שו"ת ברוך השם קעו

שלו סי' קכ"ד סעיף א' וז"ל לאחר שסיימו הציבור תפלתם יחזיר ש"ץ התפלה בקול רם כדי להוציא את מי שאינו יודע להתפלל וישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא אבל הבקי אינו יוצא י"ח בתפלת ש"ץ ואפילו מי שאינו בקי אינו יוצא אלא בציבור דהיינו שיהיו ט' שומעים ויכוונו כדרך שנתבאר בסי' ס"ט עכ"ל. והלא בסימן ס"ט בדין הפורס על שמע בהש"ע של הרב הנ"ל בסעיף ה' מפורש בהדיא שכל שלא היו שם ששה עמו שלא התפללו עדיין אז הגם שיכול לחזור ולהתפלל מחדש כדי לאמר קדושה אפ"ה אז לא יאמר בקול רם רק עד אחר האל הקדוש כי זה אינו ש"ץ כשלא היו עמו ששה שלא התפללו עדיין. וכן תראה עוד בש"ע של הרב ז"ל סי' קכ"ד סעיף ד' דרק קהל שהתפללו בלחש ופירושו צבור עשרה אז יחזיר הא' שהוא ש"ץ את התפלה בקו"ר ומשום דהרי עיקר החזרה היתה רק כדי להוציא את שאינו בקי ובעינן רק ציבור שיהיו עשרה או רוב מנין שחייבים עדיין להתפלל אבל יחיד לא יכול להוציא את היחיד כדאיתא בסימן הנ"ל בסעיף ו' עוד הפעם ועיין בהדיא בספר אליהו רבא סי' נ"ה ס"ק ז' בשם הרדב"ז בשו"ת שלו סימן רמ"א ותדעו שכונתו לאמר בקול רם רק עד אחר האל הקדוש. והעיקר תראו זה בפירוש בעיון בשערי תשובה סי' נ"ה ס"ק ט' ד"ה לבדו ע"ש וכן בהדיא במגן אברהם סי' ס"ט ס"ק ד' ד"ה קדושה וכן בעט"ז שם בשם הגאון הרבי ר' העשיל מקראקא ז"ל הנה הכל תראו זה ואזי תחזרו ותראו בש"ע הרב ז"ל סי' ס"ט סעיף ה' בסוף בין שני חצאי עיגולי לבנה ותבינו היטב כי להלכה פרח מנהון שם צבור. וזה לכם הלשון הצלול והברור בספר שלחן המערכה מהרב ר' ישראל מרדכי מווארשא סי' ס"ט אות באות דכל שהתפללו ביחידות ואח"כ נתחברו עשרה יחד אסור לחזור התפלה בקול רם כי כבר פרח מהם חובת ציבור ורק לעשות קדושה ולאמור בקול רם עד האל הקדוש כמו שפי' הרב ז"ל וכן בשלחן המערכה סי' נ"ו וז"ל ואין הש"ץ רשאי לחזור התפלה בקול רם כי אם כשעמדו עמו שמ"ע בתוך העשרה ששה אנשים ע"ש. ומה שהגיד המהר"ם שם בדג"מ סי' נ"ה לא שייך לכאן דהתם רצה המהר"ם לאמור זה רק כשיצאו מקצתן באונס שנתחדש סיבה אחרת שבא לשם אבל לבא לכתחלה ע"ד זה לצאת ביוצר לא אמר שום מ"ד בעולם

ומה שהעיר מהעט"ז בסי' נ"ה לא ידענא לי' למאי התכוין כ"ת הלא אטו רק העט"ז כתב כן כל המחברים וכן הש"ע כותבים זה שאם יצאו מקצתן כשהתחילו ערבית יאמרו רק הקדיש שקודם תי"ח ויתפללו אח"כ בלחש ושוב לא יאמרו קדיש שאחר שמ"ע ומי לא יודע שבלחש אין צריך עשרה לעולם זה הכל יודעים ומה צריך להביא מהעט"ז. כלל הדבר אשר לפי דעתי אין שום דעה בעולם לחלוק ע"ז הדין הפשוט כי פרח מנהון חובת ציבור כשלא התאגדו ביחד בעשרה בתחלת התפלה בלחש. ואפילו נתקבצו אח"כ עשרה אפ"ה אין רשאין לחזור התפלה בקול רם רק לעשות קדושה למי שלא התפלל עדיין ולאמר בקול רם עד האל הקדוש ומקור הלכה כבר הודעתי על נכון בעז"ה לעיל והרבנים שהתירו לא ירדו לאמיתית ההלכה כלל וכלל

וידעתי שיש ללמד את השו"ב ר' ליפא נ"י לזכותו כי אפשר ראה בעינא פקיחא התויו"ט בפ"ג דמגילה ע"ש אבל אנכי בעז"ה עיינתי היטב בעיון והעתקתי שם ומכל זה על דעתי אני עומד כי הדין וההלכה כמש"כ כאן

סימן פ"א

התעוררות להשמר מלדבר ח"ו בעת הקריאה

ו אתם הנצבים כהיום כלכם לפני ה' אלהיכם לשפוך כמים לבכם בהמקומות הקדושים שנקראו מקדש מעט ואלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. שמעו נא ותחי נפשיכם ותהיה תפלתכם לרצון לפני אדון כל

עליכם להשתדל בעצמכם להזהר בכל היכולת שלא לדבר בעת התפלה ואשר דבר זה כתוב ושנוי ומשולש בשלחן ערוך זה השלחן הטהור אשר לפני ה' אשר מפיו אנחנו בנ"י חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים. כתיב בש"ע או"ח סי' קנ"א סעיף א' וז"ל אין משיחין בבתי כנסיות ובתי מדרשות שיחה בטלה. ושנוי בפעם השני בש"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף י"ז וז"ל אין משיחין בבתי מדרשים אלא בדברי תורה וכו'. ומשולש בפעם שלישי בש"ע יו"ד סי' של"ה ובש"ע של זמנינו הוא סימן של"ד בבאר הגולה סוף הסימן וז"ל רבינו גרשון מאור הגולה תיקן בחומר גדול וכו' שלא ידברו בבית הכנסת ובבית המדרש אך ישבו באימה וביראה עיי"ש

ובאמנה מקור הדין הוא מש"ס מפורש בברכות דף נ"ג ע"א וע"ש ומכ"ש בשעת החזרת הש"ץ דמבלבלים הש"ץ והשומעים ברור שאיסורו מהש"ס גופא. ובפרט בעת קריאת התורה בצבור שימו נא לבבכם אם אפילו להתפלל אסור בעת קריאת התורה וגם ללמוד תורה אסור אז ואשר אפילו להרהר בדברי תורה אסרו התוספת בברכות דף ח' ע"א ד"ה רב ששת בתירוץ בתרא דהרב אלפס ומסיימו דמיסתבר להו כהאי תירוצא. דשאני רב ששת דהיה תורתו אומנתו שהיה כמו ר' שמעון בן יוחאי בדורו. אבל לדידן אפילו בחשאי דהוא רק כהרהור בעלמא בדברי תורה ג"כ אסור והדברים קל וחומר אם בדברי תורה ותפלה אסורין בעת הקריאה על אחת כמה וכמה גדול מנשוא העון פלילי הזה ר"ל לדבר דברים בטלים בעת קריאת התורה ועיין בש"ס סוטה דף ל"ט ע"א וז"ל הגמרא שם אמר רבא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה והביא ראיה מפסוק ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה. ור' זירא אמר מהכא דפסוק נחמיה ח' ואזני כל העם אל ספר התורה ומאי בינייהו. היינו שר' זירא הוסיף וחידש על רבא שני דברים א' כי אפילו הרהור בדברי תורה אסור כי למד מפסוק ואזני דחייבין להטות אזנם לשמוע הקריאה של התורה היטב אחרי שנפתחה. והשנית חידש ר' זירא דמחויבין לעמוד על מקום אחד בעת קריאת התורה ואסורין לטייל בהליכה אז ממקום למקום וז"ב ועיין ברוקח הגדול סי' כ"ו דברים היורדים חדרי בטן ועיין בבעה"ט פ' תבא על הפסוק ולתתך עליון. ועיין בספר מורא מקדש מרב ייבי זצ"ל ועיין בזוהר הקדוש תרומה דף קל"א ע"ב דמחמיר עד אין שיעור וערך. ולזאת תקנה זאת תהא קבועה וקיימא שבעת החזרת הש"ץ ובעת הקריאה על כל פנים לא פחות מזה תהיו זהירים מאוד ומאוד שלא לדבר ח"ו דיבור הקל כלל ולעמוד על מקום א' ויטה אזנו לקול הקורא ותבא עליכם ברכה והצלחה ואריכת ימים ושנים לכם ולזרעכם עד העולם אמן. ויש לדעת כי זה שהבעל קורא וכן החזן שחוזר התפלה בקול רם קראוהו כל הפוסקים בשם ש"ץ אשר מלבד שהוא ר"ת שליח צבור יש רמז קדוש ונורא לפע"ד כי בבעה"ט פ' בחקותי גילה רזין דרזין שם שבהקללות שבתוכחה יש ש"צ תיבות של קללה רח"ל ע"ש היטב ולכן לא נזכר בהם שם ה' בכל התוכחה כי אין הקב"ה מייחס שמו על הקללה ח"ו כידוע בתוס' תענית ג' ולכן החזן בקריאת התורה וחזרת השמנה עשרה מהפך כל הש"ץ תיבות של קללה לברכה וע"ז נקרא ש"ץ המברך ודו"ק. וא"כ כמה תסמר השערות ראש שבעת תיקון גדול וקדוש כזה לא יטו אזנם כל קהל ישראל להודות לשמו מעין הברכות

סימן פ"ב

א שבא לפני ה' ר' שלמה בר' ליב ושאל אותי ע"ד העצים של הבמ"ד דיאזעוואק אם רשאים למוכרם ואמר לי שמהממשלה יר"ה בא הפקודה ששם על מקום זה אי אפשר להיות עוד מקום בית המדרש בשום אופן. ובית המדרש