שו"ת ברוך השם קלו

כתיבתו לעם עיי"ש. וכתב שם בביאור נחלת יעקב בהלכה י"ד וז"ל וזה לפי מנהג שנהגו בימיהם להגביה ולגלול קודם קריאה. דמה"ט סידר המחבר דיני הגבהה קודם קריאה. לפי שכן היה מנהגם ולפ"ז יש לנו סמוכין לשאלתינו דנהי דאנן בתר מנהגו של הרמ"א גררינן. אפ"ה כדי לצאת המנהג ש הב"י יש להש"ץ לילך עם הס"ת מהעמוד להבימה שתהיה הכתיבה כלפי העם לקיים דברי המסכת סופרים ומנהג הב"י להראות הכתב להעם קודם הקריאה. זהו הנלפע"ד

סימן כ"א

נשאלתי הלכה למעשה באם יש ששה בני אדם שלא התפללו עדיין. וארבעה אנשים שהתפללו אם יעשו מנין כנהוג לחזור השמ"ע בקול רם. או לא. ואמרתי לכאורה מדברי המג"א (סימן ס"ט ס"ק ד') מבואר דבששה יכולין לחזור השמ"ע. דהא כתב דאם אין שם ששה שלא התפללו יתחילו בקול רם רק עד האל הקדוש ולא בלחש, משמע דביש ששה המה כעשרה. כיון דהוי רוב. אמנם (בסימן תקס"ו) בשערי תשובה שם ס"ק ג' הניח שם בצ"ע בששה דיש לומר, דרובא דמינכר בעינן כמו בסימן קצ"ז גבי זימון בעשרה א"כ כיון דהוי ספיקא וספק ברכות להקל לא יעשו מנין

סימן כ"ב

ע"ד השאלה אם נמשכה סעודת ברית מילה בימי החורף עד קרוב לשעת מנחה. וכל העם שנקראו על הסעודה מחמת חבה וריעות. עם הסנדק והמוהל והבעל ברית ואבי הבן ביחד כולם עדיין שם ובירכו ברהמ"ז. ותיכף עמדו להתפלל תפלת מנחה. אבל חבילת שמחת קיבוצם עדיין לא נתפרדה כלל. אם יאמרו תחנה. או לא. הנה לפענ"ד אין ספק בדבר שלא יאמרו נפ"א. דהנה מקור הדין הוא ברמ"א (סימן קל"א סעי' ד') בשם ההגמי"י. וכבר השיג עליו הרש"ל. הובא שם במג"א ס"ק י"ב. והורה דאפילו במנחה אין נפ"א כשמתפללין אצל התינוק. וכן הוא דעת הב"ח. וכן נוהגין בבריסק דליטא. עיי"ש. ובפרט הט"ז בס"ק י"א פה קדוש אמר בלי פקפוק דלא כהרמ"א. ומסיק דמלבד שמו"ח ז"ל כתב כן בב"ח. וכן הרש"ל. וכן המנהג בבריסק דליטא. מסיק הוא בעצמו דעתו דנראה להקל. מחמת שנפ"א הוי רשות. פי' ושומעין לעולם בכגון זה להקל. ומסיק דכן נוהגין גם בקראקא. ואך הא"ר כתב דאם ברכו ברהמ"ז. אפשר לומר דיש לסמוך על הרמ"א בזה. אבל רק אפשר. אבל מי שמיקל ודאי בידו להקל כהט"ז. וגם על האפשר הזה כתב הפמ"ג במ"ז ס"ק י"א דאינו יודע מנ"ל להא"ר לחלק בכך. וכ"כ בא"א שם. וא"כ הרי להפמ"ג ג"כ ברור שלא יאמרו תחנה גם אחר ברהמ"ז. ועוד נראה לי לומר דהא כל עיקר הטעם דאין נפ"א בשחרית במילה. מחמת שאין מעוררין דין בשעת שמחה. וא"כ י"ל דהסברא של הא"ר הוא. דכיון שכבר ברכו ברהמ"ז א"כ כבר כלה ונשלם שמחתם. מש"ה יכולים לומר נפ"א. ולפ"ז הרי כל זה לא שייך רק אם כבר נתפרדו והלכו להם בני השמחה. ורק נתקבצו מחדש להתפלל מנחה. הרי אז אינו ניכר שום סימן שמחה. אבל באם עדיין לא נתפרדו כלל. ועודם בשמחה במסבת המשתה. רק שברכו ברהמ"ז. כדי שיתפללו מנחה. ולא יהיה הפסק של התפלה באמצע הסעודה. אבל כולם עדיין עוסקים במשתה ושמחה. אין ספק כלל בדבר. שאין שום חילוק בין קודם ברהמ"ז לאחר ברהמ"ז גם להא"ר וזה ברור. ועוד נ"ל דהנה המג"א מסיק שם דתלוי במנהג מקומות והיכא דנהוג נהוג. א"כ ניחזי אנן דמדינותינו הלא המה מהמקילים מאוד. דהא אנו נוהגים שא"א נפ"א בכל העיר. גם בביהמ"ד אחר שאין הבע"ב והמוהל שם כלל. א"כ חזינן דאנחנו מהמקומות המקילין פשיטא דראוי לנו להקל גם בזה וד"ל ולענין התחנה ונפ"א במנחה של ערב פסח שני. הנה המקור הוא בפר"ח. והפמ"ג באו"ח סימן קל"א השיג עליו ופוסק לומר תחנון בי"ד. ונהי דאנן קה שלא לומר עכ"פ כדאי הוא הרב בסידור שלו שפוסק להדיא לומר תחנון במנחה ורק ביום י"ד אייר לא יאמרו. אבל אחרי כן נתיישבתי כפי שיש שורש בש"ס חולין קכ"ט ע"ב דהוי פסחא זעירא ע"ש וכן בילקוט שמעוני סוף פ' פינחס דהקב"ה רצה ליתן בכל חודש יו"ט לישראל בניסן נתן להם פסח באייר נתן להם פסח קטן. בסיון נתן להם וכו' א"כ מדמה זה הפסח שני לכל יו"ט. ולכן לא יאמרו תחנון גם במנחה של יום י"ג אייר. וכן אין להתענות בו בה"ב וד"ל. וכן מצאתי בס' זכר דוד מחכם ספרדי. שלא להתענות בה"ב בפסח שני

סימן כ"ג

עוד נשאלתי איך ינהוג איטר יד בנפ"א בתפלת המנחה. הנה לדעתי הדבר ברור שיפול על שמאל דידיה. דהנה תראה שרוב הפוסקים לא חילקו בין תפלת שחרית למנחה כלל. רק לעולם נופלין על השמאל. וא"כ גם איטר יד על שמאל דידיה. והגר"א ז"ל פסק כן דבשחרית נמי נופלים על השמאל. וסברתו דאין ענין נפילת אפים לתפילין. דתפילין הם בקיבורת. ונפ"א הוא על הזרוע ששם הרצועות. ונהי דאנן נהגינן כהרמ"א בסימן קל"א. דנופלים על יד ימין בשחרית דיש תפילין. אבל במנחה נופלים על השמאל. וא"כ באיטר על שמאל דידיה. ועוד דהא אנן נהגינן ברוב ע"פ דעת הזוה"ק שכתב להכניע סיטרא דשמאלא. וא"כ לעולם צריך כל אדם לזכור. שבזה מכניע כח הגבורות. שמרמזין בשמאל האדם. כי הדמות של האדם התחתון מרומז למדות העליונות

סימן כ"ד

נשאלתי לברר הלכה שהיה בקטן שנולד באדר. ואין ידוע לאביו אם האדר שנולד בו היה אדר ראשון או אדר שני. והנה לפי חשבון הידוע לנו דשנות ג' ו' ח' א' ד' ז' ט' הוא ז' המעוברות שבכל מחזור קטן. והנה לפ"ז כיון שידוע לנו דשנה זו תרל"ה. הוא שנת י"א למחזור רצ"ז. א"כ כיון שבשנה זו נעשה בן י"ג. ע"כ נולד בשנת תרכ"ב העברה וא"כ הרי השנת תרכ"ב היתה שנת הי"ז למחזור קטן של רצ"ו. וא"כ היתה מעוברת בודאי ורק ספק לנו אימתי נולד אם בחודש אדר הראשון. או באדר שני. והנה פרטי הספיקות בנער הזה הם באלו הדברים. אם יכול לעלות לתורה באדר הראשון [דהא ידוע בסימן רפ"ב במג"א ס"ק ו' דאנן פסקינן דאינו נקרא לחשבון ג' גברי לעולם רק עד שיהיה עכ"פ בן י"ג שנה שלימות. ועיין בספר מקראי קודש שער י"א סעיף א' ס"ק ב' עיי"ש] וגם אימתי יתחיל להניח תפילין. וגם אם יברך אבי הנער ברוך שפטרני באדר הראשון או להמתין עד אדר השני

והנה בעזה"י בררתי זה על נכון לפענ"ד. דלענין הנחת תפילין כיון דקיי"ל במג"א (סימן ל"ז ס"ק ד') דעכשיו מתחילין להניח ב' או ג' חדשים קודם שנעשה י"ג שנים שלימות. וכן בשו"ע הרב סימן ל"ז ובדברי האחרונים. א"כ אין נ"מ מזה דיכול ודאי להתחיל להניח באדר הראשון ממנ"פ וזה פשוט. [ובזה יש ליתן סברא להמנהג שנוהגין שיתום מניח תפילין שנה שלימה קודם זמנו משום דהא רק האב נאמן על בנו לומר כמה שנים לו וא"כ כל שנעשה יתום ר"ל א"כ אין אנו מאמינים לו וחיישינן שמא כבר נתמלא לו י"ג לכן מקדים להניח וד"ל. והנה בקיבץ א' ראיתי הנקרא אהל מועד דיש