שו"ת ברוך השם קסב

לא יעשה משתה ביום ברית מילה של בנו יעו"ש אמת שהש"ך כתב שם שלא נהגו כן ועיין יד שאול שם שאסור לנהוג כן אבל זה באבילות שלשים וגם באבילות דיחיד אבל באבילות דרבים כט"ב שכל ישראל כולם מתאבלים ר"ל. היש ספק כלל דודאי יש לנו לנהוג עכ"פ בט"ב כהגאון יעב"ץ לעשות הפדיון בלילה שאחר התענית. וז"ב

וגם עוד שנית מה שאכלו בשר ושתו יין בסעודה כזו שלא הי' הפדיון בשעת הסעודה הנה ברור שצריכין כפרה ע"ז. שהרי אם אפילו היו מאחרין והיו עושין גם הפדיון בלילה שאחריה יחד עם הסעודה הא גם ע"ז כתב הרבינו המגן אברהם סי' תקס"ח ס"ק י' להלכה דפדיון הבן שעבר זמנו שוב לא הוי הסעודה סעודת מצוה יעו"ש בהדיא וכן החליט האליהו רבא שם ואין חולק עליו בזה. אך אם עכ"פ היו עושין גם הפדיון אז מחמת שלא יעשוהו בעת אבילות י"ל דלא עבר זמנו כלל כיון שדחוהו רק מחמת האבילות הרי לא הגיע זמנה עדיין אבל כיון שלא עשו כן א"כ פשיטא ופשיטא דהסעודה שאחר שעבר זמנה וגם לא הוי בשעת הפדיון כלל מה שייכת לה להיות נקרא סעודת מצוה כלל. והרי עינינו רואות מש"כ הש"ך הנ"ל סי' ש"ה דליכא פרסומי מצוה כשאין רואין הפדיון בשעת הסעודה. וידעתי שיש מקום לטעות עפ"י דברי המג"א סי' תקנ"ט ס"ק י"א דעכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודות עושין בלילה. ואפשר דימו הם דה"נ בפה"ב אבל טעו במאוד דהרי השע"ת כאן סי' תקנ"ט עמד על דברי המג"א ההם וכתב דלא נהגו כלל לעשות סעודה בלילה שאחר המצוה רק בשמחת נשואין אבל במילה ופדה"ב לא נהגו מעולם וכן אנו כל ישראל יודעין ומעידין שמעולם לא עושין סעודת ברית וסעודת פה"ב רק ביום קיום המצוה א"כ ברור כשמש דלא שייך כלל לכנות לסעודה כזאת סעודת מצוה אדרבה להיפך ח"ו שהתכוונו אך לעבור בפרהסיא לאכול בשר בזמן שאסור עדיין עפ"י דין. וה' יסלח להם והדין כמו. שנתבאר. ולענין אם בת"ב וכן בהג"צ היה ברית מילה אם יש היתר להסנדק ואבי הבן לבלי להתענות הנה מפורש בסי' תקנ"ט בבאה"ט ובשע"ת שם דבכל ת"צ שנדחה יש היתר להם

סימן ס"ג

מנהגי ט"ב השי"ת ישלח לנו משיחו שלא נצטרך עוד להם כי אם למוד ומקבל שכר

באם חל ר"ח בעש"ק מותרין לעשות שוויץ באד אבל לא לילך באמבטי. כן הדין הברור. עיין שו"ת רמ"ץ ועיין ס' עמודי אש קונטרס אבילות. ליטול צפרנים בע"ש חזון אפילו כשחל ת"ב בשבת מותר בלי פקפוק אפילו למי שאינו רגיל לקצצם בכל ע"ש. וז"פ. לענין רחיצה בצונן כל גופו בהתשעה ימים הנה ודאי אסור כי הב"י עצמו סי' תקנ"א הביא דהמחמיר גם בצונן תבא עליו ברכה. ודלא כהרמב"ם ובאמת גם לרחוץ ראשו בלבד בצונן יש לאסור רק קודם התפלה רשאין. כי אמרו בש"ס (שבת דף נ' ע"ב) רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום שנאמר (משלי ט"ז) כל פעל ה' למענהו יעו"ש ופסק כן הרמב"ם לענין תפלה של שחרית יעו"ש פ"ד מה' תפלה וגם רשאין לסרוק במסרק כדאיתא בשע"ת סי' תקנ"א יעו"ש. אבל בצהרים יש לאסור רק למען תפלת מנחה ומעריב יש להתיר לרחוץ הפנים אבל לא הראש רק הר"מ ז"ל אומר דלשאר תפלות א"צ לרחוץ רק הידים בלבד. אבל לשיטת הראב"ד ורש"י דלא מפרשי הש"ס דשבת הנ"ל לענין תפלה רק להתיר האיסור דליגש"א ע"ש בכסף משנה א"כ אפשר לומר דלדידהו יוצא קולא בימים הללו דעכ"פ הוי כבוד שמים כשרוחץ אדם פניו ידיו ורגליו ואינו הולך בערבוביא שוב הוי צורך מצוה וכל דלצורך מצוה הא שרי הרחיצה בימים ההם. וז"פ. ועיין במד"ר פ' בהר סי' ל"ד דהלל למד דמצוה היא שירחוץ אדם וייפה עצמו ע"ש. וע"ש חזון יכולין לטבול כי רוב ישראל כמעט כולם טובלין לכבוד שבת ורובם ככולם ועוד הא עכ"פ הוי מצוה לטבול בע"ש עפ"י דברי האר"י ז"ל כדאי' בש"ע שלו ובס' הנהגת האדם שלו, א"כ הא הוי לצורך מצוה אע"ג דאסור בחמין בע"ש דהיא נמי מצוה זה לא קשה כלל א' דהיא אינה מצוה חיובית רק העושה מקבל שכר והמבטלה אינו נענש כלל כדאי' בש"ע הרב או"ח סי' ר"ס. ושנית דרחיצת מים חמין הוי לעונג דלמדו מהפסוק ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה זו רחיצת מים חמין. ע"ש בש"ם (שבת דף כ"ה ע"ב) א"כ באלו הימים ר"ל אדרבה עלינו לעשות כדכתיב ממש שהרי ר"ל נשינו טובה לכן ודאי לא רשאין לרחוץ בחמין וזה ברור אבל טבילה כל דהוי מצוה וגם לא הוי בצונן תענוג ושלום וטובה כ"כ ודאי דרשאין כב"י לטבול במקוה לכבוד שבת: בעט"ב בוקר אומרים תחנון. ובחל עט"ב בשבת או אפילו ט"ב גופי' בשבת אומרים בבוקר אה"ר כיון דהוי דינו רק כעט"ב ובכל עט"ב בוקר הא אומרים תחנה לכן אומרים אה"ר אבל במנחה בכל עט"ב אין נופלין וא"א תחנון ובשבת כה"ג א"א צ"צ. ובחול אין רשאין לישב ביחד בסעודה המפסקת בשלשה כדי שלא יתחייבו בזימון ובשבת רשאין לישב עם ב"כ ולזמן בשלשה רק בחבורת מרעים לא יאכל סעודה שלישית גם בשבת. במעריב כשחל בחול כולם חולצין מנעלים קודם ברכו ובמוצ"ש הש"ץ קודם ברכו והעם אחר ברכו ובתפלה א"א נאם ובסיום שמ"ע הש"ץ אומר ק"ש עם תתקבל כי עדיין לא אמרו איכה שכתוב שם שתם תפלתי לכן אומר תתקבל. ובמוצ"ש כל העם מברכין אחר שמ"ע ברכת בורא מאורי האש ואומרין קינות ואומרים ואתה קדוש וא"א ויהי נועם וכן פסוק ואני זאת בריתי מדלגין רק מתחילין וא"ק ואומר הש"ץ ק"ש בלי תתקבל כי הא אמרו איכה ששם נאמר שת"ת ובבוקר מתפללין ואומרים ברכת השחר ומדלגין ברכת שעשה לי כל צרכי ומדלגין פטום הקטורת ופ' איזהו מקומן ואומרים במנחה. ואומרין הודו וב"ש וגם אומרים מזמור לתודה כי כן פסק להדיא המג"א סי' נ"א והרב בש"ע או"ח סי' נ"א שבט"ב יאמרו מזמור לתודה. ובשמ"ע העם לא יאמרו עננו ולא נחם והש"ץ אומר עננו בין גואל לרופא ואינו אומר נחם כי אין נחמה עדיין עד אחר חצות שנולד ב"ד אז. וגם הש"ץ לא יאמר ברכת כהנים בבוקר כי אין שלום עדיין עד אחר חצות ואין אומרים תחנה ואומר ח"ק ומוציאין ס"ת וקורין כת"ב וכל א' מהעולין מברכין בריך דין אמת בלי שם ומלכות ובלחש. ש"א שער ד' ושער ט' ומפטירין אסף אסיפם ואומרין אחר הקריאה ח"ק ואומרין קינות ואומרין ואתה קדוש ואומרין ק"ש בלא תתקבל כי עדיין יאמרו קינות כשיבאו מבה"ק ואחר חצות יושבין על ספסלים ובמנחה אומרין כל מה שחסרו בבוקר כנ"ל ומניחין טלית ותפילין וקורין ק"ש יקטרת וקורין ויחל וא"א ח"ק ומפטירין דרשו ובשמ"ע כל ישראל יאמרו נחם ועננו בש"ת והש"ץ עננו בין גול"ר ונחם וברכת כהנים יאמר כי כבר יש נחמה ושלום. וגם עתה לא יאמרו תחנון ויאמרו קדיש שלם אחר התפלה עם תתקבל כי נתקבלה תפלת כל ישראל ברחמים אמן. ואחר כך מניחין גם תפילין דר"ת כי נפתחו שערי רחמים ואם חל ביום ראשון מבדילין על הכוס אחר מעריב וא"א לא ברכת מאוה"א שכבר בירכו אתמול ולא ברכת במ"ב כי כבר עז מהליכת הנפש היתירה וכדאי' בב"י ובמחבר סי' רצ"ט דאין מברכין על הבשמים רק תיכף לשבת וכן במחבר סי' תקנ"ו דאין מברך במוצאי ט"ב על הבשמים ואך ברכת שהכל על חמר מדינה טוב יותר מעל היין אך אם רגיל ביין תמיד נ"ל שרשאי להבדיל על היין וגם לשתות בעצמו כי עכ"פ קיל השתיית יין במצט"ב מהתשעה ימים א"כ אם התם התירו לשתות בעצמו כשאין תינוק לפניו כ"ש הכא נ"ל דא"צ להדר על תינוק וישתה בעצמו כנלענ"ד וגם לענין אם יאמרו הפסוקי נחמה הנה אל ישועתי במוצאי ט"ב כשחל ביום ראשון נ"ל דלא מופרך כלל לאומרם על הכוס דהא לא