברור כשמש דדיוקו כפתור ופרח והנני להראות סייעתא גדולה לדבריו הנחמדים. ונקדים נא בקיצור דברי המעשה דמגנצ"א בשנת תתק"ה לאלף החמישי שהביא הרא"ש פ"ד דר"ה סי' י"א שבסדר תשר"ת טעה התוקע ואחר שעשה שני שברים ולא השלים השבר השלישי התחיל להריע תרועה ולא גמר התרועה ג"כ רק מקצתה והחזירוהו לראש הסימן לגמרי וכעס על הקהל ר' אליקים בר יוסף ז"ל על מה שהחזירוהו ואמר אם חכמה אין כאן זקנה יש כאן ושלא כדין החזירוהו וכן הסכים לו חתנו ר' אליעזר בר נתן וטעמו רק משום דהא כיון דלא השלים התרועה לגמרי לא הוי הפסק. והרי בהדיא דלא משום דהוי בתשר"ת הקילו ר' אליקים בר' יוסף ז"ל וחתנו דהא אם הי' כן למה פסקו אם הי'