שו"ת ברוך השם קמז

בידים מתחלה אפילו אין כוונתו כדי לבטל האיסור סובר הצ"צ דאסור עיי"ש ועיין עוד (שם סי' נ"ו וסי' מ"ו). אבל במחכ"ת דבריו אינם מובנים. דמה הוא החילוק בין אם כבר מעורב. או מערב עתה. הא עכ"פ הוא עושה מעשה עתה בידים. וכבר השיגו האחרונים על הנוב"י. שנעלם ממנו דברי הצמח צדק עצמו (בסי' נ"א) שסובר שם להדיא דשרי לערב גם בידים לכתחלה. ועיין נחלת צבי (סי' פ"ד) וא"כ לפ"ז ודאי קשה דיהיו דברי הצ"צ סותרין זא"ז. אמנם ביאור נכון על דברי הצ"צ בדברים של טעם. מצינו לבעל המנחת יעקב (כלל ס' ס"ק א') וז"ל דעד כאן לא מצינו בשו"ע שהתירו לבטל איסור. היכא שאין כוונתו לבטל רק לתקן הדבש. כי אם היכא שודאי אינו חפץ בהאיסור ולא בטעמו. ואלו לא היו הנמלים כלל בתוך הדבש. ברור שהי' יותר נוח לו אז שרי. אם אין כוונתו לבטל רק לתקן הדבש. משא"כ בחלב לתוך היין. הלא אי אפשר כאן לומר שבודאי אינו חפץ בהחלב. ואלו לא היה החלב הי' יותר נוח לו. דהא הוא נותנו בידיו ממש. אלא ע"כ מוכח ממעשיו שחפץ בו בהחלב. שיהי' בתוך היין. ולכן שפיר אסור משום אין מבטלין איסור לכתחלה. עכ"ל המנח"י בקצת ביאור והסבר עיי"ש ודפח"ח. ולפ"ז אומר אני לחלק עוד בחילוק נכון. דדוקא באיסור מחמת עצמו. כמו חלב וחלב חטה. דהם עצמם המתקנים היין. והם עצמם דברים האסורים. בזה אסר הצ"צ. אבל לדוגמא אם לא היה בטבע החלב לתקן מראה היין. רק במין פרי אחר. הי' הטבע הזאת של תיקון היין רק שבזה הפרי יש בליעה מבשר או מחלב לאיזה כוונה אחרת ודאי לפי דברי המנח"י ברור כשמש דשרי דהא אינו חפץ בו בהבליעה. דהא מה שידענו שחפץ בו הוא ממה שאנו רואים שמתקן בו. והא עם הבליעה אינו מתקן. הרי ברור דאין חפץ בהבליעה. וא"כ יצא לנו הדברים ברורים בעזה"י בנ"ד, דהאלטרי מירין כיון שהחשש הוא שמא יש בו תערובות חמץ. א"כ הא החמץ אינו פועל התיקון של הצוקער. רק המאטריאלין האחרים שבו. פועלים התיקון. א"כ איך שייך לומר שחפץ בהחמץ ודו"ק. ואפילו אם תמצא לומר דבר רחוק שהחמץ שבו פועל פעולת התיקון נמי מעט. הגם שזהו דבר זר. ואין הדעת סובלו. מ"מ יש עוד סברא חדתא. למישרי האי מילתא. דעד כאן לא אסר הצ"צ לפי ההסבר של המנ"י. רק היכא שאין לתקן היין בדבר היתר אחר כי אם בחלב וחלב חטה. אז מוכרחין אנו לומר שחפץ בהן. אבל היכא שאפשר לומר שיתקן היין במין אחר. ורק בלא ידיעה ובלא שום חפץ ורצון פגע בחלב ותיקנו. הלא להמנ"י פשיטא דשרי. דהא אין חפץ בו כלל וכמובן. וא"כ בנ"ד דכולם מודים שיש אלטרי מירין טוב שנעשה ממין אבן. ורק שמספיקא יש לחוש שמא פגע באלטרי מירין המזויף שיש בו תערובות חמץ. אבל עכ"פ אין חפץ בהחמץ כלל. וזה נכון מאוד. דהא ודאי אין שום נ"מ להישראל שעושין לו הצוקער. אם יתנו לו מין אלטרי מירין הטוב. שנעשה ממין אבנים בלא שום תערובות חמץ. או שיתנו לו המזויף. דבין כך ובין כך לא ישתנה לו השער. א"כ איך נוכל לומר שחפץ בו בהמזויף דוקא. ודאי דאין לומר כאן סברת המנ"י. דהא אף שמערבין אותו בידים מ"מ לא ניחא לו דוקא באותו שיש בו תערובות חמץ. א"כ הרי שוב ע"כ גם הצמח צדק עצמו מודה ג"כ דשרי בכה"ג ודמי ממש לדבש שנפלו בו נמלים ודו"ק

ח הנה כעת זכינו לראות אור בהיר בשחקים שנדפס הצמח צדק מרבינו מליובאויטש ז"ל. בחידושיו על שתא סדרי (בדף כ"ה ע"א) על המשנה (פ"ה דתרומות משנה ט') דתנן התם אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר והביא הצמח צדק ז"ל, הירושלמי דתני אף טוחן לכתחלה ומתיר. אמר ר' זעירא אפילו כרבנן נמי אתיא והכא היינו טעמא דמותר ואין כאן משום מבטל איסור לכתחלה שכן דרך כהנים להיות טוחנין בבתיהן מדומע. אדעתין דר' זעירא כלאי הכרם אסור לרבנן עכ"ל הירושלמי, וכתב הצ"צ דמזה הירושלמי מוכח דלא כהפר"ח (ביו"ד סוף סי' ס"ד) דמפרש הטעם דמותר לכתחלה לטחון משום דכיון דאין כונתו לבטל רק לתקן החטים שיהיו ראויין לאכילה להכי אין משום מא"ל והרי א"כ כלאי הכרם נמי תשתרי אלא הטעם הוא כדברי הירושלמי דלא מיחזי בעת שטוחן שעושה כדי לבטל דיאמרו שטוחן בשביל הכהנים שלהכהנים שרי המדומע. וה"נ דעת הטור והתה"ד לסי' קי"ד. ובפסקיו סי' קמ"ו) דמותר לטחון החטים קודם פסח הוא משום דיאמרו דאין טוחן כדי לאכול בפסח אלא יאמרו דטוחן כדי לאוכלן קודם פסח. וה"נ י"ל דה"ט דדבש שנפלו בו נמלים שמותר לחממו הוא שיאמרו שמחמתו כדי למכור המשקה לנכרים. ומשו"ה לא מיחזי בעת החימום שמבטל איסור עכ"ל. והנה לפענ"ד כוונת קדשו הוא לא לחלוק לגמרי על הב"י והט"ז והש"ך שבסי' (פ"ד סעי' י"ג) שכתבו דדבש שנפלו בו נמלים שרי משום דאין כוונתו לבטל רק לתקן הדבש דזה הצ"צ ז"ל נמי מודה שהסברא ישרה היא לחלק כן. כי אם שחידש הוא ז"ל דהרי מוכח מהירושלמי שאין הטעם זה לבדו מספיק שיהי' רק בשביל זה לחוד כדאי להתיר דא"כ בכלאי הכרם נמי תשתרי וד"ל. ולכן הסביר הוא ז"ל שלזה הסברא שאין כוונתו לבטל רק לתקן בעינן נמי עוד הסברא השני' של הירושלמי שלא יהי' מיחזי כלל שעושה לבטל כיון שיש לומר שעושה בשביל הכהנים. או בדבש בשביל הנכרים. אז דייקא בשני ההיתרים ההם היינו שאין כוונתו לבטל כי אם כדי לתקן. וגם דלא מיחזי כלל כמבטל כיון שי"ל שעושה בשביל הכהנים והנכרים. ואם המצא תמצא באיזה ענין שלא יצטרפו שני הסברות ביחד זה חידש הצ"צ שאסור. ולכן כתב אח"כ הצ"צ זה (ד' כ"ו ע"ג) דלהוסיף אסור אפילו קודם הפסח הגם שי"ל שעושה כדי לאוכלו קודם פסח דכבר מבואר לעיל בשם שכנה"ג סי' תנ"ג דדוקא בטחינה שרי ולא כשמוסיף עכ"ל. פי' דלא סובר כהנוב"י שיש חילוק בין מעורב כבר למערב בידים. דא"כ הו"ל לומר דכשמוסיף הרי מערב בידים אלא ברור כונת קדשו הוא כן. דבטחינה יש ני הסברות סברת הב"י והט"ז והש"ך והפר"ח דאין כונתו לבטל רק לתקן. וגם סברת הירושלמי שטוחן בשביל הכהנים ובדבש משום הנכרים. אבל כשמוסיף בידים הרי לא מועיל סברת הירושלמי לחודא כיון דאין לומר סברת הב"י והפר"ח דאין כונתו לבטל רק לחלק דהרי מדמוסיף ע"כ כונתו לבטל. והשתא ניחא אשר זה הצ"צ ז"ל לא יחלוק על אא"ז הרב בשו"ע שלו (סי' תמ"ז) דמתיר ליתן בידים החלב לתוך היין. הרי התם נמי מוסיף הוא בידים אלא הדבר ניחא דהתם הגם שמערב בידים אבל אפ"ה ישנן שפיר שני הסברות כמו בטחינה ממש. דהא אינו נותן ודאי החלב לתוך היין רק כדי לתקנו. וגם בשעת היתר. וד"ל וא"כ בדין האצטרי מירין נמי ודאי כן כמו החלב דהא ישנן שני הסברות של הירושלמי נמי כמו בטחינה. ולהצ"צ הזה שחידש שיש לומר שעושה בשביל הנכרים הכי נמי גבי הצוקער יש לומר שעושה בשביל הנכרים. וגם אין כונתו לבטל רק לתקן

ט ומה גם אשר באמת אין אנו צריכים לכל זה. ולכל הפלפולים. דהא בררנו לעיל דבדבר שנפסל מכלב ודאי אין כאן איסור תורה. רק איסור מדרבנן להרא"ש. משום דהא אחשביה. ובדבר שע"י תערובות לא שייך אחשביה. כמבואר לעיל מחלב שבקיבה. ומדברי הנוב"י להלכה. דבזה חלוק מדיו. דדיו אוכלו בפני עצמו. א"כ אפילו אם הי' ברור לנו דזהו האלטרי מירין המזויף די לנו להתירו מכל הנ"ל. אבל היכא דיש לנו ספק בדבר. שמא הוא האלטרי מירין הטוב אין אנו צריכים לכל זה. דהא פשוט דקיי"ל כל ספק דרבנן שרי. ובפרט בספק דרבנן לומר דין דאין מבטלין איסור לכתחלה. זה מביא לידי גיחוך. וכבר פסק הש"ך (יו"ד סי' קי"ד ס"ק כ"א. וסי' קט"ו ס"ק כ"ח) להדיא דכל היכא דהוי רק ספק איסור שרי לבטלו לכתחלה. ועיין בפמ"ג בשפ"ד וסי' צ"ט ס"ק ז') וזה ברור ומוחלט. וא"כ באלטרי מירין