שו"ת ברוך השם קסז

בתים מהארבע עשרה הנ"ל אשר רצונם באמת להיות באגודה אחת לבנות בהכנ"ס חדש ויקבעו בו מקום תפלתם ולא בבתי מדרשות העיר כאשר כעת. אלא בתנאי קודם למעשה שתיכף כשיהי' נשלם הבהכנ"ס החדש יצאו מהב"מ דהעיר העשרה בעלי בתים ויתפללו שם בקביעות ימים הנוראים ומועדים ושבתות ור"ח וחול כידוע. ותנאי הב' הוא. שאף גם זאת שיקבלו עליהם בתקיעת כף וקבלה גמורה אשר לא בערמה ח"ו יעשו זה רק על איזה זמן ואח"כ יחזרו למקומם לבתי המדרשות. אלא בלב שלם מתרצים לקבוע תפלתם בבהכנ"ס החדש. אזי הדין כמה אנשים שנמצאו בכלל העדה המנין הזה הן הבנים שלהם וחתניהם. אף גם הנערים כל שהם מבן י"ג שנה ויום אחד כולם יעמדו למנין נגד האנשי בהכנ"ס כולם. ג"כ מבני י"ג שנה ויום אחד. וכמה שיהיו הנפשות בצד א' נגד חבירו כן יקבלו מחלק הס"ת. למשל כשיהי' באנשי בית הכנסת חמשים אנשים. ובצד היוצאים חמשה ועשרים אנשים ובסה"כ יש רק ששה ס"ת. אזי יטלו אנשי בהכנ"ס ארבעה ס"ת והצד היוצאים שני ס"ת. ואם בסך אחר אזי ג"כ כפי חשבון הנ"ל. וע"ד שכתב המבי"ט (ח"ב סי' קע"ו) בשאלה הזאת. כשחולקין קהל אחד לשני בתי כנסיות יעו"ש. ואם יהי' מנין האנשים באופן שיעלה חלוקה על ס"ת אחת אזי ג"כ יתנהג כחשבון המבי"ט ז"ל. וע"ד איך להתנהג באלו השלשה ס"ת שמושלשים באה"ק בהמ"ד החדש הגדול עד שיבנה ויכונן הבהכנ"ם החדש שיבנו. הנה מחויבים כל בני השילכען לחתום בחתימות ידם אשר תיכף ומיד שיהי' מוכן להתפלל בבהכנ"ס החדש שיבנה יתנו להם חלק ס"ת כפי החשבון התורה הקדושה של המבי"ט ז"ל. ויקבלו השלשה ס"ת לע"ע להשילכען עד הגמר הבנין של הבהכנ"ס החדש. ועוד זאת נאמר אשר גם אם לע"ע יתרצו הצד היוצאים לחלוק. ובמשך הזמן יחזרו בזה אעפי"כ לא אבדו חזקתם שכשילכו להתפלל להשילכען ישובו למקומם ולעלייתם וכיבודם כאשר הי' להם אז בעת שהיו שם

אמנם ראוי שתדע דכל זה הוא רק דוקא בכה"ג שאומרים שאין השילכען מכילם לכולם כי נתרבו ב"ה וצר להם המקום. אבל אם רק מחמת קטטות ומריבות וחילוקי דעות רוצים להתחלק הרי הא כבר פסק בהדיא (המג"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג) דאסור להפרד ולבנות בהכנ"ס מחדש היכא שהבהכנ"ס מכילם. (בשם הרא"ם ח"א ובשם המשפטי שמואל). וכן פסק (השו"ת באר יצחק הובא בפ"ת לחו"מ סי' קס"ב ס"ק ו') באריכות דמחמת חלוקי דעות אינן יכולין לתבוע חלק הס"ת כלל. ולא עוד אלא שהרבים יכולין לעכב עליהם שלא יתחלקו לשיטת הרא"ם והמ"ש שבמג"א. רק שלענין לעכב עליהם לבד חולק (הרדב"ז חלק ג' סי' תע"ב) וסובר דכל שיש מחלוקת ואין לבבם שלימות יכולין להפרד אבל לא לתבוע חלק ס"ת וחפצי הקדש. דע"ז כ"ע מודו גם הרדב"ז דבעינן דוקא שלא יהי' הבהכנ"ס מכילם דבזה דוקא דיבר המבי"ט הנכתב פה שיתנו להם חלק כחשבונו. אבל כל שהבהכנ"ס מכילם נהי דסובר הרדב"ז דרשאין להפרד אבל מודה דאין להם חלק כלל. וכן פסק (השו"ת חת"ס חחו"מ סי' ד') דהוו כשותפין שנשתתפו ונתקוטטו אח"כ אטו יכלו לחלק שותפתם וד"ל יעו"ש (בפ"ת סי' קס"ב ס"ק ו' בטוב). וה"נ ביארתי דוקא לשון הזה ודו"ק. כן נלפע"ד ברור ונכון

סימן ע"א

נשאלתי על דבר הזעלציר וואסער לשתות בפסח שמוכרחין להטיל הסם אלום לתוך המאשין. הנה סיפר לי ר' שמואל חיים כי הרב הגאון תומארקין אמר שיש הוכחה מהש"ס (פסחים דף ל' ע"ב) הני מאני דקוניא. יורקי לא תיבעי לך דפירש"י שהן מהצריף שקורין אלום והוא עז ובולע וא"א שאלום עצמו מין חמץ הוא ל"ל הטעם דבולע. ודפח"ח שפתותיו ידובבו בקבר. אבל לא הבנתי למה לו להעמיד על דיוק הלא מפורש היא זאת בתוספת (נדה דף ס"ב ע"א) ד"ה כל שהיא כעין מחפורת של צריף שקורין אלום והוא מין קרקע עכ"ל התוס'. א"כ הרי מפורש שהוא מין קרקע ולא מין חמץ כלל. אך עדיין יש לעיין דהנה מה שכתבו התוס' שם שהנכון כפי' רש"י (בשבת דף צ') לא נמצא רמז ברש"י בשבת דף צ'. וכוונת התוס' על ש"ס (ע"ז דף ל"ג ע"ב) דאיתא התם מאי כלי נתר אמר ר' יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף. ופירש"י קרקע שחופרין משם צריף ובלע"ז אלום ובל"א בייס"א א"כ הרי בהדיא גם ברש"י שהאלום נעשה מצריף שחופרין מקרקע. וכן הוא נמי ברע"ב (פ"ט דנדה משנה ו') נתר אלום בלע"ז ומין קרקע הוא ומזהיר ואך הר"מ (בפי' המשניות פ"ט דנדה) פי' אל אוע"ל. וידוע דאל היא התיבה ההולכת בתחלה קודם כל תיבה בלשון ערבי ועיקר פי' התיבה הוא אוע"ל א"כ לאו מין קרקע הוא. אך עדיין יש להעמיק יותר בזה. ונראה שיש ב' שיטות בזה. תנן התם (ריש פ"ב דכלים מ' א') כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה. ופי' הר"ש שם וז"ל כלי נתר מפורש בפ' אין מעמידין כלים מחפורת של צריף כלים העשוין מאדמה שחופרין ממנה צריף שקורין אלום. הרי לדידי' ודאי דאלום מין קרקע ואדמה הוא. אבל הר"ם ז"ל בפירושו שם הכה על קדקדם של המפרשים דכלי נתר הוא האלום ואמר עליהן שהם שפירשו כן לא ראו אלום מימיהם דמאלום לא יתכן בשום אופן בעולם לעשות כלים. ורק פירש שהוא כלי הטפ"ל והוא מין אבן רכה מאוד בדקות המראה. והחריף במלאכה זו יצא הכלי ממורט המראה ע"ש. עכ"פ לדידי' אלום לאו מין קרקע הוא ורק מין מים וגשם נוזל ולח. ובאמת אתפלא על הרע"ב שתפס החבל בשני ראשיו שפי' אלום מין קרקע וגם מזהיר. אם אלום מין קרקע לאו מזהיר הוא. דהאי דמזהיר הא הוי טפ"ל שבר"מ ודו"ק. וגם עיין בלבוש שפי' שהוא קריי"ד בלשונינו עיין ש"ך (יו"ד סי' קצ"ט ס"ק ג'). ומה שהשיג הפרישה עליו הנה ברש"י בפסוק משלי קפיטיל כ"ה פירש נמי כי הוא קרייד"א בלשונינו. וגם בזה זכיתי ת"ל יתברך להבין דברי (הריב"ש סי' ל"ה) שהוא דחק שם במה שהקשה ר' דוראן עליו איך אפשר שהנתר הוא אל טפל שהוא קליד"ה בלע"ז. הרי מקלידה לא יעשו כלים. ואמר שבמדינות רחוקות עושין כלים מקליד"ה. והי' קשה לי הרי למה לא הביא דהתוס' (בע"ז ל"ג ע"ב) ד"ה כלי כתבו שיש נתר שאין מן כלים ממנו. והיו בזה די והותר לדחות קושיית ר' דוראן. אך עתה ניחא לי דאחרי שהריב"ש פי' שהנתר הוא אל טפל כי מצא בפי' רב סעדי' גאון על אם תכבסי בנתר (ירמי' ב' פ' כ"ב) אין גסלת באל טפל. והוא אחד עם הקליד"ה. א"כ הרי טפל הוא פי' הרמב"ם על כלי נתר שעושין שפיר כלים ממנו ע"כ לא הי' יכול להודות שאין עושין כלים מאל טפל ודו"ק. ואדרבה דברי התוס' שבע"ז ל"ג ב' צע"ג לי דהרי דבריהם סותרים עצמן לדבריהם שבנדה ס"ב שהם פירשו נתר המנקה ומכבסין בו הוא מין קרקע. א"כ הרי יכולין ודאי לעשות כלים ממין קרקע וצע"ג. עכ"פ לפי הר"ם י"ל דאלום אפשר יש בו חשש חמץ. שבתי וראיתי שגם להר"ם אין באלום חשש חמץ. שהרי שם בפ"ב דכלים כתב ואם אמרנו שהוא חפר במקור האלום אבן אלום גדולה יעויי"ש. א"כ הרי לשון מקור כתב על זה. א"כ משמע שהוא מין מעין הנובע א"כ עכ"פ מין מים הוא. אמנם עוד יש לעיין דהרי י"ל אשר פי' הר"ש והתוס' ורש"י שפירשו אלום הוא קאי על אלים ובלשונינו האלאן ובזה לא יוקשה עוד קושיית הר"ם עליהם האיך יכולים לעשות כלים מאלום. אבל מה שבלשונינו אלום כעין פאליטאר לא כוונו כלל. ובאמת מה שפירש"י בפסחים למ"ד ע"ב שהאלום הוא עז הוא אלאן ועל זה יש רמז (משו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קמ"ב) דהאלאן הוא הוא צריף. וא"כ י"ל הצריף שבדבריהם הוא האלאן. ועיין שפת הים פסחים ד' ל' פי' באמת אלאן.