שו"ת ברוך השם קסא

והיא הלכה פסוקה. וא"כ הרי מפורש לפנינו דבר חדש דהא דאתמר בכל הש"ס אי משיכה קונה בלא מעות אי לא היינו דוקא כשלא מכרו על הקפה רק שעייל ונפיק אזוזי ולכן כשלא נותן לו המעות לא קנה הקונה. אבל היכא שמתחלה מוכר בדרך הקפה אין זה ענין כלל לומר דמשיכה לא קנה כי המעות הרי זקפו עליו במלוה א"כ מיחשב כאלו קבל המוכר גם המעות עצמן ממש. רק שחזר והלוה להקונה מעות דמשום האי טעמא מותרין אח"כ המעות דלאו דמי עכו"ם נינהו ודו"ק. א"כ האיך יש לומר דהי' רק משיכה הרי קנה גם במעות ודו"ק

סימן ס'

לכאורה יקשה מאד על המנהג שכשקורין לא' לעלות לתורה אומר הקורא "יעמוד פ' בן פ'. מהו הלשון יעמוד אדרבה יעמוד משמע לכאורה שיעמוד על מקומו ואדרבה הי' לומר ילך או יגש פ' ב"פ אבל ניחא מאוד דהנה בש"ס ערכין דגוסס וחולה אינן בהעמדה והערכה דכתיב והעמידו לפני הכהן בעינן שיהא בריא ושלם. וכן בש"ס (סוטה כ"ז ב') דחגרת לא הוי עמידה ע"ש וכפי שהקורא בתורה מתעלה דנותנת לו חיים וכדכתיב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ובעבור זה כל מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא עונשו ר"ל בק"י כדאי' בברכות נ"ה א"כ כשיקרא יהי' לו עמידה שהיא בכלל בריאות הגוף ושלימותו ע"כ בחרו רז"ל בשם יעמוד שבזה מברכין אותו שיעמוד

סימן ס"א

הי' מעשה במחרת יוהכ"פ שנת תרנ"ח יום ה' קר או לא' לעלות לשלישי והי' כהן והי' א' מהמערערים שלא יודע הלכה על בורי' לאמר שמאחר שהוא כהן לא הצטרף ויקראו לאחר אחריו והגדתי שלא ידע בין ימינו לשמאלו ולא זו בלבד דבדיעבד שכבר בירך גם ברכה האחרונה דודאי עולה למנין השלשה של חובת אותו היום אלא אפילו אם לא בירך עוד כלל אלא שעלה על הבימה דקורא בה. עפ"י דברי האליהו רבא סי' קל"ה ס"ק י"ג הובא בבאה"ט סי' קל"ה ס"ק ח"י דרק לכתחלה חוששין לפגמו אבל בדיעבד לא ירד ויברך. מכ"ש כה"ג שכבר בירך מה חשש פגמו מעכב כלל למנין הקרואים וכן ברור להלכה

ולא זו בלבד אלא גם כשקראו לכהן בשבת בשביעי או ביו"ט לחמישי אשר הי' טעות דדימו שזה אחרון ולסוף נודע שהוא שביעי והוא עלה כבר על הבימה וטרם שבירך נזכרו שהוא השביעי ולא קראו לפניו רק ששה גברי אך הוא סיומא דסדרא כולה נראה דרשאי לברך. והטעם כך דהרי לפי דברי הט"ז ז"ל סי' קל"ה ס"ק ט' דמחלק משום דכל שעשו כבר כסדר שתיקנו רז"ל דקראו מתחלה כהן לוי ישראל א"כ דלא שינו מתקנה לא חיישינן לפגם הא פשיטא דה"נ לא נחוש ואדרבה להט"ז ה"ט דקוראו לאחרון ע"ש ודו"ק היטב. אך אפילו לאינך נמי ניחא דהרי כיון שדימו שזה אחרון נוסף א"כ קראוהו בשמו הכהן וגם אמרו אחרון כנהוג הרי שמעו כולם השומעים דהוא כהן ואיך יאמרו ח"ו שהוא חלל ודו"ק. וכה"ג בפרישה ז"ל דהביא הא"ר סי' קל"ה ס"ק י"ב ע"ש ולכן פשוט דעת תורה שאם קראו לכהן או לוי לאחרון והש"ץ קראו בשמו יעמוד פ' ב"פ הכהן וגם קרא מפורש אחרון ודאי דיברך. דעד כאן לא אמר הא"ר שם סי' קל"ה ס"ק י"ג דאם אפשר להחליף בהמפטיר שיעמוד שם וימתין עד המפטיר רק היכא שקראוהו סתם לשביעי דלא טעו כלל וידעו דהוא שביעי פשוט דאז הא לא דקדקו לפרש שהוא כהן. כה"ג יש זכר לפגם דהא שומעין שנקרא סתם בלא שם כהן אז אם אך אפשר ימתין ויחליפנו אחר והוא יפטיר אבל כה"ג שדימו שהוא אחרון ממש נוסף וא"כ קראוהו בקול רם הכהן וגם סיימו בלשון אחרון כ"ע מודו דאין שום זכר לפגם דידי' וזה ברור ופשוט. ועוד הרי בהקיצור ש"ע בהגהות מסגרת זהב בסי' ע"ח ס"ק א' בשם השו"ת שערי דעה דכל שסלקו בו הסדרה אפילו הי' הכהן להששי יברך מיד ע"ש דמוכחא מלתא דסיום סדרא דיומא. ה"נ כ"ש כי רשאי לברך כיון דקראוהו כהן. וכן הוריתי הלכה למעשה בשבת שובה דשנת תרס"ח שקראו לשביעי בטעות דדימו שהוא אחרון וקרא הש"ץ יעמוד פב"פ הכהן אחרון ועלה הכהן על הבימה הוריתי דיברך ולא ימתין על חילוף המפטיר דהרי באמת המפטיר הוי עלי' פחותה לו מאחרון עיין מקראי קודש ודו"ק וא"כ כל שזכרוהו בשם הכהן זכה בעלייתו זאת והיא הלכה נאמנה ת"ל

סימן ס"ב

בשנת תר"ן אזדמן שהי' פדיון הבן יום ל"א בט' באב שחל בא' בשבת. ושאל האב להרב דשם שיורה לו מתי יעשה הפדיון אם בט' באב ביום התענית או ימתין עד הלילה והורה לו שיפדהו ביום התענית עצמו בעבור שאינו יודע מה שאלה כלל בזה. וכן הורה לו עוד יותר מזה שאחר שפדה בנו ביום וגם בירך הברכות ונתן החמשה שקלים להכהן כד"ת וגם חלק לכל המסובין שהיו בעת הפדיון הליקאחליך שנוהגין כב"י לחלק בכל פדה"ב. שוב במוצאי ט"ב נתאספו בעבור שיאכלו בשר שם וישתו יין והרב המורה ג"כ הי' שם באותו הלילה ואכלו ושתו. ואמרתי שלא כדין עשו בשניהם. לא זה בלבד שלא הי' להם לעשות הפדיון אבל יותר מזה ודאי שעשו שלא כדין במה שאכלו בשר ושתו יין שלא כדת. והיינו דהוא שכח או שמא לא למד כלל הא דהביא הש"ך ביו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב דאם חל יום ל"א ביום תענית צבור אז יש לפדותו בלילה ליל שקודם התענית אבל אין לפדותו ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה שאחר התענית דליכא פרסומי כה"ג כשאין רואין הפדיון בעת הסעודה. הרי בהדיא לדעת הש"ך שלא לפדותו ביום התענית ולעשות הסעודה אח"כ בלילה שאחריה ואך התם בש"ך דהוא מיירי משאר ת"צ שאין מתענין בלילה שלפניו מצא עצה לעשות הפדיון בלילה שלפני התענית אבל בט"ב שמפסיקין מבעוד יום דליכא עצה ודאי דלדידי' אין לפדותו ביום ולעשות הסעודה אח"כ בלילה אלא יפדוהו בלילה שאה"ת. והנה אח"כ מסיים הש"ך שם מיהו שמעתי שנוהגין לפדות ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה שאחר התענית עכ"ל. הנה ראשית כותב בלשון מיהו שמעתי ש"מ מדלא כתב סתם מיהו נוהגין ש"מ דלא הוי מנהג ברור ופשוט ורק שמע שנוהגין כן אבל לדידי' לא מוחלט הדבר. וגם עוד דכל זה לא אמר לדוקא דודאי אם ירצו לאחר קצת הפדיון כדי לסומכו להסעודה שפיר רשאין והראי' דהרי הגאון יעב"ץ בספרו הנחמד מגדל עוז פלג ג' ס"ק י"ג כתב להלכה להדיא בתענית צבור דעלמא אפילו אינו ט"ב רשאין לעשות כמו שירצו או לפדותו בלילה שלפני התענית או לאחר הפדיון ולפדותו אחר כך בלילה שאחר התענית כדי לסמוך המצוה להסעודה. וכן בפשיטות בסידורו של יעב"ץ ז"ל ובפרט די"ל דבר מתקבל דבכה"ג דהת"צ הוי תשעה באב דבו כל ישראל אבלים ר"ל על חורבן בית מקדשינו מה ספק כלל דודאי גם הש"ך יודה דיותר טוב לאחר קצת הפדיון כדי לקיים לעשות מצות ה' בשמחה ולא בשעת אבילות ר"ל. ומה לך יותר מקידוש הלבנה שהיא מצות קבלת פני אביהם שבשמים דוחין המצוה עד מוצאי ט"ב כדי לקיימה בשמחה. וביותר הרי מצות תפילין שכל הקורא ק"ש בלי תפילין ידוע ונדחה תפילין בבוקר מפני האבלות ומה שיש לומר דאבל פטור מתפילין ה"נ י"ל דאבל אסור בשמחה וכשיש לומר לאחר השמחה של מצוה הזאת עד מוצאי ט"ב שפיר נכון כן. וכן עוד יותר מזה נמצא כתוב על רבינו הרוקח שהביא הש"ך יו"ד סי' שצ"ד שאבל בתוך ל'