שו"ת ברוך השם קע

השוק. וכתבו הט"ז והמג"א, שם דהטעם דלא מחזקינין איסורא מספק ואע"ג דהמג"א שם הביא דבמקום שרגילין לרחוץ החטין אין קונים דהוי כדגן שנטבע ואפ"ה גם בזה התיר הט"ז שם סק"ג. ומטעם ספק ספיקא ספק לתתו ספק לא לתתו ואת"ל לתתו שמא לא לתתו בדרך שנתחמץ יעויי"ש בפמ"ג ה"נ ממש בצוקער הזה יש הס"ס הזה ספק טבלו ואת"ל טבלו שמא לא טבלו בדרך שנתחמץ פי' שלא נשאר שם הפירור וד"ל. וכיון שבנדון דידן נמי יש שעת הדחק דהא יש הפסד ממון שרי

יא וכבוד אחי הרב הגאון החריף ר' ברוך עסמאן הראה לי ראי' מש"ס חולין ד' מ"ט ע"ב) דלאיסורא דרבנן אמרינן התורה חסה על ממון של ישראל. דאמרו בש"ס התם רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה דקשה למה דייקו לומר ואיסורא דאורייתא הי' להם לומר סתם רב ואיסור אלא ודאי דרק באיסורי דאורייתא לא מועיל סברת ממון ישראל אבל באיסורי דרבנן שפיר אמרינן התורה חסה על ממונם של ישראל

סימן ע"ג

תשובתי מה שהשכבתי להרה"ג הר"ש מווילנא נ"י

שלמא רבא וחייא אריכא לכבוד מרנא ורבנא. הרב הגאון הגדול המפורסם לתהלה ולתפארת כבוד קש"ת מורינו הרב ר' שלמה הכהן נ"י החונה בק"ק ווילנא יע"א

הנה כבוד אחי הרה"ג ר' ברוך עסמאן הביא בספרו חד וחלק לתרץ דברי המג"א סי' תצ"ד משום דעתה דקיבלו התורה נשתנה גופא אשתני דינא דיהא סגי בפחות מו' עונות. וע"ז עורר השחר כ"ת גאונם הרי לא נשתנה דינא כי הרי גם עתה קיי"ל דששה עונות בעינן. והנה ע"ז שפיר השיב לכם דהרי הירושלמי המפורש מבאר דזה רק מחמת דקיי"ל ההקישא דזב ואשר הביא זה הפני יהושע שם בשבת פ"ו. וכן הביא זה התפארת ישראל מהגאון ר' יונתן בעל הכו"פ (על הלכות נדה סי' קצ"ו) דנעלם מהמג"א הירושלמי הזה. וע"ז בא עוד הפעם בהשג יד כ"ת הרמה עכ"פ הרי זה לא יהי' כר"י רק כרבנן דאלו אם נתפוס עוד כר"י שוב הקושיא במקומה עומדת עוד יותר

א הנה אדרבה אני לא אדע מה ההשגה של כ"ת אטו כ' אחי תפס דלרבנן קשה ורק לר"י ניחא הוא ידע שפיר דודאי לרבנן לא קשה מידי רק כותב דלפי"ז דלא ילפי הדין דו' עונות מסיני כלל. א"כ אפילו לר"י דסובר דאז הי' מדויק ששה עונות אעפי"כ השתא דחביל הרי הי' סגי גם אז בד"ע. ואין זה מחוסר זמן. וכונתו הוא עד"ז כמו שאמרו שם בש"ס דלא ניתנה לטבולי יום ואפ"ה ראויה הי' לינתן לט"י. וה"נ לר"י נהי דלא ניתנה עד ז' משום הפרישה שלו אפ"ה הרי ראויה הי' לינתן בו' אם הי' אז כמו עתה גם אליבא דר"י. ומה שהקשה עוד כ"ת עכ"פ איך שיהי' איך אומרים זמן מתן תורתנו אחר שלא הי' בששי נתינתה. לא קשה לענ"ד. דאטו אנו אומרין שביום הזה נתן התורה. אנו חומרין רק זמן מתן תורתנו פי' הזמן הזה היינו ראויים שינתן התורה לנו אם היו אנחנו חבילי גופא. זה הוא תורף כוונת דברי אחי

ב וכשאני לעצמי איני מבין הדבר מעיקרא דמה הוא הרעש על אמירת זמן מתן תורתנו ביום א' קודם ז' בסיון. הרי בכמה דוכתי מצינו כיוצא בזה דלא קפדינן כולי האי על עצומו של יום כי אם היכא דגלי קרא בהדיא דנקפיד על העצם היום הזה. כאשר רואין אנו דיציאת מצרים מניסן מנינן אע"ג דיציאתן הי' ביום ט"ו אפ"ה מתחלת החודש מנינן. ולא עוד אלא דר"ה למלכי ישראל הוי בא' בניסן כדתנן בא' בניסן ר"ה למלכים ואמרינן מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יציאת מצרים מניסן מנינן וכו' אע"ג דהיציאה הי' בט"ו אפ"ה כל החודש בכלל. והכתוב ג"כ אומר היום אתם יוצאים בחודש האביב. וכמ"כ בש"ס הידוע (תענית כ"ט) משנכנס אב ממעטין בשמחה. ומשנכנס אדר מרבין בשמחה. ופירש"י ימי פורים ופסח. וככתוב והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה דכל החודש כולו בכלל. אע"ג דלא נהפך רק י"ג בו וי"ד בו. וכמ"כ בהגדה מפורש יכול מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא. הרי רק מחמת המפורש דביום ההוא אבל בלאו הכי הי' יכול לעשות מראש חודש ולא עוד אלא דבאמת אמרו בירושלמי דאם מפרש ויוצא בשיירא ואין לו מגילה יקראנה בתחלת החודש. והרמ"א כתב ע"ז והכי נהוג. אלמא דכל שזמן הדבר הי' בהחודש הוי כל החודש זמנו, ועוד יותר מזה מצינו דאמרינן בש"ס הני שלשים יום מאי עבידתייהו ואמרו כדתניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. דמהאי טעמא הוי מזמן ל' יום קודם לפסח בשם זמן החג המצות שחל עליו חובת ביעור. והעושה סוכה בתוך שלשים יום לחג הוי סוכה לשמה גם לב"ש הכל רק מטעם דמזמן ההוא ואילך הוא נכלל בשם זמן החג. ומכל שכן בתחלת החודש של זה החודש דודאי נכלל בלשון זמן אותו היום טוב הבא בתוך אותו החודש. ולא לבד לענין קדושת הימים שקדשן הקב"ה אלא גם לענין שאר דבר שהאדם מציין בו היום נמי מצינו דעוד קודם שלשים יום מזה הזמן הוי בכלל אותן הזמן כדמצינו בש"ס (כתובות ח') דמכי רמי שערי באסינתא מברך שהשמחה במעונו. וכמ"כ להיפך שלשה ימים לפני אידיהן נמי הוי בכלל האיד דאסור לשאת ולתת עמהן הכל בעבור כי קודם הזמן בכלל העצם הוי

ג וא"כ מה היא קושיא כ"כ שאומרין זמן מתן תורתנו בששה בחודש סיון אפילו לר' יוסי עכ"פ הא הוי זה החודש השלישי ואותו היום שהקב"ה הגבילו מששת ימי בראשית רק משה רבינו הוסיף עוד יום אחד מדעתו. וכאשר תירצו התוספת ובע"ז ד' ג') דלכן לא קשיא עליו מן יום הששי משום דזה הוסיף משה מדעתו. וא"כ עכ"פ שלא יהי' לשון זמן מתן תורה כלל עליו זה לא אוכל להבין לענ"ד כלל. רק מי אנכי לבוא בין מגן אבות בדברו להכריע. בדבר שהוא לא רצה לתרץ כן

ד ועתה נבואה נא לדברי קדשם הרמה שכתבו שבחידושם על המג"א תירצו שני הקושיות של המגן אברהם בחדא מחתא משום דהסדר עולם הוא ר' יוסי וא"כ הרי בסדר עולם איתא שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים הי' ערב שבת. וא"כ הוי לכולי עלמא יום מתן תורתנו נו"ן לספירה כדהשתא בזמן הזה לכן שפיר אמרינן זמן מתן תורתנו. מאוד אתפלא אני על כ"ת הרמה. הלא המה הדברים ממש שכבר כתבן החק יעקב (בהלכות פסח סי' ת"ל סק"ב). ורמזן נמי בפעם שני בחק יעקב (סי' תצ"ד סק"א). וכן הוא ג"כ בהשו"ע (של הרב מהרש"ז מלאדי ז"ל סי' תצ"ד עיי"ש) וא"כ אנן ידעינן לה זה מכבר ואך כ"ת גאונם הרמה יצאו קצת לומר דבר חדש שלר' יוסי הי' אז ניסן ג"כ חסר ואייר ודאי חסר ולכן איתרמי לדידי' יום הנו"ן לספירה בז' בסיון. ובהש"ס הזה שלפנינו הוי טעות סופר שלא סיימו מה שכתוב בסדר עולם דניסן הי' מלא. ולכן אמרו דאתיא כרבנן. הנה לפע"ד לא אדע איך יכולין לומר כן הלא ראשית מפורש בהדיא (שם בדף פ"ז ע"ב) דהברייתא שניסן מלא ואייר חסר הא מני ר' יוסי א"כ בשניהן להיפוך. ומסתמא ידעי הגמרא שלא לטעות ח"ו ואמרו בהדיא דר' יוסי סובר דניסן הי' אז ביום ה' בשבת וניסן הי' מלא וראש חודש אייר הי' שבת והי' חסר ואקלע ריש ירחא תליתאה בחד בשבתא. א"כ הרי בתרתי הוי ההפוך א' דר' יוסי לא כהסדר עולם שהי' אז ניסן בערב שבת אלא בה'. והשנית שלר' יוסי הי' ניסן מלא ולא כדברי כ"ת שניסן הי' ג"כ חסר. הא חדא. ועוד הלא איך יכול להיות שיהי' לחד מ"ד בעולם שניהן חסרים ניסן ואייר. הרי מפורש במכילתא שס"א סעודות אכלו ישראל מהבצק שהוציאו ממצרים עוגות מצות. והוא דבר ידוע. וגם