שו"ת ברוך השם קלט

סוערה. אנכי מנחמכם. רני עקרה. קומו אורי. שוש אשיש. ובשנה שחל ערב פסח בשבת דאז ר"ח אב ביום השבת. דבמקום שמעו מפטירין השמים כסאי. כידוע שהיא הפטורת שבת ר"ח. ומיקרי תדירה נגד הפטרת דש"ח. וקיי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. א"כ איך יתנהגו בהפטורת שמעו אם היא נדחית ממקומה לגמרי או שיש לה איזה מקום. וראיתי באיזה ספר שכתב שיפטירו בשבת הראשון שמפטירין דברי ירמיהו. יאמרו אז גם שמעו. ונפלאתי מאוד. הא אנן קיי"ל במשנה (מגילה דף ה') באלו אמרו מאחרין ולא מקדימין בתשעה באב וכו' ובש"ס שם אקדומי פורענותא לא מקדמינן. א"כ לפ"ז אסור להקדים ח"ו הפטורה דפורעניות. וז"ב. וידעתי שטעות זה הספר הוא מפני שראה במג"א (סימן תכ"ח ס"ק ט') בשם הצ"צ דיש סברא כיון שהמוכות זה לזה. אבל טעה מאוד דהתם איירי שטעה בשבת הראשון ולא אמר דברי ירמיהו. יאמרנה אח"כ בשבת עם שמעו. דסמוכות זה לזה. א"כ רק התם דוקא דהוי מאחר אבל להקדים פורענותא אסור ולא יאמרו כלל בשנה זו הפטורת שמעו כנלפע"ד ברור

סימן כ"ט

בשנה שחל ע"פ בשבת דאז ראש חודש אב חל בשבת יש ב' דעות ומקום להסתפק אם להפטיר בשבת ראש חודש הפטרת שמעו שהיא מג' דפורענותא או להפטיר הפטרת השמים כסאי ע"ש ברמ"א ובדגמ"ר שהביא השע"ת. ואמרתי להוכיח רמז ע"ז מפסוק המפורש באותה ההפטרה עצמו להפטיר השמים כסאי דכתיב שם שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. דלכאורה הוה כפל לשון שכבר אמר וגילו בה כל אוהביה על מה עוד לאמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה

אבל ניחא דהנה שבע דנחמתא מפטירין מיד אחר ט"ב עד ראש השנה. ורובא דרובא חל ראש חודש אלול בשבת שלישי מנחמתא שאז הדין מפורש עפ"י הרמ"א סי' תכ"ה שדוחין הפטרת עניה סוערה ומפטירין הפטורת השמים כסאי משום דבהשמים כסאי יש תרתי נחמות ירושלים וגם ר"ח ואלו בבין המצרים יש מנהגים שלא להפטיר השמים כסאי רק שמעו. ולכן בא ברמז הפסוק וגילו בה בנחמה של ירושלים כל אוהביה היינו בזמן של נחמה. ומפורש שיפטירו בה. ולכן אומר אח"כ עוד זה שישו אתה משוש פי' גם כל המתאבלים עליה פי' גם בזמן האבילות ר"ל שמפטירין תמיד שמעו אפילו הכי בכי האי גונא שיש יכולת להפטיר השמים כסאי שיש בה נחמות ירושלים. ושישו אתה משוש גם כל המתאבלים עליה פי' אפילו בזמן בין המצרים ישישו בה וד"ל

ועוד י"ל דניחא שפיר להפטיר בהשמים כסאי דהרי בה יש נמי שייכות לאבילות ירושלים על פי דברי הש"ס (ברכות דף נ"ט ע"א) דבשעה שהקב"ה זוכר שבניו שרוין בין העכו"ם שסופק את כפיו ובועט ברקיע. ורב אחא בר יעקב אומר דדוחק כביכול את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר השמים כסאי והארץ הדום רגלי הרי שיש זכרון בפסוק השמים כסאי לחורבן בית המקדש ושייך שפיר להימים דבין המצרים וד"ל

סימן ל'

ש"ץ שהתפלל בצבור. ושכח דהוא תענית צבור דקיי"ל באו"ח (סימן תקס"ו סעיף א') שאומר הש"ץ עננו בסיום ברכה העונה לעמו ישראל בעת צרה. בין גואל לרופא. אם טעה והתחיל רפאנו ה'. ונזכר קודם שאמר בא"י רופא חולי וכו'. אם יחזור לומר עננו או לא. הנה מפורש הדין באו"ח (סימן קי"ט סעיף ד') במג"א ס"ק ו' ובט"ז ס"ק ד' דכל זמן שלא אמר ה' מהחתימה. אע"ג שכבר אמר רפאנו ה'. אפ"ה חוזר ואומר עננו בברכה. ומתחיל עוד הפעם רפאנו ה'. וכן פסק הפמ"ג במ"ז שם סוף ס"ק ז'. וכן פסק החיי אדם בכלל כ"ט סימן ה'. רק אם אמר ברוך אתה ה'. אע"ג שלא סיים עדיין רופא חולי אפ"ה שוב אינו חוזר. ורק אומרה כיחיד בשומע תפלה. וחותם בא"י שומע תפלה. ולא בשתים העונה לעמו ישראל בעת צרה. ושומע תפלה. כדאיתא במג"א. ורק כהא"ר. וכן הביא שם החיי אדם הנ"ל עיי"ש

סימן ל"א

ש"ץ שטעה ולא אמר ברכת כהנים. רק התחיל שים שלום ונזכר קודם שאמר בא"י המברך את עמו ישראל בשלום. הנה במקור הדין הזה שהש"ץ צריך לומר ברכת כהנים קודם שים שלום המובא בטוש"ע (או"ח סימן קכ"ז) לא נמצא דבר מה מזה. עיי"ש בכל הראשונים והאחרונים שכולם לא זכרו מזה כלל. היאך יהיה הדין. אם טעה הש"ץ והתחיל שים שלום ולא אמר ברכת כהנים. אם חוזר או לא. וכמו כן (בסימן קכ"ח סעיף מ"ד) שהביא הרמ"א ז"ל עוד הפעם דין הזה דבזמנינו שאין נושאים את הכפים רק ביו"ט. אומר הש"ץ ב"כ קודם שים שלום ג"כ לא זכר שם היאך הדין אם שכח ולא אמר. א"כ צריך להבין הדין הזה. רק מסברא. ולזאת נלפע"ד כך. דודאי זה לא עדיף מכל הדברים הדומים שלא נזכרו בש"ם. ולא הוי תקנת אנשי כנסת הגדולה. דקיי"ל דאין חוזרין עליהן. ה"נ ודאי דבדיעבד הרי א"צ לחזור עליהן ולכן נ"ל דאם לא אמר עדיין החתימה של ברכת שים שלום. היינו שנזכר קודם שסיים בא"י יחזור הש"ץ ויאמר ברכת כהנים. ויאמר אח"כ עוד הפעם שים שלום אבל אם כבר אמר בא"י שוב לא יחזור כנלפע"ד אך צריך חיפוש עדיין באחרונים

סימן ל"ב

ש"ץ שטעה בתפלתו בקול רם. ואמר מוריד הטל בימות הגשמים. או משיב הרוח ומה"ג בימות החמה. הנה כל כה"ג ידוע הדין שהשו"ע או"ח (סימן קכ"ו) נתן כלל על זה דכל מקום שהיחיד חוזר הש"ץ נמי חוזר. בטעה בקול רם, רק היכא שכבר סיים התפלה בר"ח שיש טורח צבור. וגם יש לפניו תפלת מוסף. דהוי תרתי לטיבותא. אז אין הש"ץ חוזר ועיין גם בחיי אדם כלל כ"ט סימן ג' דבעינן דוקא שיש ב' הדברים. א' שהרי יתפלל מוסף. ויזכיר קדושת היום. ב' שהוא טורח הצבור. א"כ מוכח מזה דלנ"ד לענין מוריד הטל או מה"ר ומוה"ג. או לענין השאלה דטל ומטר. בימות הגשמים או ותן ברכה בקיץ. בודאי שוה דינו לשאר יחיד. דהא אין בזה ב' דברים רק א' דהוי טורח ולא מהני. ודין יחיד מפורש בסימן קי"ד

סימן ל"ג

נשאלתי על קריאת התורה בב' וה' ושבת. איך יהיה אם לא היו עשרה בשעת התפלה. רק התפללו ביחידות כל אחד בביתו. ואח"כ נתקבצו עשרה. אם חייבין לקרות הפרשה בס"ת אם לא. אם נימא דהקריאה הוי מסדר התפלה, וכיון דתפלה אין כאן קריאה נמי אין כאן. או נימא דקריאה בצבור הוא ענין חדש. ואין ענינו לתפלה כלל. ומש"ה נהי דנפטרו מתפלה. אבל מקריאה לא נפטרו. וביותר מצוי כזה בכפרים. שע"פ רוב כל אחד מתפלל בבקר ביחידות. ובאמצע היום מזדמנין כולם. בקבוץ שלהם. אם יתחייבו בעת היותן בעשרה ביחד באמצע היום לקרות הפרשה. והנה חפשתי בשו"ע במקום הלכות קריאת התורה ולא מצאתי. והיה לי ויכוח בזה עם לומדים זה אומר בכה וזה בכה. ולא זכיתי לנצחן. עד