שו"ת ברוך השם טו

מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ועיין נמי במוע"ק ד' ט' ע"א אורח חיים פן תפלס דפירש"י שם וז"ל כל מצוה שבאה לידך בין קטנה בין גדולה עשה אותה שבאה לידך ואל תניח הקטנה מפני הגדולה עכ"ל וגם בדברי גדולי הפוסקים מדברין להלכה כן. והוא רבינו החכם צבי ז"ל בשו"ת סי' ק"ו הביא בשם שו"ת הרדב"ז סי' י"ג כן ומסכים עמו מצד הש"ס דמו"ק הנ"ל ומסיים שם הלכה למעשה דכל דהוי מצות שונות משני שמות אזי אותה המצוה דקדמה ובאתה לפניו אותה יעשה אפילו אם עי"ז תדחה המצוה החמורה שתבא אחרי כן ע"ש וכן מצאתי אח"ז בשו"ת הנוספות להשו"ת של רבינו הרב ז"ל מלאדי שבש"ע שלו שנדפס מחדש מהגאון הקדוש רמ"מ מליובאוויץ שו"ת צמח צדק על רבע נייר שנדפס בווילנא תרס"ה סוף חלק רביעי דף א' ע"א ג"כ להלכה כן דכל שני מצות מקדימין לעולם המצוה שקדמה גם שתדחה המצוה הבאה אח"כ. וא"כ הרי כשחר נכון לשון מועד פי' זמן א' ולא נביט מה שיהי' אח"כ מצוה יותר חמורה רק עלינו לתת לב לזמן הזה ולא על העתיד. וגם מסכים לזה הרמז דהר"ת "זמן "נקט פי' רק זמן ולא זמנים וד"ל. ובזה יש להבין הכונה דהמשנה והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה דאינו מובן לכאורה כאשר העיר התוי"ט שם. וכמה מפרשים. עתה מובן דיהא זהיר במצוה קלה הבאה לידו כעת לקיימה. ולא יחמיצנה בעבור שימתין על החמורה העתיד לבא. לכן אומר שפיר כבחמורה פי' כשם שאם היתה באה חמורה לידך כעת הא ודאי לא היתה מדחה בשביל אחרת העתידה לבא כמותה. כן תנהג גם במצוה קלה וכדברי רש"י דסוכה וזה ברור תה"ל

כ) ועוד יש אופן שלישי להסביר הטעם דקרא רבי הסדר מועד ולא מועדים עד"ז. דהנה נבין נא למה נקראת המסכת מועד קטן הלא נהי דזה ודאי אמת נכון הדבר דחול המועד קיל באיסור מלאכה מיו"ט עצמו ואשר השם עצמו שלהן מכריז ואומר כך חול המועד. דהוא גם חול ומועד ביחד. אבל גם זה מן התורה עצמה. דהכתוב מסרן לחכמים כידוע בש"ס חגיגה ד' י"ח ובאלפס ריש מוע"ק. וכאשר הפסוק עצמו אומר גם עליהן. אלה מועדי ה' שגם חוה"מ בכלל מועדי ה'. ובלשון המשנה גופא באבות המבזה את המועדות דפירש"י והרע"ב שקאי על חוה"מ. הרי דנקראין מועד ואיך זה כינה רבי להמסכת כולה בשם מועד קטן שתיבת קטן לא הוי לכבוד כל כך. אבל נכון לומר דה"ט דהלא ידוע לנו דבזו המסכת לבד נזכרו הדינים דאבילות ר"ל. ואיננה מיוסדת על חוה"מ בלבד אלא גם דיני אבילות ר"ל מפורשים שם. וידוע דכמה וכמה דינים שוין חוה"מ לאבילות באיסור המלאכה וכל שורש האיסור מלאכה דאבילות נלמד במ"ק ט"ו ע"ב מהפסוק והפכתי חגיכם לאבל. מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה דבזה פרשתי הכונה של הפסוק מועדיכם שנאה נפשי דקאי על המועד ר"ל של האבילות וזה נמי הכונה קרא עלי מועד לשבור בחורי דהרי אבילות הוי מועד דנהפך חג לאבל ח"ו. וכפי שהשי"ת הוא מלך חפץ בחיים ולא יחפוץ במות המת ר"ל הוי זה המועד ר"ל שלא לרצונו ודאי לכן ניתן לו שם מועד קטן פי' מועד בזוי והלואי שלא יהי' לעולם ויבולע המות לנצח רק מחמת זה השם קטן וזה ברור וכיון שכן שפיר נכון מאוד שקרא רבי גם כל הסדר בשם מועד לשון יחיד ולא מועדים למען לאפוקי מכללא דאם הי' קוראו מועדים הי' משמע דגם למועד אבילות ר"ל לכן רק מועד שהוא אך לשמחה ודו"ק. וכשם דהש"י חפץ חסד ורחמים וחיים ושלום ומרחיק הרע כ"כ שאפילו שמו המבורך מעתה ועד עולם לא יתייחס לעולם על הקללה וכידוע בתוספת מפורש בתענית ד' ג' סוף ע"א דעל שום צרה שלא תבא לא יזכירו שמו של הקב"ה ולכן מלא תרצח ואילך בחמשה הדברות האחרונות לא נזכר כלל גם פ"א שם השי"ת ע"ש ומשום הכי לא רצה רבינו הקדוש שיהי' זכר כלל של מועד המר בשם הקודש שלו ואם הי' קורא הסדר בשם מועדים כמו קדשים ואינך הי' משמע שכולל גם מועד זה לכן הוציאו לגמרי במפורש שאין לישראל רק מועד החיים והטוב וז"נ

כא) ואגב יש לי בעז"ה דיבור נכון לסמוך פירוש הפסיק דקהלת שאמר שלמה טוב ללכת אבה"א ואשר לפי הנ"ל דאוהבי ה' ישנאו רע גם להזכירה על לשונם כלל ואיך זה יאמר שלמה המלך לשון טוב על בית האבל. וגם כל המפרשים דחקו עצמם להבין הפשע ומה חידש כלל החכם מכל אדם בזה ומי לא יודע דלשבר תאות החומר מסוגל יותר בית האבל מבית המשתה. וגם אם כפירוש הפשוט דהחי יתן אל לבו לראות דסוף אדם למות הי' ודאי יותר נשמע כשהי' אומר טוב ללכת להלוית המת מלכת להכנסת כלה וכלשון הש"ס באלו דברים וכו'. אבל בית האבל אין שום פירוש. אבל מצאתי פתרון לזה תהלי"ת בדבור יקר נכון מאוד דשלמה המלך למד לנו בזה הלכה אחת בנגלית התורה

כב) דהנה בהסוגיא הגדולה דריש פ"ק דכתובות תניא התם הרי שהי' פתו אפוי' וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה ובב"מ ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבילות ע"ש. והיא הלכה פסוקה בכל הפוסקים עד האחרון שבאחרונים ויש לנו לומר דזה בא שלמה המלך ע"ה וחידש הלכה ברורה בסברא יקרה דכל הדברים הנ"ל אמורים רק להתיר לו מדינא דאם ירצה לנהוג כך לשמוח מקודם בבית המשתה והדר יתאבל ג"כ יעשה כדין אבל ודאי אם ירצה לכבוד אב ואם למרר עצמו בבכי ולשפוך כמים לבו על פטירת אביו שהלך לעולמו בטרם ישמח את אשתו אשר לקח ודאי דרשאי ג"כ. ולמען שלא נתעה בתהו לא דרך לחשוב אפשר חיובא חייבוהו חכמים רק לעשות כך לזאת בא שלמה ורמז טוב ללכת תחלה אל בית האבל מלכת אל בית המשתה מקודם ואחר כן לבית האבילות ואל יתעקש הקורא מנא אמינא לה אפשר באמת אסור לנהוג להיפך אראה ראי' מפורשת בש"ס דכעין זה נמצא בש"ס פסחים במי שהי' בדרך רחוקה דדינו ידוע עפ"י התורה שיש לו רשות לעשות פסח שני. אפ"ה בא רב נחמן ואומר בש"ם פסחים צ"ב ע"ב אם הקריב בראשון ודאי הורצה ומפרש הטעם מיחס הוא דחס רחמנא עליו ואם מקריב תבא עליו ברכה וה"נ ממש כן חס הוא דחסו עליו רבנן אבל בידו ודאי לנהוג כפי רצונו וכן תראה באלפס פ"ק דכתובות דאם אפשר להשתדל למכור הדברים שלא יהי' לו פסידא ינהוג מקודם האבילות ודו"ק ולכן כוון להלכה זאת גם שלמה