שו"ת ברוך השם קעא

רש"י הביא זה בחומש פ' בשלח. ולדברי כ"ת שלר' יוסי היו שניהם חסרים הרי לא הי' מיום יציאתן עד ירידת המן שירד להם בט"ז באייר בלי ספק כדכתיב מפורש בקר וראיתם את כבוד ה' שזה אמר להם בחמשה עשר לחודש השני. והגם שרש"י ז"ל בחומש כתב בפ' בשלח שהמן התחיל לירד בט"ו באייר אעפ"כ הנה עכ"פ נדחוק ונאמר כהמזרחי שזה כיוון על ט"ז אייר. אבל לא יותר כלל. א"כ הרי יהי' לדבריכם ששניהם היו חסרים רק שמונה וחמשים סעודות על כל היותר ודו"ק. ואטו ר' שילא במכילתא אמר זה באופן פלוגתא וספק. ומבואר שעל זה אין שום דעה אחרת וד"ל

ה ועתה נבוא נא לההברקה הנחמדה שיצא מברק השנון מכ' אחי הרב הג' החריף לומר שר' יוסי יסבור דלא חיישינן למיחזי כשקרן בתפלתו והציב סימנים דאורייתא וסמוכים נכונים לזה מדברי המשנה (עירובין דף ל"ט) דלא הודו לו חכמים לר' דוסא שרבינו יונתן כתב מפורש דר' דוסא חושש שלא יהי' כשקרן בתפלתו. אלמא דהאי דלא הודו לו חכמים לר' דוסא הוי משום דלא חוששין לזה. ולא רצה כ"ת גאונם הרמה לכנוס הדברים בלבבם וכתבו דנראה דנתחלף לו בין לא הודו קמא להודו בתרא. ולדעתי חלילה מחשוב דבר כזה על עין הבדולח הצופה נסתרות בעמקות שכלו בכל דבר הטמיר ונעלם ודאי יודע לפרושי כי האי טעמא. והנני רואה בעיני בפשיטות כי ודאי שפיר קאמר ולא משום דנעשו הני תרי אחי כגומלין זה לזה רק כן הוא האמת בפשט הפשוט. דהנה במשנה שם הלא נשנה שם ונאמר שלשה דברים. בשני עירובין דאמר ר' יהודא דמערב שני עירובין. והשני בכלכלה של טבל ג"כ הי' ר' יהודא. והכל משום דר' יהודא סובר שתי קדושות הן ולא הודו לו על זה. וא"כ ניחזי א בדין השלישי שבמשנה הזאת בהעובר לפני התיבה איך יתפלל למה לא זכרו גם כאן את ר' יהודא וזכרו רק ר' דוסא בן הרכינס. ש"מ דזה אינו מצורף כל כך לשיטתו של ר' יהודא הנ"ל בלבד לומר דמחמת דשתי קדושות הן לכן מתפלל בלשון אם היום אם למחר דאם הי' כן הרי הי' ר' יהודא ודאי נמי פוסק כן דהוא מרא קמא דהאי שמעתתא ששני ימים של ר"ה שתי קדושות הן אלא ודאי דבענין התפלה הנה נמצא עוד סברא דאפילו רק ספק שמא שתי קדושות הן נמי חייש ר' דוסא שלא יהי' בספק שדובר שקרים ח"ו. ולכן הוזכרו רק ר' דוסא בן הרכינס לבד. אבל הך דפליגא כל השלשה לא הודו לו שבמשנתנו בחדא גוונא נקטינהו בין על השני דינים של ר' יהודא ובין על הדין השלישי של ר' דוסא בכולם סיימו בחדא לישנא "ולא "הודו "לו "חכמים דפשטיות האי סגנון משמע להדיא דהבר פלוגתא כולם בדיבור אחד נאמרו משום דסבר דקדושה אחת הן. וע"כ כדהתחילו בגמרא לומר מאן לא הודו לו הלא על כל שלש אלה ולא הודו לו הנ"ל שאלו זאת כי הרי ידעו דחכמים באמת סברי ג"כ דשתי קדושות הן. ואיך אמרו במשנה דחכמים לא הודו לו הרי הם ג"כ סוברין כן. ועל כולם השיב רב דר' יוסי הוא ולא שנימא דרק על ולא הודו לו קמא השיב זה דהרי על לא הודו לו אמצעי ודאי על כרחך דנמי קאי דהא הוא הוא. וא"כ ודאי דעל לא הודו בתרא נמי כוונו. וראי' ברורה לזה מדברי הירושלמי (ספ"ג דעירובין) דבעי על הך לא הודו לו השלישי מפני מה לא הודו לו. אם מפני שאמר אם היום אם אמש. או מפני שא"צ להזכיר של ר"ח דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. הרי להס"ד שהטעם דלא הודו לו מפני שאמר אם היום אם אמש והיינו דקדושה אחת הן. הרי ודאי על כרחך ר' יוסי הוא דהוא בלבד סובר זה. וא"כ איך תפסו את כ' אחי בזה שזה לא יהי' ר' יוסי לא אדע למה לא הודו לו כ"ת בזה

ועתה הלא יראו כמה צדקו ונאמנו מאוד דברי מר רב אחאי החריף. הלא זה הוא מסור בידינו הכלל הגדול והחוקש בין בא"י בין בחול בין בזמן המקדש בין לאח"כ גם לאחר תקנת ר' יוחנן בן זכאי שיקבלו עדות החודש כל היום גם לרב ושמואל ולהו לבני בבל שהביצה אסורה בזה ובזה ואעפ"כ זה אנו חייבים להודות דאפי' שני הימים של ראש השנה הגם דקדושה אחת ויומא אריכתא הן אעפ"כ אינם שוין בקדושתן לגמרי. רק אחד מהן קדוש יותר באם באו העדים קודם המנחה בא"י אז ודאי הראשון הוי מד"ת לגמרי והשני רק כעין של תורה. ובאם באו העדים מן המנחה ולמעלה אז הוי יום השני של ר"ה מדבר תורה לגמרי דכך מסר לנו השי"ת אתם אפילו מזידין דכח זה יש ביד הב"ד שמסבה כל דהו שהקריבו התמיד בשיר של חול יהי' לחשבון המועדות מיום המחרת. ולא מיום ל' של אלול. ודאי דחוק לישראל הוא והקב"ה מסכים על ידם והוי ר"ה רק מיום שני והראשון קודש רק מדבריהם שהתקינו שיהא היום קודש ולמחר קודש דאורייתא ודאי. ולאחר החורבן שהתקין ר' יוחנן בן זכאי ורק שלבני בבל לא נשתנה אז להיפוך דיומא קמא קדוש מד"ת. והשני מד"ס שמא יבנה בית המקדש ויתחזר הדבר ליושנה. אשר כל זה מפורש באר היטב בדברי הראשונים ז"ל בסוגיא הזאת, ובסוגיא דפ"ק דביצה ובפירוש אפילו לר' יוסי דפליג עם נהרדעי שבפ"ק דביצה לשיטת התוס' כאן וסובר דגם לבני בבל דעבדי לעולם שני ימים נמי קדושה אחת הן אעפ"כ חלילה לנו לטעות ולומר דכיון דקדושה אחת הן הוי שוין ממש בקדושתן דהרי ממה נפשך יום אחד מהם ודאי קדוש יותר או זה או זה ודו"ק

ז והריטב"א ז"ל המפרש הענין הזה בטוב טעם ודעת בכאן בסוגיא הזה. שכתב וז"ל וטעמו דר' יוסי דבשלמא בשאין עושין שני ימים אלא מפני הספק ואלו נודע ודאי לא היו עושין אותו קודש הוי להו שתי קדושות וכאלו אחד מהן קודש והשני חול. אבל עכשיו שבאו העדים ביום הראשון (פי' מן המנחה ולמעלה) הרי ברור בלי ספק כי השני הוא ר"ה והראשון חול רק מפני שהתחילו בו על דעת שיהא יו"ט מה"ת שדימו שיבאו העדים קודם המנחה וגם שורת הדין מה"ת שיכולין גם עתה לקדשו הניחוהו בקדושתו כאלו הוא ועשאוהו עם השני כיומא אריכא והשני מן התורה ממש וממנו מונין לכל המועדות והראשון מדבריהם עכ"ל הריטב"א. וא"כ הן אמת שלר' יוסי קדושה אחת הן פי' שאין זה מחמת ספק אבל עכ"פ אינן דומים זה לזה והוי ממש כאלו למשל יו"ט אחר שבת או שבת אחר יו"ט דאמת ודאי דקדושה אחת הן ושתיהן כקדושה אחת ממש אבל עכ"פ ענין הקדושות לא שווין דזה הוי יותר קדוש. והכי נמי בשני יו"ט של ר"ה לכ"ע גם לר' יוסי ולכל אינך בכל זמן וד"ל. ועיין נמי (בצל"ח בפירושו לביצה ד' ד') בסוגיא הזאת. ונמצא דהדברים ברורים בלי ספק. ואשר העתיק כ"ת דברי רש"י דהעיקר להאי לא הודו לו יום ראשון היינו אחר החורבן או לבני א"י והעדים באו קודם המנחה אז ודאי דהראשון עיקר. ואין כאן פלוגתא בין רש"י להריטב"א שכתב דהשני עיקר דכל אחד לזמן השייך כתב דיש לפעמים שיהי' העיקר ר"ח יום הראשון ולפעמים יהי' העיקר ר"ח יום השני. ואימתי כשיבואו העדים מן המנחה ולמעלה שהכתוב אתם אפילו מזידין עושה יום השני עיקר ולא הראשון. ואעפ"כ אין זה סותר כלל להכלל דקדושה אחת הן. וכל זה מבואר בטוב להמעיין בזה

ח וכיון שכן הרי כשחר נכון מוצאו פיו של רב אחאי הרה"ג אם איתא דר' יוסי נמי חייש למיחזי כשיקרא. איך הי' הס"ד של הש"ס דירושלמי דפליג רק מחמת תנאה דאם היום אם אמש. ולא מחמת דאין מזכירין ר"ח בר"ה. הרי אם לא דלהזכיר הרי ודאי שפיר קאמר ר' דוסא דנהי דקדושה אחת הן אבל עכ"פ יום אחד מהן בלבד הוא ראש חודש ולא שני הימים ואיך יתפלל להקב"ה שיחליצהו ביום ראש חודש הזה שבאמת לאו ראש חודש הוא רק קדוש לדינא. אבל לא ר"ח כלל לכולי עלמא וד"ל: