שו"ת ברוך השם קלז

להביא מש"ס גיטין נ"ב ע"א דאפוטרופוס לוקח ליתום תפילין. אע"ג דהוא ע"כ קטן. דלגדול בן י"ג שנה הא לא ממנין אפוטרופוס. ש"מ דמנהג קדמון הי' שיתום יניח תפילין קודם י"ג שנים. אבל יש לדחות ראי' זאת די"ל דרשאי לקנות לו תפילין על להבא שיהיו מוכנים לו. והרי שופר נמי קונה לו ואטו שייך דרק בר"ה קונה לו א"ו דקונה לו גם קודם ר"ה. שכשיהי' ר"ה יהי' לו שופר. ה"נ י"ל כי קונה לו תפילין. שכשיגדל יהי' לו תפילין מזומנים. אך רמז נכון הוא. ואשר העירותי נ"ל יותר דאין שום אדם יודע ברור כמו האב שהוא רק הוא זוכר ונאמן מתי נולד. ולכן כשאין לו אב יש ספק תורה אולי כבר הוא בן י"ג שנים. לכן מקדימין ולא מאחרין וד"ל]. אמנם לענין פרטים האחרים יש לעיין קצת. דהנה לפי שיטת המג"א (סימן נ"ה ס"ק יו"ד) עיי"ש היטב. הרי לדידיה לעולם אינו נעשה גדול ובר מצוה עד אדר השני. אפילו אם היה ברור לנו שנולד בשנת תרכ"ב באדר א' ג"כ צריך להמתין עד אדר ב'. וא"כ להמג"א אין כאן ספק כלל דממנ"פ צריך להמתין עד אדר השני. אלא אפילו להפוסקים החולקים בזה על המג"א. עיין בא"ר סימן נ"ה. ובשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ט' ועיין ט"ז (יו"ד סימן ש"ו) ועיין בכל הפוסקים שהביא השבות יעקב שם ועיין בחיי אדם כלל ס"ו סימן א' ג"כ דלא כהמג"א. ובודאי הדין עמהם. מ"מ בנ"ד כל הפוסקים יודו דלא יהיה גדול עד שיהיה אדר השני. דהנה זה ידוע בכל התורה כולה כלל גדול אשר אין האדם גדול עד שיהיה לו שנים דגדלות וגם סימן דגדלות היינו שיהיה בן י"ג שנה שלימות. וגם שיביא שתי שערות. אבל בלא שתי אלה. אפילו אם יהיה לו שנים דגדול דהיינו שיהיה בן י"ג שנה. אם רק ידוע בבירור שלא הביא עדיין שערות. הרי קטן הוא לכל דבר. ועיין בש"ס (נדה דף מ"ה ע"ב ודף מ"ו ע"א) אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא עיי"ש. ועיין היטב בר"מ (פרק ב' מהלכות אישות) שהאריך בזה. ורק לענין נדרים יש שיטת הר"ם (בפרק י"א מהלכות נדרים) דאם הגיע לשנים אע"פ שלא הביא שתי שערות נדרו נדר. וכבר האריכו בזה המפרשים. וכתובין הם אצלי בספרי זה לקמן בתשובה שהשבתי לאברך אחד מקאמינקע. עכ"פ הר"מ לא אמר דינו רק לנדרים משום דכל מר כדאית ליה. אבל בענין אחר לא אמר מעולם כלל. אלא כל העולם מודים דצריך שיביא נמי ב' שערות. ורק אם אינו ידוע בבירור הרי חז"ל מסרו לנו כללא. דבדאורייתא חיישינן שמא נשרו. ובדרבנן לא חיישינן שמא נשרו. והיינו אפילו כשבדקו ולא מצאו. והיכא דלא בדקו אם לענין דרבנן אמרינן חזקה דרבא גם לקולא. דכל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים. ואם לענין דאורייתא אז לא אמרינן חזקה דרבא רק לחומרא כידוע כל זה. ועיין בשו"ע (אהע"ז סימן קס"ז סעיף ג') קטן אינו חולץ עד שיבדקנו אחר הי"ג שנה שלימות. ועיין בביאור הגר"א שם כמ"ש (בנדה דף מ"ו) לחליצה לא סמכינן על חזקה דרבא עיי"ש. דכללא הוא דבדאורייתא אזלינן רק לחומרא ובדרבנן אמרינן חזקה דרבא אף לקולא עיי"ש. וכל זה רק כשידוע שבא לכלל שנים. אבל היכא שאין ידוע אם בא לכלל שנים. צריכין אנו להודיע ג"כ הדין של התשובות הרשב"א (סימן אלף רי"ו) המובא בב"י אהע"ז סימן קנ"ה) והביאו ג"כ המהרי"ט (ח"א סימן מ"א) והרמ"א (באהע"ז סימן קנ"ה סעיף י"ד) ועיין במל"מ (פרק ב' מהלכות אישות הלכה י"ט) ועיין בשו"ע הרב הגאון מהרש"ז מלאדי ז"ל סימן כ"ד דאם יש ספק אם הגיעה הקטנה לכלל שנותיה. דדן הרשב"א בזה דיש לכאורה ס"ס ספק אם הגיעה לכלל שנים ואת"ל הגיעה שמא לא הביאה ב' שערות. והגם דהרשב"א ז"ל נשאר בצ"ע בזה מטעמו של הב"ש משום דהוה ס"ס משם אחד. מ"מ כל זה לא אמרו הפוסקים רק לענין אם יש ספק תורה. אבל לענין דרבנן כ"ע יודו דהוי ס"ס אלימתא. פי' היכא שיש איסור תורה אם נימא היפוך הס"ס אז מחמירין היפוך הס"ס. אבל היכא דאין רק איסור דרבנן אם נימא היפוך הס"ס אז ודאי לא חיישינן כלל ואזלינן בתר הס"ס הזה

ואין לומר אדרבה איפכא מסתברא דהרי בדרבנן אזלינן לקולא. הא ליתא דכאן הרי אדרבה יהיה הקולא כשנאמר דעדיין קטן הוא. ולא תחול עליו ענין חומרת חז"ל וכמ"ש בשו"ע (או"ח סימן תרט"ז) דבשאר תעניות אפילו הוא בבירור בן י"ג שלימות. א"צ להשלים. דשמא לא הביא שערות כלל עדיין ולא מועיל חזקה דרבא. דלענין דרבנן הוה ספק דרבנן לקולא. דעדיין קטן הוא. אך לענין שנימא דיצא חיוב חז"ל דאז יהיה הקולא לענין שהוא כבר גדול. א"כ ע"ז אמרתי דליתא במי שלא נודע לו עדיין שמלאו ימיו. דהא יש ס"ס. ובדרבנן מועיל הס"ס. ומכ"ש לדברי הנוב"י במהדו"ק חלק אהע"ז סימן ס"א ד"ה אמנם נראה לפענ"ד דס"ס זה הוה להחמיר דבדרבנן נמי לא מועיל ואזלינן לחומרא ע"ש. ומכ"ש לשיטת השב שמעתתא בשמעתא ה' פרק ט"ו דאזיל בשיטה דאוקמינן אחזקת קטנות של הקטן עיי"ש ברור הוא דכל זמן שלא נתברר לנו שנמלאו לו י"ג שנה. אוקמינן אותו על חזקת קטנות. ואמרינן דודאי לא נשלמו לו הי"ג שנה עדיין. ורק הפוסקים כולם מדברים. היינו הנוב"י שהוכיח דחזקה דרבא אלימתא היא. אפילו להוציא ממון לדברי התוס' עיי"ש היטב. היינו רק היכא שנתברר שבן י"ג שנה שלימות הוא. אבל אם הספק שמא עדיין לא נשלמו לו שנות י"ג אוקמינן אחזקת קטנות גם להנוב"י ודו"ק. מכ"ש היכא שלא נבדק דיש ס"ס. ומכ"ש דבנ"ד יש כאן ספק עוד שמא ההלכה כהמג"א. דאפילו אם נולד באדר א'. נמי לא נעשה גדול עד אדר הב'. מכל הלין ענינים ברור הדין כשמש. דאסור לו לקרות בתורה. וגם אין עליו חיוב כלל לעלות לתורה עדיין. ופשיטא שהאב לא יברך ברוך שפטרני. דודאי לא פטור עדיין מעונשו של זה לכל הפוסקים. דלחומרא יהיה ודו"ק. ורק ימתין עד אדר השני. ואז יברך. וגם באדר השני ג"כ י"ל דיבדקנו ותליא מילתא באשלי רברבי. אך אין עת האסף פה. כי דבר ארוך ועמוק הוא. אבל באדר ראשון פשוט שלא יברך. ובמה שכתבתי לעיל דבמילתא דרבנן הס"ס הנ"ל אלימתא היא אליבא דכ"ע גם להרשב"א בלי ספק. הנה יש לפסוק הלכה ברורה. דאם יתקע קטן כזה אפילו בתקיעת שופר דמעומד. דהוה מדרבנן כאשר החליט הגאון מלבוב בחלק ג' ממהדו"ק בשואל ומשיב סימן קע"ז. מ"מ היינו בקטן שהגיע לכלל שנים. רק שלא הביא ב' שערות. אבל בכה"ג שאין ידוע ולא נבדק הוה ס"ס. וצריכין לחזור לתקוע נמי ודו"ק

סימן כ"ה

נשאלתי במי שיושב בכפר. וזיכה אותו השי"ת שכתב ס"ת לעצמו. והנה בכפר הזה יש עוד אנשים. ששם כמעט יש מנין קבוע בכל השנה. וגם יש עוד שני ס"ת לבד הס"ת הזאת של היחיד. והג' ס"ת מונחים יחד בשאפע שנתקנה לכך. והנה היחיד הזה שהס"ת שלו יש לו עסק בכפר אחר. ועשה שם נישואין לבנו. ורוצה ליקח הס"ת שלו מכפר שיושב שם להכפר הזה. ובכפר הזה יש ג"כ ס"ת אחרת. אך רוצה להתהדר בשבת של הנישואין בהס"ת שלו אם רשאין לטלטלה או לא

הנה לכאורה הדבר פשוט להיתר. דהא מבואר ברמ"א (או"ח סימן קל"ה סעיף י"ד) דהא דאסר המחבר להביא ס"ת לאנשים החבושים. דוקא באין קובעין להס"ת מקום לפני יום או יומים עיי"ש. אבל באם מתקנין מקום לפניה קודם יום או יומים שרי גם להביא לחבושים. ועיי"ש בט"ז ס"ק י"ב ובמג"א ס"ק כ"ב. ובא"א שם ס"ק כ"ב בפמ"ג. וא"כ חזינן דרק להביא הס"ת למקום הניכר שעל דרך עראי אסור. אבל כל שאין ניכר ממקום הנחתה שהובאה לעראי. וי"ל דהובאה לקבועות שרי וד"ל. וא"כ בנ"ד הא כיון שמכבר