שו"ת ברוך השם קלה

נימא דמהב"ע בכל המצות לא יצא איך יצא במגילה א"ו דפוסק כהתוס' דבמצוה דרבנן לא חיישינן למהב"ע ועיין ארעא דרבנן סי' שנ"ט. ולא עוד אלא שלדעתי יש הסבר לומר דבנ"ח ונר שבת ונר ביהכ"נ לכ"ע יוצא גם בגזולים דהא כל עיקר מצותן רק לאחריני משום פרסומי ניסא ומשום שלום בית וכבוד המקום א"כ מאי נ"מ בזה שגזל עכ"ז הרי נתפרסם הנס של נרות גבי דההוא הגזלן וכמו כן היה אצלו שלום בית. ורק ברכה נ"ל דלא יברך כיון דעכ"פ יש סברא לומר דהוי בוצע ברך. א"כ עכ"פ ספיקא הוי וכל ספק ברכות להקל וכדאיתא במגילה ועיין בשדה חמד מערכת חנוכה סי' ט"ו באם בעינן בנ"ח לכם ע"ש אבל לא דיבר שם מענין מהב"ע בחנוכה

סימן י"ט

אם חל ר"ח ביום ראשון ויושבין בסעודה שלישית מבעוד יום ונמשכה הסעודה עד תוך הלילה של מוצש"ק איך יתנהגו בהזכרת יעלה ויבא בברהמ"ז. הנה השו"ע (או"ח סימן קפ"ח) שדא נרגא דלא יזכיר רק של שבת ואולם הט"ז פסק דיזכיר שניהם והמג"א בס"ק י"ח שה חולק דרק של ר"ח ולא שבת אולם הרב מהרש"ז ז"ל בשו"ע שלו פוסק להלכה דאם אכל כזית פת משחשיכה יזכיר שניהם רצה וגם יעלה ויבא ק הלכתא. וכן עמא דבר להמשיך הסעודה עד תוך הלילה ולאכול כזית פת ולהזכיר רצה ויעו"י. ותעיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' שע"ב חידש דבר יקר שבאם אירע ר"ח ביום א' בימי הספירה אזי טפי עדיף שלא יאכל פת משחשיכה ולא יזכיר יעו"י בברהמ"ז כי הרי לא סיפר עדיין ספירה והוי כמזכיר שם היום הבא ודו"ק. אבל בשארי ר"ח יעשה כנ"ל שיאכל ויזכיר ולא כהגאון שם שמפקפק גם בזה רק בספירה דפח"ח

סימן כ'

נשאלתי לברר הדין איך יתנהג הש"ץ בשעה שמוליך הס"ת מהעמוד שמתפלל עד מקום הבימה שקוראין שם. איך יתנהג בנשאו את הס"ת אם בהכתב כלפי העם או שהכתב יהיה כלפי עצמו. והנה ראשית צריכים לברר אם יש בס"ת שם ישר והפוך דהא בהא תליא אם יש ישר והפוך איזה צד שבה הוי ישר אצלה וגם מ"ט בזה

והנה בש"ס (עירובין דף צ"ז ע"ב) במשנה היה קורא בספר ונתגלגל מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו ומשהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב. ופירש"י הופכו על הכתב האותיות נגד הכותל שלא יהא מוטל כל כך בבזיון עכ"ל לשון כל כך דנקט רש"י הוא לכאורה מיותר. דהו"ל למימר בקיצור שלא יהא מוטל בבזיון. אולם הדברים נכונים. ראשית מדיוק המשנה דתני "הופכו. דמבואר דבכתב כלפי העם הוי ישר. ואם הכתב כלפי הכותל הוי הפוך. א"כ הרי זה בעצמו הוי נמי בזיון. דהא מהפך הספר. אלא ודאי בכה"ג הוי בזיון יותר. דהנה בש"ם (שם דף צ"ח) מקשינן והתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להם להפך היריעה על פניה אלא פורס עליה בגד. אלמא דכל שעושה בה שום היפוך אסור משום בזיון הספרים. אלא לעולם צריך להיות הכתב לצד אויר החלל בכל מקום שהספר מונח וכאן אתה בא להופכו על הכתב להכותל ולא להאויר. ואיך שרי. ומשנינן התם אפשר. פי' דאפשר בפריסת בגד. הכא אי אפשר. פירש"י דאין לו בגד לפרוס. ואי לא אפיך איכא בזיון כתבי הקודש טפי. עכ"ל הש"ס. והלא מפורש יצא לנו מפשט הגמרא דב' אופנים יש בספר. בכתב כלפי החלל הוי דרך ישר. וכתב כלפי עצמה הוי היפוך. והיינו באופן שיפרוס בגד עכ"פ דאל"כ גרע כלפי העם מכלפי הכותל. וזהו שפירש"י במשנה "כל "כך בבזיון וד"ל. ומזה מבואר סברא נכונה. למנהג שנהגו לכסותה במטפחת בין גברא לגברא. הוא מטעם הנ"ל. כיון שמונחת הס"ת על הבימה. והכתב כלפי העם. לכן צריך לפרוס עליה בגד. שלא בעת קריאה כמבואר. ומש"ה יש נמי לפרש פי' נכון ונפלא בהא דקיי"ל בש"ס (מגילה דף ל"ב ע"א) ובשו"ע או"ח סימן קמ"ז במחבר וברמ"א ובט"ז ס"ק ג' שם. ובמ"ז שם. הגוללו גוללו מבחוץ. וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים. ולדעתי יתפרשו הדברים בטוב. דחוץ ופנים הוי כנ"ל. דכשהכתב כלפי העם הוי פנים. וכשהכתב כלפי המגביה הוי חוץ. וזהו הגוללו גוללו מבחוץ. דכיון שהס"ת עדיין בלא בגד. משום דהא מוכרח הוא לגוללה. הוא גוללה מבחוץ. פי' שיהא הכתב כלפי המגביה. ואחורי היריעה כנגד הגולל. וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים פי' דבימיהם היו מהדקין המפה על הבגד כידוע. וא"כ אז כשבא להדק הרי הוא כבר מכוסה בבגד, לכן יהדק מבפנים. שיהיה הכתב כנגד העם. וכן לעולם. כל אימת שהס"ת מכוסה צריכה להיות בכתב כלפי העם וכנגד האויר והחלל כמפורש בש"ס הנ"ל. ועיין ברי"ף בעירובין שם. ובר' יהונתן שם ובש"ג מה שהביאו בשם ריא"ז. ועיין נמי בשו"ע (או"ח סימן שנ"ב סעיף א') ועיין בתפארת ישראל על משנה זו. וכן נפסק הדין בר"ם בהלכות תפלין פ"א הי"ז ובשו"ע (יו"ד סימן רע"ז) בלי שום חולק כלל. וכן היא הלכה רווחת בדברי האחרונים בענין כתיבת ס"ת ותו"מ. ועיין בספר מאיר עיני סופרים ועיין נמי בשו"ע (יו"ד סי' רפ"ב סעיף ה') דכתב המחבר שאסור לזרוק כתבי הקודש. והנה הרמ"א שם באותו הסעיף כתב סמוך לזה וז"ל ואסור להפוך אותו על פניו וכשמצאו כך צריך להפכו. עכ"ל. והנה צריך להבין מה ענין סמיכת דברי הרמ"א לדברי המחבר. הלא המה שני ענינים. וכי המחבר מזכיר שום רמז מהיפוך הספר. ואין לומר משום דשניהם טעמם משום בזיון. הא בכל הסימן שם מדברים מזה וד"ל. אבל השתא ניחא. דמקור ההלכה דאין זורקין. נמי מזאת המשנה הנ"ל היא נובעת. כדאיתא שם בגמרא (דף צ"ח) ורבינו יהונתן ברי"ף שם הוכיח כשם שאסור לזרוק. כך אסור להפוך לכותל. מש"ה שפיר סמך הרמ"א דינו לדינו של המחבר. לומר לך שמא אין אתה יודע מה נקרא היפוך. הלא מדברי המחבר אשר נלקח מן המשנה תלמוד לך מהו היפוך. כדאיתא שם במשנה. כתב כלפי הכותל. עיי"ש היטב. וזה ברור

ומכל הלין נתברר לנו הדין דלעולם תהא פני הס"ת כלפי העם וזהו אצלה צד הישר. וכל שמהפכה כלפי עצמה. הוא מבזה אותה ח"ו. ולא עוד אלא אפילו כשמצאה מונחת כן בארון. צריך להעמידה על צד הישר. כיון שהיא במטפחת שלה. חייב כל אדם להעמידה בכתב כלפי הדלת של הארון כנגד העם. וזה כוונת הרמ"א בשם מהרי"ל הנ"ל וזה פשוט לפענ"ד. ואל תתמה מה שכתבתי לעיל דיש לומר טעם שמכסין בין גברא לגברא ולכאורה הוא דבר אמיתי. ולמה כתבתי בלשון די"ל. טעמי ונימוקי בזה הוא. משום דבזה ההלכה שבש"ס הנ"ל ושבמסכת סופרים ובשו"ע (יו"ד סימן רע"ז) דאסור להפוך היריעה אלא פורס עליה בגד הובא בר"ם (פרק א' מהלכות תפלין הי"ז) בשינוי והג"ה קצת וז"ל פורס עליה בגד או כופלה. וכן העתיקו הד"ח והקסת הסופר ולפ"ז הרי כל מקום שהס"ת כפולה עמוד לעמוד כנהוג. בין גברא לגברא. אזי להר"מ ז"ל אין צריך שום בגד לפרוס על הס"ת. רק להתוס' והרא"ש והרי"ף ור"י וטושו"ע וכדומה רוב הפוסקים לדידהו צריך דוקא פריסת בגד. ולפי דמבעי לי הלכתא כמאן לכן כתבתי בלשון וי"ל. ועוד יש לי טעם ע"ז דצריך להוליך הס"ת עם הכתב כלפי העם כי המחבר באו"ח סידר בסימן קל"ד דיני הגבהה. ובסימן קל"ה דיני הקריאה. והוא פלא. אלא הדבר נכון ע"פ דאיתא במס' סופרים (פרק י"ד הלכה י"ד) וז"ל ומיד גולל הס"ת ומגביהה ומראה פני