שו"ת ברוך השם קמ

שהאיר ה' עיני ומצאתי ראיה מפורשת מן הש"ס (מו"ק דף כ"ב) וז"ל נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטלין ונכנסין לבהכ"נ וקורין שבעה. ופירש"י שם דדוקא הקריאה דאלו תפלה הרי מתפלל כל אחד ביחידות מפני כבוד ההספד והוי אמינא דגם קריאה תדחה קמ"ל דקריאה חייבין לקרות עיי"ש ברש"י ור"ן. והובא זה הדין בר"מ ובטוש"ע (יו"ד סימן שד"מ) אלמא בהדיא דנהי דלהתפלה נתפרדה החבילה מ"מ הקריאה במקומה עומדת. ע"כ דקריאה לאו מענינא דתפלה היא. ורק מילתא באנפי נפשה היא. לכן הדין ברור הוא כשמש דחיוב על הצבור שנתקבצו לקרות בס"ת ביום הקריאה אפילו היכא שהתפללו כבר כל אחד ביחידות

סימן ל"ד

נשאלתי מאחד ששכח והניח תפילין דר"ת במקום תפילין דרש"י. ובירך הברכות כראוי. ואח"כ הודיעו לו שטעה. שהמה של ר"ת. וצריך להניח מחדש תפילין דרש"י. אם צריך לברך עוד הפעם על התפילין דרש"י. או לא. מי נימא כיון שנתכוין בברכתו על תפילין הכשרים. א"כ הי' דעתו א מתחלת הברכה. או נימא כיון דלא הי' ראוי להניח תפילין דר"ת מקודם. הוי הפסק בין הברכה להנחת תפילין דרש"י. וצריך לברך עליהם. והשבתי דצריך לברך מחדש. משום דהוי הפסק. ובודאי לא מועיל ברכותיו שבירך מקודם. על מה שצריך להניח אח"כ. וכן מבואר בספר זכור לאברהם להג' ר"א אלקלעי (ח' או"ח סימן ת' אות תפילין) שנשאל ג"כ על זה ופסק דצריך לברך מחדש. וכן מבואר בקונטרס קשר גודל להג' חי"ד אזולאי שבספרו עבודת הקודש דצריך לברך מחדש. וכן הביא הזל"א אלקלעי דבספר חיים שאל סי' א' אות ד' כ' דדעת ספר סם חיי ג"כ דיברך שנית ומסיים שכן וז"ל וראיתי במכתב למהר"ח ב"ד אבולאפעיא ז"ל שהסכים לזה והדבר פשוט עכ"ל וכן בספר שלחן המערכה סי' כ"ו בהיכל התשובה ס"ק כ"ג דיברך וכן הסכים לי הרב הגאון ר' אלטער מקארסאן שכתב לי בשנת תרל"ד דמסכים להלכה דיברך על של רש"י היכא שלא נזכר לאלתר והפסיק בתפלה וכן נדפס אח"כ שו"ת אבן יקרה להרב מטשערנאוויץ ובח"ב סי' קי"ד כ' לברך מחדש על תפילין דרש"י וכן הלכתא

סימן ל"ה

נשאלתי מעיר בירטע איך שאירע להם מקרה לא טובה ר"ל. שבאו שודדי לילה בביהמ"ד שלהם. וגנבו כלי ביהמ"ד וגם לקחו ס"ת מארון הקודש. ופשטוה בקרב חוצות על אם הדרך. ובבוקר בעת שהלכו אנשי העיר לרעות את מקניהם. הלכו הצאן והבקר וידרכו וירמסו ברגליהם על היריעות. ומקרה כזה לא נקרה ולא נשמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים. והשי"ת יגדור פרצות עמו ישראל ברחמים, והשבתי ע"פ הא דאיתא בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' י') בפירושיו שם למשנה אבות פ"ד כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. שהסביר שם דגוף הישראלי לאחר מיתתו. וס"ת בקדושתה. שוין המה זה לזה. כאשר הוכיח שם מכמה מקומות בש"ס. דהכבוד שנוהגין לעשות להס"ת כמו כן עושין לנפשות המתים וכידוע ולפ"ז הרי הא קיי"ל בש"ס (יבמות דף ס"ג ע"ב) בעון החיים מתים נחטטין. וא"כ כמו שהחיים נענשים בזה שהמתים יהיו נחטטים ויתחייבו להתאבל עליהן. כן נמי י"ל דבעון החיים הס"ת הקדושים נחטטין ח"ו. ובאין לידי בזיון ח"ו. וא"כ כמו שהמלקט עצמות אבותיו חייב לקרוע ולהתאבל. כן היו מחויבין כל אנשי העיר לקרוע ולהתאבל בעמדם יעמודו ותרפינה ידיהם לבקש סליחה ורחמים מאת השי"ת. ומה גם אחרי כי הזכיר השבו"י (ח"ב סי' ק"ג) במעשה הנוראה שנגנבו המתים בביה"ק ופשטו מהם התכריכין. ופסק שם שיתענו כל העיר מבן עשרים שנה עד בן ששים ער"ח הראשון עיי"ש. ונפלאות הראה בזה התיקון שאחר שקיימו כל העיר את התיקון ההוא. נתפשו הגנבים ע"י הקיר"ה. וגמרו דינם כאשר הי' נכון להם. ובודאי כן ה"נ לפי הנ"ל שהס"ת מוטל כ"כ בבזיון יותר גרע מבזיון דשכבי. ויתענו עכ"פ כולם ער"ח הראשון. ויתנו צדקה ג"כ כפי מסת ידם אשר ברכם ה'

סימן ל"ו

שמעתי אומרים בשם גדול אחד. דבימי שיתסר ושיבסר באדר לא יאמרו נפילת אפים. משום דבש"ס ריש מגילה אמרו ואימא שיתסר ואימא שיבסר. ומקשין העולם א"כ למה אומרים נפילת אפים בי"א וי"ב וי"ג. הא אדרבה איפכא מסתברא. דבי"א וכו' מפורש במשנה בהחלט. שבימים ההם קורין המגילה באיזהו מקומות. אבל בשיתסר ושיבסר הוה רק ס"ד דש"ס. ושמעתי אומרים חילוק על זה. ע"פ הידוע דבשמות. האותיות הנטפלין מלפניהם שרי למחוק אבל האותיות אשר נטפלין לאחריהם אסור למחוק. אלמא דאין דומה קדושה הקודמת לקדושה שאחרי'. דמה שלפני הקדושה לא חל עליו קדושה כמו שחל על מה שלאחר הקדושה. וכן הכא לענין נפ"א. ואני אמרתי דכזה מפורש ממש בש"ם (סוכה דף מ"ח) שהקשו שם ומה ראית לרבות לילי יו"ט האחרון ולהוציא לילי יו"ט הראשון. ותירצו מרבה אני לילי יו"ט האחרון [לשמחה משום] שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יו"ט הראשון שאין שמחה לפניו. הרי מפורש הדבר להדיא לענינינו דמרבה אני שיתסר ושיבסר לשמחה שהרי יש שמחה לפניהם י"ד וט"ו. ומוציא אני י"א וי"ב וי"ג שאין שמחה לפניהם. וזה נכון

סימן ל"ז

יש לברר אם מותר לעשות סעודת נישואין הנקרא חופה וועטשערע. בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שלנו בזמן הזה. ואם יש חילוק בין ביהכנ"ס לעזרת נשים לענין זה. הנה לדעתי פשיטא דאסור דהוי שכרות וקלות ראש שמזמרין בכלי זמר ומרקדין שם. ואכילה ושתי' לחודא נמי נקרא קלות ראש. והרי ובסי' קנ"א) במג"א (שם ס"ק ב') דחה דברי הג"א שמתיר קצת משום שעל תנאי הם עשויין עיי"ש. ועיין גם במג"א (שם ס"ק ה') דהא דסעודת מצוה מותר. היינו דוקא כגון סעודת עיבור שנה שאין עושין רק בפת וקטניות לבד. אבל אכילת בשר ודגים ושתיית יין ושאר משקין הוי בפשיטות קלות ראש גדול. ובהדיא פסק המחבר שם לסי' הנ"ל סעיף י"א) שאפילו התנו בשעת הבנין להשתמש בה לא מהני רק בחורבנו. אבל בישובו לא מהני תנאה כלל. ובמג"א (שם ס"ק י"ד) הקשה באמת למה לא מהני תנאי. והא לארון ותשמישי קדושה מהני תנאי. ואמאי לא מהני הכא תנאי ותירץ שם המג"א וז"ל ונ"ל דהכא מיירי לתנאי של קלות ראש כגון אכילה ושתי' עכ"ל המג"א. וכן פסקו הא"ר והפמ"ג והח"א. וא"כ אם באכילה ושתי' סתם קרא זה המג"א קלות ראש. כ"ש דבנשואין שממלאין שחוק פיהם. וגם נשים מצויין שמה בסעודה הזאת. אין קלות ראש בעולם יותר מזה וכל תנאים שבעולם לא יועילו לזה. ואין בזה שום היתר אך כ"ז במקום שמתפללין בו אנשים. אבל בעזרת נשים לכאורה יש היתר. אך באמת גם בעזרת נשים אסור. דהא כתב המג"א (ריש סי' קנ"ד) בס"ק א' דעזרות שלנו הואיל שמתפללין בהם בכל זמן שהם נדחקים נעשו קודש. ומש"ה בזמנינו ידוע דבשעה שטחין העזרת אנשים בסיד. אז מתפללין בעזרת נשים. א"כ חלה שם קדושה עליהן. ויותר מזה תמצא בעטרת זקנים (סי' קנ"ב ס"ק א') דאפילו בגן שהוא בעזרת ביהכנ"ס נסתפק המהרי"ט אם מותר לאכול בו ומסיק דהמחמיר תע"ב מכ"ש בעזרת נשים וזה ברור: