שו"ת ברוך השם קעה

גם שלא בכונה מתקבלת. אך ביחיד המתפלל אז כשלא התכוין לא פעל כלל ורק בכונה תתקבל צלותו. והוא הוא דברי הש"ס והטור א' המרבה ואחד הממעיט פי' דהמרבה היינו שקאי על המתפללים וכדרך שפירשו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים ע"ש שהרבו להתפלל ברב עם. ואחד הממעיט שהיו רק יחידים מתפללים ובלבד שיכוין לבו פי' שהרי הא דשוין יחיד וציבור היינו דוקא בשכוונו לבם שניהם אז הם שוין אבל בלא כונה הרי ודאי אינן שוין דשלא בכונה הא תפלת יחיד אין מתקבלת ותפלת צבור מתקבלת גם בשפתוהו בפיהם וכו' והוא דיוק נכון ב"ה וע"כ שפיר מסיים טוב מעט בכונה פי' דגם דתפלת ציבור מתקבלת שלא בכונה אף על פי כן טוב יותר לתפלת צבור נמי בהכונה אפילו רק מעט מהרבות שלא בכונה וכן הראיה של הש"ס מעולת בהמה ועולת העוף. דהא תנן דבבהמה היו זוכין כמה כהנים בהקרבתה ואלו בעולת העוף רק כהן אחד הקריבה וד"ל

סימן פ'

ע"ד שנשאלתי מהשו"ב המופ' ר' ליפא נ"י מקארלעק. בהיות שם בימי החול מחמת דוחק הפרנסה קשה לקבץ מנין עשרה לבית הכנסת ובאים רק ששה או שבעה ועומדים תפלת שמ"ע בלחש (היינו שמתפללים מברוך שאמר רק רוב נין ולברכו קוראים עוד שלשה אנשים להשלים לעשרה ואחר ברכו יוצאין הג' ולחזרת הש"ץ יבואו עוד הפעם שלשה אנשים להשלים לעשרה לשמיעת שמונה עשרה של הש"ץ בקול רם) אבל כאן המבין שואל אם רשאי הש"ץ לחזור השמ"ע בקול רם אחר שלא היו עשרה בעת תפלת הלחש או שאפילו הכי רשאי. הנה ודאי הדין פשוט דאין כאן שום חקירה ושום שאלה כלל וכל היודעים סדר התפלה יודע שאין מקום כלל להרהר בזה. דהנה ראשית כל הנה תראו חזרת הש"ץ ממה נהיתה ומפני מה נתקנה. הנה כך היא

הנה השי"ת צוה לנו בתורה הקדושה פ' עקב ואותו תעבוד ודרשינן בספרי דזה מצות עשה להתפלל בכל יום וכן נכפלה הצווי בפרשה והיה אם שמוע ולעבדו בכל לבבכם. כן עוד הפעם בפ' ראה ואותו תעבודו ובו תדבקון וכן מנו כל מוני התרי"ג מצות למ"ע מן התורה להתפלל בכל יום מפרשה עקב דכתיב ואותו תעבוד והנם כמו החינוך להרא"ה ז"ל פרשה עקב. וכן המצות השם. וכן ספר אלה המצות לר' משה חאגיז. והכל הוא כפי שיטת של הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלו מצוה ה'. ובספר יד החזקה ריש פרק א' מהלכות תפלת השחר הלכה א' ודלא כהרמב"ן שחולק עליו יע"ש היטב. והנה כל המחברים הנ"ל לא דברו מה שיש קצת דיוק גדול ברמב"ם ז"ל. דהוא הביא מפסוק אחד הקודם. היינו מפרשה משפטים דשם כתיב ועבדתם את ה' אלהיכם כאשר תראו בלשונו הזהב. הן בספר המצות הן בספר היד ריש הלכות תפלה פרק ראשון שמביא משום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם. והלא דבר הוא. ויתבאר אי"ה בדיבורינו כונתו העמוקה בזה. והנה גלוי וידוע לכל שנוסח התפלה כלומר מטבעה ומשנתה לא נזכר בתורה כלל. כי אם כשגלה נבוכדנצר הרשע כל ישראל לבבל ופרס ויון אז עמד עזרא ובית דינו ותקנו נוסח התפלה וגם תיקנו מנין השמונה עשרה ברכות. ואשר זה מבואר בש"ס מגילה ט"ז ע"ב תניא ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים תקנו י"ח ברכות על הסדר. ובש"ס ברכות ל"ג איתא אנשי כנה"ג תקנו להו לישראל ברכות תפלות קדושות וכל זה הוא מ"ע לכל יחיד ויחיד מישראל ולהרמב"ם ז"ל גם נשים בכלל. והנה התם ברכות ח' אמרו רז"ל שבכלל המצוה הנ"ל הוא ג"כ תפלה בצבור משום דכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי וכן כתיב הן אל כביר ולא ימאס ועל זה סמכו לומר תפלת הציבור נשמעת תמיד אפילו היו בהציבור חוטאים ואפילו הכי אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים

וכתב הרמב"ם ז"ל פרק ח' מהלכות תפלה הלכה א' וז"ל לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור עכ"ל ואמרו ג"כ אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין. ובעניות דעתי הראיתי פירוש מספיק וראיה מוכרחת להרמב"ם שבפרק ח' שכתב שאפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים. מנא ליה זה. ואם רק מהפסוק הן אל כביר לא ימאס לא נזכר שיש בהם חוטאים וי"ל אימתי לא ימאס רק כשכולם ברורים וכשרים ומנ"ל ג"כ כשיש חוטאים. אבל הראיתי שזה ש"ס מפורש בתענית דף ח' ע"א דאמר שמואל איקום אמורא עלי' ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו אעפ"כ והוא רחום יכפר עון ופירש"י בציבור תפלתם נשמעת אף על פי שאין לב כולם שלם עם הקב"ה אף על פי כן תפלתם נשמעת ע"ש היטב וזה ממש כדברי הרמב"ם ז"ל אעפ"י שיש בהם חוטאים בעת מעשה פירוש שבאותה התפלה עצמה אינם מכונים ובלשונם יכזבו אף על פי כן והוא רחום יכפר. וכן מפורש בספר רוח חיים על אבות מהקדוש ר' חיים מוואלאזין פרק ב' משנה י"ג על המשנה אל תהי רשע בפני עצמך רק יתפללו עם הציבור והביא מהזוהר הקדוש פנה אל תפלת הערער אבל לא בזה את תפלתם של ציבור ע"ש ומעתה מה נכון מאוד שהוכרח הרמב"ם ז"ל להביא על מצות עשה דתפלה מפסוק של פרשה משפטים דהוא רצה להלביש ולכווין שהמ"ע העיקריות בשורשה הי' שתהי' התפלה בציבור נובע מראש צורים מהתורה גופה שהרי לכן דקדק הפסוק והביא בתחלה לשון רבים ועבדתם את ה' אלהיכם בלשון רבים להראות שיתפללו בציבור ורק בסיפא נקט לשון יחיד וברך את לחמך וד"ל

ומעתה נראה אור בהטור וש"ע או"ח עד האחרון שבאחרונים. והוא ראשית בסימן צ' באו"ח מבואר כל הנ"ל רק בקיצור נמרץ וברמז בלבד שיתפללו בבית הכנסת ופי' הטור שהכונה בציבור ושם עוד ועוד ובמג"א ס"ק ט"ו ע"ש. והנה עתה נראה ברמב"ם פ"ח מה' תפלה הלכה ד' וכיצד היא תפלת הציבור. והוא אחד מהמתפללים מתפלל בקול רם והכל שומעים ואין עושין דבר זה בפחות מעשרה גדולים ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן משלימין להם לעשרה והוא שיהי' רוב העשרה שלא התפללו א"כ מוכרחין שיהיה עכ"פ ל"פ מששה גם להרמב"ם ולרבותינו שבמערב רק שבעה דוקא ומחלוקתן במנין התיבות שבפסוק בפרוע פרעות וכו' אם תיבת ברכו מהמנין יע"ש בכ"מ אבל ששה ודאי מוכרח שלא התפללו עדיין אבל כל שכבר התפללו הששה מה ספק יש שאין כאן תפלה בציבור עוד כיון שיצאו כבר ידי חובתן בתפלה ביחידות נתבטל אצלם שוב תפלה של ציבור

ועתה נראה מה הוא ענין חזרת הש"ץ. הנה תראו ברמב"ם פ"ט מה' תפלה הלכה א' והלכה ב' ג' וסוף סדר תפלת הציבור כך וכו' והכל עומדים ומתפללים בלחש ומי שאינו יודע להתפלל עומד ושותק עד שיתפלל הש"ץ בלחש ואחר כך מתחיל ומתפלל בקול רם להוציא את מי שלא התפלל והכל עומדים ושומעים ועונים אמן אחר כל ברכה בין אלו שלא יצאו ידי חובתן ובין אלו שכבר יצאו ידי חובתן וכן מבואר שרק כשהי' צבור פי' עשרה שהיו חייבים להתפלל וכדמפורש בהדיא לעיל פ"ט הלכה ד' אז דוקא תיקנו רז"ל להש"ץ שיתפלל פעם שנית בקול רם כדי להוציא את מי שאינו בקי ואינו יודע להתפלל אבל כל שלא התפללו עמו רוב מנין כדלעיל שלא היו ששה שהתפללו עמו אינו יכול להוציא את מי שאינו בקי כלל כי תקנת חכמים היתה רק כשהציבור ביחד אז יהיה אחד מהם ש"ץ פי' שליח ציבור אבל כל שאין ציבור הרי לא הוה עליו שם שליח ציבור והוה רק יחיד ואין יחיד יכול להוציא את היחיד והוא מהש"ס דר"ה דף ל"ד וכן תראה מפורש בש"ע או"ח סי' קכ"ד ובלשון הטהור של הרב בש"ע