שו"ת ברוך השם טז

בחכמתו וזה ברור והוא דיבור חדש ב"ה

כג) והנה לעיל הראנו מהילקוט ומהתדב"א דהקב"ה בוחר בדברי תורה חדשים דייקא אבל לא נזכר בהם שיהי' חיוב לכתוב בספר דייקא דמזה לא דברו הם שם אבל כבר ידענו גודל החיוב הזה שיהי' כ"א כותב לזכרון בספר מה שמחדש בד"ת מכמה מקומות. הראש וראשון הוא הס"ח סי' תק"ל עיין שם. ובספר שושנת יעקב הנדפס זה לא כביר מהרב מבילעראדקי הביא שם מעשרה מקומות כולם אהובים וברורים אבל שכח ונעלם ממנו להביא דברי השו"ת מנחת עני שהביא דכל מי שאינו כותב ח"ו הוי כנביא הכובש נביאתו דזה הוי דיבור חדש ותמצא זה בההקדמה שלו להשו"ת מנחת עני ע"ש

כד) ובדבריו אלה נבין היטב לשון הש"ס דב"ב ד' י"ב דאי' אעפ"י שניטלה הנביאה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. דהוי עתה לפי דברי המנחת עני פשוט כפשוטו דעתה אחר חורבן בהמ"ק אפילו יזכה אדם להיות בעל רוח הקודש. כאשר היו כמה גדולי עולם. וכמו הראב"ד כתב על עצמו כמה פעמים שנגלה לו בסוד ה' ליראיו אבל אפ"ה אין עובר אם יכבוש את מה שרואה ברוה"ק תחת לשונו. אבל מה שמתחדש באלו חכמי ישראל בחידושי תורה ואין מחלקין ביעקב. ואין מפיצין ד"ת בישראל. אומר הוא שעוברין כמו הנביא כשהי' כובש נביאתו. הרי דלא ניטלה הנבואה מהם ובאמת נ"ל לומר דלפי דעת הרא"ש שהובא בש"ע יו"ד סי' ע"ר דיוצאין ידי מ"ע של כתיבת ס"ת במה שקונין ספרי הפוסקים. א"כ הא י"ל דע"ז מרמז הפסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת פי' דברי החד"ת יכתבו ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. על ידי הכתיבה כה) ובזה יובן מה שאמר ר' טרפון בספ"ב דאבות לא עליך המלאכה לגמור. דלכאורה קשה איך קורא ללימוד התורה בלשון מלאכה. והרי כמה פעמים בש"ס אי' תקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה. עאכו"כ על חכמה עצמה דודאי איננה מלאכה. ואיך ר"ט אומר כאן על התורה לשון מלאכה. וכן במשנה הקודמת היום קצר והמלאכה מרובה. פירשו כולם שם דקאי על לימוד התורה דמרובה היא דכתיב ארוכה מארץ מדה. ומה שייך ללימוד שם מלאכה. ובהדיא אי' בפ' מקום שנהגו דף נ"ד ע"ב ובכ"מ ת"ח בטלין משום דהרואה אומר מלאכה היא דלית לי' ש"מ דת"ח נקרא בטל ממלאכה והשם בטלן שניתן לעשרה בטלנין במגילה ה' דאל"ה לא הוי כרך הוי רק דיושבין באהלה של תורה ועיין נמי בעירובין י"ג. דאמר לו לר"מ בני מה מלאכתך אמר לו לבלר אני ש"מ דאם הי' אך ת"ח לומד תורה לא הי' לו תשובה. אבל בהנ"ל מובן דכיון דכל ת"ח מחויב לכתוב מה שמחדש היא היא הנותנת שזה היא מלאכת הקודש דידהו וזה מבואר כמעט מפורש נמי בהמשנה הנ"ל ר' דוסתאי בר ר' ינאי אומר כל השוכח דבר א' ממשנתו מתחייב בנפשו. דמוקשה לכאורה. הא כח השכחה בטבע הבריאה. שהטביע הקב"ה בהאדם ששוכח. ומה יכול לעשות ומה פשע בזה. אחרי שאין בידו שלא ישכח. אבל ודאי בלי ספק דקאי על זה דכשנתחדש לו איזה דיבור חדש בד"ת. ואינו כותבו לזכרון. ע"ז קאי המשנה שפיר. ולפיכך דקדק ר' דוסתאי ואמר ממשנתו היינו מה שזכה מעצמו שתוכל להיות נקראת משנתו שלו וז"ב. ולכן שפיר מסיים יכול אפילו תקפה וכו' פי' אם כתבה ואפ"ה שכחה ע"ז ודאי אינו נענש עוד. כי אם עד שישב בטל ויסורו ממילא בלבו מחמת שלא כתבם וד"ל

כו) ובזה יש לי פרפרת עוד להסביר. הא דשמעון העמסיני ור"ע בש"ס דפסחים כ"ב ע"ב דשמעון העמסוני פירש מלדרוש האת דהפסוק את ה' אלהיך תירא. ור"ע דרשו שפיר את לרבות ת"ת. דנפלא הדבר למה באמת לא עלה לו לר"ש לדרוש כך כאשר דרש ר"ע. ובכל האתין שבתורה עמדה לו חכמתו ואך בכאן לא השיגה ידו כדי גדולתו. אבל נכון לומר לענ"ד דר"ש ור"ע פליגי דעתייהו עד"ז דזה ידוע דר"ע דדרש לרבות ת"ח הוי רק הטעם והסברא שלו משום דמורא רבך כמורא שמים. וידעינן מהברייתא דשנו חכמים דהלומד מחבירו וכו' אפילו דיבור אחד נקרא רבו ק"ו מדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים וכו' והנה מה למד מאחיתופל הוא הא דאיתא בסוכה נ"ג ובמס' מכות ד' י"א כשכרה דוד שיתין קפא חהומא ובעא למישטפא עלמא אמר דוד כל מי שלא יאמר אם מותר לכתוב השם וכו' נשא אחיתופל ק"ו בעצמו מסוטה וכו' ואמר לו שרי. ויש לפרש בשני אופנים י"ל דאחיתופל לא פירש הקל וחומר לדוד. רק אמר שרי ואז נזכר דוד המלך מעצמו סברת הק"ו. או י"ל דאחיתופל למדו בפירוש גם טעמו למה מתיר משום דכך וכך יש לדון ק"ו מסוטה. והנה מצינו בש"ס זבחים דף ק"א ע"א דגם משהורבינו הודה לאהרן שמעתי ושכחתי ע"ש. ולפי זה יובן לן כעת פלוגתת ר"ש ור"ע דודאי יכול הי' גם ר"ש העמסוני למצוא פשר דבר לדרוש האת ה' א"ת לרבות ת"ח. אבל מפני מה פירש משום דהרי הפסוק הזה לכלם נאמר וגם למשה רבינו עצמו והי' ירא ר' שמעון העמסוני לדרוש שגם משה רבינו יהי' מכבד ת"ח ביראה. דע"כ רק משום הסברא דמורא רבך כמורא שמים. והרי איזה רב הי' למשה רבינו. הא רק הקב"ה בלבד ואין בלתו בשום אופן ומה שאהרן אחיו הזכיר לו החילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות סובר ר"ש העמסוני דבמה שמזכירין לאדם איזה הלכה ששכחה לא יהי' נקרא בשם רבו בזה. דהוא סובר דאחיתופל למדו לדוד העצם הקל וחומר דהוי הלכה חדשה ומש"ה קראו דוד רבו אלופו ומיודעו. ואשר אופן כזה לא במציאות כלל אצל משה רבינו לכן פירש מלדרוש האת הזה ודו"ק. אבל ר' עקיבא הולך בשיטה אחרת דגם מה שמזכירין לאדם הלכה שלמדה ושכחה ג"כ נקרא לו בזה בשם רבו. וסובר דאחיתופל לא למד לדוד הק"ו עצמו אלא הודיע לו אך עיקר הדין דשרי ודוד קראו רבו בזה לבד שהזכירו מה ששכח וא"כ הא אופן הזה הי' גם אצל משה רבינו שאהרן הזכירו מה ששמע ושכח וא"כ הרי בזה ג"כ יכולת לאהרן להקרא בשם רבו ושוב י"ל גם בו מורא רבך כמורא שמים ונוכל לדרוש האי את ה' אלהיך תירא גם במשה לרבות ת"ח ודו"ק וז"נ תה"ל. אלמא דכך הוי יקר דיבור א' של תורה דחייבו חז"ל לנהוג בו כבוד כמו לרבו ולא מיבעי לר"ע דאפילו רק כשמזכירין דבר ששכח נקרא ג"כ רבו אלא אפילו לר"ש העמסוני דבעי דיבור חדש אבל גם