שו"ת ברוך השם קעז

שבהמקום האחר ניתן רשיון של הממשלה ועוד זה שבהמקום הזה העומד עתה חרב והרוס ושמם עושים שם הערלים תשמיש מגונה במאוד מאוד וכמובן הנה התרתי שימכרו העצים מהכותלים מה שנשאר עומד שם ויעשו המקום פנוי ביותר לגמרי ויתבוששו לילך שם לצורך ח"ו. והנה בא הר' שלמה ודרש ממני שאתן לו בכתב באמרו שהקונים ידרשו ממנו שיראה להם דברים שבכתב ולא ירצו לסמוך עליו בדברים שבעל פה. הנני להעתיק להם מה שכתוב אצלי זה מכמה שנים כי אז בשנת תרמ"ח הגיעני בכתב מהשו"ב המנוח ר' יעקב ע"ה דשאלתו באריכות קצת נידון בית המדרש הלז איך שהמנוח ר' ליפא אביו של ר' ליב בנאו משלו והוא ר' ליפא יחדו לבית תפלה לבני יאזעוואק וגם אחר שנפטר ר' ליפא ונשאר בנו ר' ליב נ"י התפללו ג"כ שם ואחר כך כשנבנה שם ביאזעוואק בית המדרש אחר ונתבטל שם מקום התפלה רצה ר' ליב למוכרו ושאל אותי הדין בזה. והשבתי לו אז ויש לי העתק ממה שכתבתי אז והנני להעתיקם לפניהם בקצרה ברמזים בלבד. הנה במשנה תנן בנה"ע שמכרו וכו' בית הכנסת לוקחין תיבה משמע דיעבד דוקא וכדדייקינן בש"ס (מגילה כ"ז ע"א) אבל ודאי הדין דגם לכתחלה כשאי אפשר בענין אחר לקנות קדושה חמורה ביותר רשאין גם לכתחלה למכור ולקנות הקדושה החמורה מזה. וראיה מהא דקיי"ל מוכרין ס"ת ללמוד תורה או לישא אשה והוא גם לכתחלה דתני לשון מוכרים. והטעם בש"ס דמביא לידי מעשה וכו' שהוא עלוייא להס"ת וכן הא דאיבעי בש"ם מהו למכור תורה בתורה למכור לכתחלה א"כ רק לשוה בשוה לא איפשט האיבעי אבל לעלוי משמע דשרי לכתחלה וכן מפורש במשנה (כ"ז ע"ב) וחכמים אומרים מוכרין אותו ממכר עולם וכו' היינו לכתחלה נמי והיינו על מנת לקנות תיבה וכו'. כי עלה קאי וכן לשון הש"ע (סי' קנ"ג סעיף ו') מוכרין בהכ"נ וכו' להספקת תלמידים כי זה הוה מעלין בקודש וכן תיבה אבל רק להוציא הדמים בקדושה אבל לחולין גם אם אין לו מה לאכול אסור למכור בית הכנסת והוא פשוט

ב אבל במה דברים אמורים שצריכין רק לקנות קדושה חמורה כי אם היכא שמוכרין בני העיר בלא זט"ה אבל זט"ה במא"ה אז אין צריכין לקנות בעד הדמים דבר של קדושה דוקא אלא גם להוציא המעות לחולין לכל דבר רשאין והוא ש"ס מפורש (דף כ"ו ע"א) בסוף העמוד אמר רבא ל"ש וכו'. אבל מכרו זט"ה במא"ה אפילו למישתי ביה שכרא שפיר דמי וכן בש"ע (סי' קנ"ג) ומובן דהיינו בשיש בית הכנסת אחר דאם לא כן אסור עיין במג"א (ס"ק ד') וצ"ל דאז גם לד' דברים גם כן נמכר דפקע קדושתו לגמרי ובזה ישבתי קושית הגליון הש"ס על דברי רש"י בסוף דף כ"ו ע"א דנשאר בצריך עיון גדול דסותר רש"י דברי עצמו בדף כ"ז ע"ב ריש העמוד ד"ה ורבנן. ולענ"ד ניחא דזהו החילוק דאם נמכר בזט"ה במא"ה אז גם לד' דברים וכן הדמים גם למישתי שכרא וכן בש"ע (סעיף ט') ואלו מכרו בנה"ע בלבד בלא זט"ה אז רק הדמים יעלו בקדושה חמורה והבית הכנסת רק לד' דברים אסור אבל לשאר מילי יוצא לחולין כי בזה שקונין בהמעות קדושה חמורה בזה גופא לא חשוב פקיעת קדושה להבהכ"נ וד"ל. ומעתה לא קשה מידי וכן לא קשה מרש"י (דף כ"ו ע"ב) ד"ה זבוני וחלופי שרי ע"ש דמיירי, לעולם בזט"ה ומא"ה ואפ"ה לשעה קלה ומועטת תחולי הקדושה על הדמים ואחר כך גם המעות יוצאין לחולין ודו"ק

ג והנה גם כל זה במה דברים אמורים עוד רק בבית הכנסת של כפרים אבל בית הכנסת דכרכים לא מצי מזבני והוא ש"ם מפורש והלכה פסוקה ולא שייך לפלפל כאן אם נ"ד הוה דכפר או דכרך או דמפקי מכפר ולא בא לכרך כי כל זה היה שייך אם היו בונים בני העיר והיו מקבצין נדבתן ודו"ק אבל כי האי גונא שיחיד בנאו משלו וע"ז אין מערער כלל לפי דברי המנוח השו"ב ע"ה אם כן הן הן דברי הש"ס כמעט שם שאמרו בי כנישתא דטורסיים זוטי הוה ואינהו עבדוהו ע"ש. והדבר מבואר ביותר בשאלות ותשובות עין יצחק להגאון דקאוונע סי' ג' אשר כל שיחידים בנו יש לו החלט והכרע מירושלמי ע"ש א"כ ברור דלא שייך כאן כלל לחוש לנ"ד לבית הכנסת של כרכים בלי שום פקפוק כלל

ד והנה אעפ"כ הא קיי"ל ברמ"א (סעיף ז') דיחיד שבנאה ונתנה לקהל דינה כקהל אעפ"כ ברצון זט"ה במא"ה למכרו אותו רשאין בלי שום ספק ושיהיה בזה גם הסכם היורש ר' ליב כי מסתמא שייר המנוח ר' ליפא לעצמו שום כח בה. והמעות מותרין גם לחולין ולהוציאן לכל מה שיצטרך. והנה פן לא יתרצו הבנה"ע עוד לרצון ר' ליב חידוש בעיני והן הן דברי השו"ת מהר"ם אלשקר (סי' נ"ה) שכשיש לחוש שיעשו שם דברי גנאי וביזוי מי יש להעלות על הדעת להניחה לבית הכנסת חרבה כך מזומנת לעשות בה דברי גנאי וביזוי ומיאוס ר"ל וע"ש וה"נ כן כפי דברי ר' שלמה היושר למכור הבנין ובודאי יותר נאה יהיה כשיהיה המקום פנוי ונקי ואפשר יעשו שם גן לתפארת ג"כ וד"ל והיינו בהסכמת גם זט"ה ובמא"ה ומסתמא לא ירצו ליקח בעד זה מעות אצל היורש ר' ליב ובנו ר' שלמה לעת הדחק שלהם כידוע

סימן פ"ג

על הערת ב"א יקירי מהפר"ח סי' תנ"ד דאין לברך על מצה שהוציאה מרה"י לר"ה בשבת. הבאתי לי בזה סמוכין שלא לברך על היין שהביאוהו בש"ק מרה"י לרה"י דרך ר"ה. הנה באמת מפורש הדין בש"ע (או"ח סי' שכ"ה סעיף י"ד) דהמחבר אוסר גם בעכו"ם שמילא בשביל ישראל. א"כ כל שכן כשישראל עבר. אמנם הרמ"א מתיר שם בהדיא על ידי נכרי גם לכתחלה. ועיין במגן אברהם שם וא"כ שמע מינה דהיכא דעובר רק על שבות מתירין לשתות המשקה ואם כן כשנאמר דאין לנו רשות הרבים גמור כעת הא יש לצדד. כיון שיכולין לילך ולשתות היין שם שלא על ידי הוצאה מרשות לרשות. אבל מצאתי על הגליון של הש"ע שלי שכבר רשמתי בעצמי שצריכין לעיין בהשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא חלק א' סי' צ"ג. והנה שם האריך ברוב גאונו בהפרשת חלה באיסור באיזה אופן אם מותר לכ"א ולה ג"כ לאכול הפת ומצאתי שם בסופו שנשאל כזה ממש בהביאו יין בשבת באיסור הוצאה מרשות לרשות ואסר לשתותו כשנעשה ע"י ישראל ח"ו ע"ש

סימן פ"ד

עיין מגן אברהם ריש סימן שמ"ב. ובפרי מגדים שם שחוקר דאם עשה מלאכה בבהש"מ דמ"ש מביא אשם תלוי דאיקבע איסורא. ועיין תוספת (כריתות י"ז ע"ב) ד"ה מדסיפא ומכל הלשון נראה דאם עשה מלאכה בבין השמשות דערב שבת קודש אינו מביא אשם תלוי. דלא איקבע איסורא. ולכן בהביא כפרתו בבין השמשות גם כן אינו מביא אשם תלוי

דהנה כאשר נדייק בלשון רש"י ז"ל בהוריות (דף ג' ע"ב) כתב וז"ל דהיכא דהוה לפניו חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלו בדין הוא דמביא אשם תלוי משום דאיכא למימר שמא חלב ממש אכל דהוה בר חיוב מעליא. אבל הכא מעשה שלו תלוי הוא וצד חיוב שלו תלוי הוא דלא הוה צד חיוב מעליא הלכך אינו מביא אשם תלוי. וכמו כן בדף ד' ע"א פירש"י והא הכא דלית ביה צד חיוב מעליא דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו דהרי