שו"ת ברוך השם קמו

בעיני' רק לבשלו בהקיבה. א"כ אין כאן רק טעם ותערובות. וכיון שע"י תערובות לחוד רוצה בו ולא בעיניה. שוב לא שייך אחשביה. דהרי אותו לבדו לא אחשביה. רק ע"י תערובות, ולכן פוסק הד"ח בפשיטות דמותר ג"כ. וכפשטא דלישנא של הרא"ש שכתב מותר. א"כ הרי חזינן דאפילו הרא"ש עצמו פוסק דע"י תערובות לא שייך אחשביה ודו"ק. וכן המחבר בשו"ע פוסק נמי דלהרי"ף והרמב"ם מותר לבשל גם לכתחלה בצלול ג"כ. והש"ך שם בס"ק כ"ה מתיר להרא"ש בקרוש שבה לבשל אף לכתחלה ועיי"ש מה שהביא בשם הת"ח ורק משום מראית העין יש לאסור אבל לא מדינא. ולכאורה יקשה איך שרי להרא"ש הרי אחשביה. אלא ודאי דכל שאינו אוכלו בעיני' שרי לערבו לכתחלה עם דברים אחרים. היכא שאינו אסור בעצם רק מצד אחשביה. ובעזה"י קיימתי כל זה מסברא דנפשאי. וחדאי נפשאי שהנחני בדרך אמת. שאחר כותבי זאת מצאתי בדברי רבינו הגאון הגדול הנוב"י במהד"ת (ח' יו"ד סי' נ"ז) ממש ככל הדברים הנזכרים אך בקוצר מילין כראוי לגאון כמוהו. וא"כ לפ"ז האלטרי מירין דאינו אסור לאוכלו בעיני' אפילו להרא"ש מדינא כלל רק מצד אחשביה. א"כ היכא שבא לערבו בתוך הצוקער. מכ"ש דכ"ע מודים וגם הרא"ש דשרי לבטלו לכתחלה. דהא אותו לבדו לא אחשבי'. רק הצוקער אחשביה ואינו ענין כלל להא דאין מבטלין איסור לכתחלה. דלאו איסור בעצם הוא. דהא אינו אסור כלל בעצם. ורק מצד אחשביה. וכיון שמערבו עם דברים אחרים. הרי אותו לבדו לא אחשביה. ובפרט שגם הנוב"י מסכים לזה. א"כ בזה לחודא נפשטו שני השאלות הראשונות דאין כאן רק איסור דרבנן. וגם דשרי לבטלו לכתחלה. אך אעפ"כ לא סמכתי על זה לחוד. וארחיב הדבור עוד בעזה"י לברר דאין כאן משום אין מבטלין איסור לכתחלה

ה והנה בראשית ההשקפה אמרתי דאין כאן כלל איסור דאין מבטלין איסור לכתחלה. דהנה בפשיטות נראה הטעם למה אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה. לכל מר כדאית ליה. בין למ"ד דהוי דאורייתא ובין למ"ד דהוי דרבנן. אבל מ"מ טעמא מאי אין מבטלין לכתחלה. והנה ע"פ דברי הפוסקים נראה ברור דזהו רק גזירה. דאם נתיר לבטל איסור ביותר מנותן טעם. יבוא לבטל גם בכדי נתינת טעם, ויבוא לאכול איסור. וכשם שאסרה התורה לעשות סחורה בדברים האסורים דג"כ אסור מדאורייתא. וכל עיקר הטעם כדי שלא יבוא לאוכלן. אם נתיר לו לעשות סחורה בהם. וכן נמי בזה דאין מבטלין גם למ"ד דהוי מדאורייתא הוי הטעם שמא יבוא לבטל האיסור בפחות מכשיעור ויתן טעם. וא"כ הא עד כאן לא שייך זה רק היכא שיש מציאות לחוש לזה דהתערובות חמץ יסבול מעט או הרבה. אבל כל היכא שהתערובות האיסור בע"כ א"א להיות כי אם מעט מזעיר. ולא יצוייר לעולם שום אופן שיבוא האיסור בתוך התערובות לידי נתינת טעם וכגון הכא שיודעים אנו בבירור דהאלטרי מירין אין נותנין כ"א מעט. שאם יתנו הרבה יפסיד הצוקער לגמרי. ומכ"ש דהכא אם נחוש שיתנו בכדי נתינת טעם בעינן שיתן ארבעה פוד ויותר בתוך אפאראט אחד. והרי זה הכל יודעים בבירור שלא יכול להיות זה לעולם. משום דיפסיד את הצוקער לגמרי. ויהי' כמו שרוף ממש. וא"כ בכה"ג אין לאסור ליתן מעט ודוק. וראיה מפורשת לדברי מדברי השו"ת צ"צ (סי' פ') דאע"ג שהוא מחמיר ביותר מכל הפוסקים בהאי דינא דאין מבטלין איסור לכתחלה אף היכא שאין כוונתו לבטל האיסור וכאשר יתבאר בדברינו להלן. מ"מ כתב הוא עצמו שם דהא ליכא למימר שיהא מותר ליתן החלב ביין. ולא יהא בזה איסור דאין מבטלין. משום שהחלב פוגם ביין. א"כ הרי לעולם לא יבוא לידי נתינת טעם. ואנן בעינן שיהא יכול לבוא בשום פעם לידי נ"ט. דאז נוכל לומר שאסרו לבטל גם ביותר מכדי נ"ט. שמא יבוא לבטלו בכדי נ"ט. משא"כ הכא דהא לעולם לא יבוא לידי נ"ט. ודמי להא שכתב הרשב"א ומובא בטור (יו"ד סי' קכ"ב) דהיכא שדרכו להשתמש בתוך הכלי בשפע. ודחה הוא ז"ל משום דנהי דפוגם להיין מ"מ משביחו במה שמתקנו ומצלילו. וא"כ יכול לבוא לידי נ"ט. ועוד הרי החשש הוא שמא יביא לשתותו עם בשר. ואז הרי יתן החלב טעם לשבח בהבשר עכ"ל עיי"ש בדבריו הנחמדים. הרי דהצ"צ עצמו סובר דטעמא דאין מבטלין הוא כאמור. ולא אסר רק בנידון דידי'. אבל בנ"ד דאין שייך כאן הדחיות של הצ"צ. הרי נשארה הסברא היקרה דכיון שא"א לבוא לידי נ"ט. שרי לכתחלה לבטל ביותר מששים ודו"ק

ו ועוד הרי אפילו בלא"ה גם אם הי' יכול לבוא לידי נ"ט בשום פעם. נמי שרי לפי הדין באמת בנ"ד לפי פסק ההלכה. דהא עד כאן לא אסרו לבטל איסור לכתחלה. רק היכא שכוונתו לבטל. וכל חפצו ותכלית רצונו הוא לבטל הדבר אבל היכא שאין כוונתו ורצונו רק לתקן ההיתר כדי שיוכל ליהנות מן ההיתר. הרי אנו פוסקין בשו"ע (יו"ד סי' פ"ד סעיף י"ג) ובב"י שם הביא כן בשם האורחות חיים. דבש שנפלו בו נמלים שמותר להרתיח הדבש משום דאין כוונתו לבטל הנמלים רק לתקן הדבש. ועיין שם בט"ז ובש"ך (ס"ק ל"ח) רק שהצ"צ (סי' פ') חולק על זה ואוסר ליתן החלב לתוך היין אף שאין כוונתו לבטל החלב. רק לתקן את היין. אבל באמת יחיד הוא בזה. וכל הפוסקים חולקים עליו. ועיין מג"א (סי' תמ"ז ס"ק מ"ה) שהשיג ג"כ עליו דסותר דין דבש שנפלו בו נמלים וניחזי עוד בדברי האחרונים. הנה בדברי הפר"ח (סי' תס"ז ס"ק ח') גבי דבש של עכו"ם פוסק להדיא דלא כהצ"צ. ושרי ליתן החלב לתוך היין. כיון דאין כוונתו רק לתקן היין. כדשרינן בדבש שנפלו בו נמלים עיי"ש. והכנה"ג בהגהות הטור (יו"ד סי' ק"ב אות ג') התיר ג"כ לחת מעט חלב לתוך יין כדי לתקנו. והסכים לדבריו של הכנה"ג גם מהר"י אישקאפה. וגם מדברי הפמ"ג באשל אברהם (סי' תמ"ז ס"ק מ"ה) ובשו"ע יו"ד סי' צ"ו ס"ק א') מבואר שפוסק כהמג"א. וגם מדברי הרב בשו"ע שלו (סי' תמ"ז סעיף נ"ב) מבואר דפוסק דלא כהצ"צ. וא"כ בנידון האלטרי מירין מלבד מה שנתבאר דאחשביה לא שייך רק בעיני'. אבל לא היכא שמערבו. וגם מלבד הסברא דכיון דאין יכול לבוא לעולם לידי נ"ט. אין כאן איסור שמבטלו לכתחילה. הרי יש עוד היתר דהא אין כוונתו לבטל את האלטרי מירין. כדי שיתרבה לו אכילתו. דהא כוונתו רק לתקן מראית הצוקער. כדי שלא תהא מראיתו געל. ויהי' חזק מעט. וא"כ שרי לכל הפוסקים החולקים על הצ"צ. ופוסקים דבכה"ג שאין כוונתו לבטל האיסור רק לתקן ההיתר. אין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה. ועיין עוד בפמ"ג (סי' ס"ט ס"ק נ"א) בשפ"ד בדין השומן ששהה ג' ימים. משמע נמי שפוסק כהמג"א עיי"ש

ז ועוד נלפע"ד להסביר מילתא דמסתברא. דבנ"ד דכולם מודים שיש אלטרי מירין טוב שאין בו שום תערובות חמץ. רק נעשה ממין אבנים. אלא שאומרים שיש גם אלטרי מירין מזויף. אשר אינו כל כך ביוקר. ובו יש תערובות חמץ. הנה לפ"ז נראה לי להמתיק בעזה"י דבכה"ג גם הצ"צ מודה. שאין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחלה. דבאמת אנו צריכין להבין סברת הצ"צ. למה אוסר ליתן חלב בתוך יין כדי לתקן את היין. וכי יחלוק הצ"צ על דברי האורחות חיים והב"י בשו"ע ועל כל הפוסקים הסוברים שמותר. ואי אפשר שיחלוק בלא שום סברא. אלא ע"כ אנו מוכרחין לומר דיש לו להצ"צ בזה שום סברא וחילוק שמחלק דין חלב לתוך היין מדין דבש שנפלו בו נמלים. ושם שרי לבשל הדבש. וכאן אסור ליתן חלב לתוך יין. אך יש לברר לפענ"ד מה היא הסברא באמת והחילוק שמחלק ביניהם. והנה אנו רואים כמה פוסקים גדולים חתרו והעמיקו לתרץ שיטת הצ"צ בזה. מקושיא המבוארת מדבש שנפלו בו נמלים. הראשון הוא הנוב"י (מהד"ת סי' נ"ז בחלק יו"ד) שתירץ דהצ"צ סובר דעד כאן לא מצינו. שאם כוונתו לתקן ההיתר לחוד דשרי. רק היכא שכבר מעורב. אבל לערב