שו"ת ברוך השם קנב

והר"י בן מיג"ש. סוף דבר בין אם הפאבריק מהצוקער הוא של ישראל בין של עכו"ם אין לחוש כלל במה שמשימים בתוכו הצבע הנזכר. ושאר דברי המערערים לומר שצריך לעשות איזה היכר דלא ליתי לאחלופי. הם דברי הבל. וכמ"ש גם מעכ"ת ואין כדאי לטפל בדברים בטלים כאלה ואפילו במצה גופא לא מצאנו שיהי' נצרך לשנות צורת הפת. כמו בפת שאפאה עם חמאה דלא ליתי לאחלופי יותר אין להאריך בזה דברי הדו"ש ושלום תורתו אריה ליבוש באליהווער

ושוב קבלתי גם היתר מהרבנים דקיוב הרב ר' מענדיל והרה"ג ר' אהרן ואב ווייל וזה לשונם

כבוד ידידי הרב המפורסם מו"ה משה נ"י מו"צ לעדתו בק' הארדישץ

בזה הנני להודיע לכ"ת בירור הדבר אחרי החקירה והדרישה ביודעי ספרי הכימיאה אשר בהמין ליטלי מארין הנדרש לעשיית צוקער ראפינאד אין בזה שום חשש חמץ ות"ת ונעשה ממין אבנים וכן נעשה כמה פעמים צוקער פסח ע"י הליטרי מארין הנ"ל בפה. ולראי' באעה"ח יום ה' כ"ג כסליו שנת תרל"א לפ"ק פה קיעב. נאום מנחם מענדל הלוי מו"צ דק' קיעב

גם אנכי שמעתי מאנשים יודעים אשר אין בהליטרי מארין שום חשש חימוץ ונעשה מאבנים ע"י מלאכת הכימיאה וכן הגר"מ וויינשטיין זה כמה שנים אשר דרש דרש משה על הליטרי מארין הנ"ל אם מותר לעשות צוקער של פסח ועלה הדבר בהיתר אחרי הדרישה והחקירה. ונעשה אז בסטארי צוקער פסח ע"י הליטרי מארין הנ"ל. אהרן סאב וואלף במוהר"י ווייל

סימן מ"ז

נשאלתי בימי חוה"מ פסח שהקצבים מכרו בשר בשוק והנה בא נכרי אחד עם שק מקמח סמוך לבשר ונגע עם שק הקמח אל הבשר ונמצא עפרורית הקמח קצת על קצה אחד מחתיכת בשר של חצי פוד ע"י פיזור הרוח. וחתכו תיכף זה המקום מהבשר. ונפשם בשאלתם אם מותר שאר הבשר לפסח או לא. מי נימא דחוששין פן נתפזר מעט קמח עליו בכולו ומחזקינן איסור או דלא חיישינן כלל מספק רק במקום שראו פיזור הקמח ולא במקום אחר. והשבתי. דהנה מקור הדין הוא מדברי הט"ז (או"ח סימן תמ"ז ס"ק ט') דראוי ליזהר שלא יתלו בשר לייבש במקום ששם מרקדין הקמח. ואם היה הבשר תלוי שם לא מהני הדחה. וכמו כן בשו"ע הרב (או"ח סימן תמ"ז סעיף ל"ד ל"ה) עיי"ש. אולם האליהו רבא חולק שם בדיעבד ומתיר בהדחה. והביא ראי' משו"ת הב"ח שאם נטלו דבש בנפה של קמח יעויין שם והנה הפמ"ג במשבצות זהב שם חולק על האלי' רבא. אמנם בחיי אדם הסכים עם הא"ר יעויין בדבריו. ולכן אמרתי כיון שיש לצדד בכאן טעמים אחרים להיתר היינו דיש ספק שמא לא נגע כלל הקמח בשאר הבשר. ואין מחזיקין איסור ממקום למקום. אע"ג דעכ"פ חתיכה אחת היא ולכאורה אין שייך כאן הסברא דאין מחזיקין איסור ממקום למקום. אבל עדיין י"ל פשוט כמו שאמרו בכל דוכתא אין מחזיקין ריעותא מספק. ועיין ט"ז (יו"ד סימן ל"א ס"ק ד') לענין תולעת בחוטם. ועוד דהא ודאי דגם הט"ז והפמ"ג דמחמירין דלא מהני הדחה לקמח הוא דוקא באם הי' תלוי במקום שמנהלין ומרקדין הקמח דע"י הניהול האבק פורח בכל החדר בכל המקומות כמובן לעין הרואה. אבל בכה"ג לא נאמר דזה נחשב לחשש גמור שנדבק כל כך עד שלא יודח ע"י הדחה. יעוד דשמא הלכה כהאומרים שמועיל הדחה לקמח. ולכן אם יש הפסד מרובה אז יש להתיר ע"י הדחה היטב

סימן מ"ח

בענין שטר מכירת חמץ ששכח המוכר לחתום עצמו על השטר מכירה. נלפע"ד להתיר את החמץ שעבר עליו הפסח מכמה טעמים ואע"ג שמבואר בשו"ע (חו"מ סימן קצ"ד סעיף א') דעכו"ם אינו קונה קרקע מישראל אלא בכסף עם השטר. מ"מ לא גרע כחו כאן מייחד לו מקום דסמכינן על דעת הר"ת דמותר משום דדמי למקבל עליו אחריות חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם כמבואר בשו"ע (סי' ת"מ) ובאחרונים. והחמץ נקנה להערל ע"י כסף הערבון שקבל ממנו. ואף שלדעת הש"ך (שם בחו"מ סימן קצ"ד) שעכו"ם מישראל אינו קונה מטלטלין אלא במשיכה מ"מ הא יש כמה פוסקים דעכו"ם קונה מטלטלין מישראל אף בכסף בלבד. ויש לסמוך על דבריהם בחמץ שעבר עליו הפסח שאינו אסור אלא מדרבנן ובדרבנן הלך אחר המיקל. ועוד שחמץ משהגיע זמן איסורו אינו ברשותו של אדם אלא העמידה התורה את החמץ ברשותו להיות שמו נקרא עליו. לפיכך בגילוי דעתא סגי וגילוי דעתא זו שמקנה את החמץ להעכו"ם אע"פ שאינו קנין גמור מן התורה להועיל. וכן הוא במג"א (סימן תמ"ח) בשם המשאת בנימין והאחרונים ואף די"ל שהחמץ לא נקנה להעכ"ם בכסף זה משום דהא הקנה לו אגב שכירות קרקע וכיון דבטל השטר לענין שכירות קרקע במה יקנה העכו"ם את החמץ. מ"מ י"ל דגם שכירות הקרקע אינה בטלה. דהא מבואר ברמ"א (חו"מ סימן קצ"ד סעיף א') דדוקא לענין מכירה בעינן כסף עם השטר אבל בשכירות בכסף לחוד ג"כ קונה מטעם דשכירות הוא לזמן וסמכה דעתו ואין דרך העולם לכתוב שטר עליו. ובשטרות מכירת חמץ שלנו הכל נכתב בלשון שכירות היינו שכותבין והשכרתי את החדר. ועוד דאף אם הי' נכתב בלשון ומכרתי מ"מ קנה העכו"ם בשטר עם הכסף את החדר דאטו מי גרע דין זה מדין המוזכר בהג"ה (חו"מ סי' קצ"ד סעיף ד') שאם אחד מכר לחבירו קרקע בשטר לחוד לאחר שלשים יום ובתוך אלו הימים נקרע השטר אם אמר לו לך קני לך מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה ובשטרי מכירות חמץ שלנו נכתב לשון מעכשיו ונכפל כמה פעמים. ועוד יש טעם להתיר את החמץ בהנאה לפי דעת החק יעקב (בסימן תמ"ח) שאם יש אונס גמור בענין המכירה ובכל ימי הפסח הי' סבור שמכר את החמץ ואחר הפסח נודע לו שלא מכר כיון שהי' אונס בזה כ"כ אונס ידוע ואמר שביטל את החמץ אף דליכא עדים בדבר לא חיישינן להערמה. ויש להתיר החמץ עכ"פ בהנאה. ואע"ג שלדעת הרב בשו"ע נסתר זה ממה שהביא שם מהרשב"א בשם הירושלמי והרמ"א שם בד"מ ובפר"ח שחמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו לחזור ולזכות בו אחר הפסח מ"מ יש להתיר גם לדעת הרב מטעם הנ"ל

סימן מ"ט

נשאלתי מהאופים מצות קודם הפסח ונמצאת חטה באחת מהטייגליך כדרך שחותכין העיסה שקורין מיירע לעיסות קטנות. ומצאו חטה באחת מעיסות הקטנות. וקרוב לודאי שהחטה נלקחה מהשק שהקמח בתוכו. יש ליזהר לפענ"ד לאסור את כל המצות מהמיירע הזאת. לפי שלדעתי אין סברא לומר בכה"ג כאן נמצא כאן הי'. דמנין באה החטה לפול תוך הטייגיל ובודאי שהיתה החטה תתלה תוך המיירע כולה. וא"כ נאסרה כולה (עיין סימן תס"ז). ואם בעת שבא לשאול אפו האופים המיירע הזאת ונתערבו המצות האפויות בתוך שאר הרבה מצות יש להתיישב היטב