שו"ת ברוך השם קלב

הרי באם אפילו תרצה כעת לדון על גוף החתיכה ג"כ לא תמצא בה ספק תורה בשום אופן. דהא כבר עבר זמן האיסור ונעשה מדרבנן בעצם. ומש"ה עדיף זה נמי מספק ע"י גלגול גם שלא נודע דהתם עכ"פ אם דן אתה על גוף החתיכה הוי ספק תורה. משא"כ הכא. ועוד דהכא אפילו אם היה נודע לנו הספק בתוך הפסח והיינו מחליטין אותה לאיסור. אפ"ה אחר הפסח מותרת. דהא פקע איסורו. והוי רק מד"ס. משא"כ התם אם היה נודע לנו היינו אוסרים ודוק

סימן י"ב

צ"ע מה שפירש"י (בשבת דף כ"א ע"א) שמחת ביה"ש שאני דלא כתיב בה להעלות. ולאו דאורייתא היא. למה הוצרך לסיים זה. ועוד הכי הדלקת נר שבת דאורייתא היא. הלא החינוך מונה הדלקת נר שבת משבעה מצות דרבנן. וכן הר"ם (ריש פרק ה' מהלכות שבת) וכל הפוסקים בשו"ע (או"ח סימן רס"א) עיי"ש ואפילו הכי אין מדליקין בפתילות האלו וא"כ מאי מועיל זה דלא הוי שמחת ביה"ש דאורייתא לזה שהוא מותר להדליק באלו הפתילות

סימן י"ג

צ"ע גדול בש"ס (מנחות דף מ"ב) פלוגתא דר"ח ור"נ אי ציצית חובת גברא או חובת מנא. עיי"ש. ואין יפרשו ההלכה הפסוקה דקיי"ל וראיתם אותו פרט לכסות לילה. הלא אם איתא דחובת מנא למה פטרה התורה כסות לילה וכי אצל הכסות יש בינה להבחין בין יום ובין לילה וע"כ דחובת גברא. וכן צ"ע על כל הפוסקים דהוצרכו לכתוב בהלכות ציצית הני תרי הלכות (בסימן י"ח) דלילה לאו זמן ציצית ושם (בסימן י"ט) דחובת גברא הוא. הלא מההלכה שבסימן י"ח איתברר לן ההלכתא שבסימן י"ט

סימן י"ד

צ"ע גדול על הא דכתב הטור (או"ח סימן ל"ד) שבסידור הנחת הפרשיות בתפילין יש פלוגתא בין רש"י ורמב"ם לר"ת. דלרש"י ורמב"ם יסדר שיהיה התחלה משמאל המניח שהוא ימין הקורא קדש והדר והיה כ"י והדר שמע והדר והיה אם שמוע. ולר"ת בתחלה ג"כ כרש"י היינו משמאל המניח קדש והדר והיה כ"י רק באותו הבית שלרש"י שמע הוי לר"ת והיה א"ש והדר שמע עיי"ש. וכתב הב"י ששיטת ר"ת הוי שיטת ר"ה גאון והרא"ש. וכמו כן כתב בכסף משנה עיי"ש ולפ"ז הרי לא נמצא פלוגתא יותר רק הר"ת ורש"י [והא דאיתא בשם השימושא רבה הרי עיין בהגמי"י שלהשימושא רבא נ"מ רק לתנין באיזה תיבות] ולדידי תימה רבה ע"ז הרי בהראב"ד בהשגות נמצא בשם רב האי גאון סידור חדש באופן אחר להיפוך לגמרי היינו אשר מימין המניח יהיה קדש והדר והיה כ"י והדר והיה א"ש והדר שמע. נמצא לימין הקורא הוי שמע והדר והיה א"ש והדר והיה כ"י והדר קדש ודבר זה צע"ג. שוב נדפסו מחדש ספרי הרמב"ם בקובץ החדש ומצאתי שהגיה על הרמב"ם אות באות ונשאר גם כן בצ"ע גדול

סימן ט"ו

צ"ע על פירש"י והר"ן (בחולין דף מ"ד ע"ב) ד"ה בתליסר איסתרי פשיטי דפירש"י שם דאיסתרי סתם היינו סלעי צורי דהוא ארבע דינרי ואיסתרי פשיטי דוקא הוא סלע מדינה עיי"ש וצע"ג מכמה מקומות שבכל הש"ס דלא נקט רק איסתרא סתם ופירש"י רק סלע מדינה עיין גיטין (דף מ"ה. ובב"ק דף ל"ו. ובבכורות דף נ' ע"ב) ויש לומר דיש חילוק בין איסתרי ביו"ד לבין איסתרא באל"ף. ועדיין צ"ע

סימן ט"ז

גרסינן בשבת (דף כ"א ע"א) אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת. אמר רבא קא סבר רב הונא כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה עיי"ש. פי' רש"י כבתה זקיק לתקנה וחיישינן בחול שמא יפשע ולא יתקן ומותר להשתמש לאורה וחיישינן בשבת שמא יטה לצורך תשמיש [ואגב אעורר על דברי הרר"א שהביאו התוס' ישנים שם דאם יש נר כשר מותר לעשות שאר הנרות פסולין ומה יענה על זה שיסתור עצמו מש"ס מפורש הזה דהא ממנ"פ אם אין לו נר שבת פשיטא דנר חנוכה ודאי אין לו דהא קיי"ל בש"ס דנר שבת קודם לנר של חנוכה. ואם יש לו נר חנוכה פשיטא שיש לו נר שבת וע"כ שהנר של שבת הוא בפתילות ושמנים הכשרים וא"כ מפני מה פסול הנר חנוכה באלו הפתילות ושמנים הא יש לו נר שבת ויש לו היכר בנר הכשר של שבת וצ"ע] ועיי"ש בתוס' שהקשו ע"ז דמנא לי' לומר שוב דמותר להשתמש לאורה הלא בזה לחוד שכבתה זקוק לה די לאסור אף בשבת דהא שמא תכבה ולא יוכל לתקנה משום איסור שבת עיי"ש. ויתבאר אי"ה תירוץ נכון ע"ז. ונקדים לבאר מה שיש להפליא פליאה עצומה על דברי הרי"ף ז"ל כאן בהלכות חנוכה וז"ל ותו מדמדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מיזדקק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה עכ"ל האלפסי. והנה הלא בהדיא כל הסוגיא הנ"ל היפוך זה דהא חזינן דרב חסדא סובר דאסור להדליק בהן בשבת ואפ"ה סובר דאי כבתה אין זקוק לה. וגם רב הונא וגם רב אפ"ה מוכחא דהדין דכבתה אי זקוק לה או אין זקוק לה נלמד מדין חול אי מדליקין אין זקוק לה ואי אין מדליקין זקוק לה ולמה שינה הרי"ף דרך זה ולומד זה משבת וד"ל. ותו הכפל לשון מכלל דאי כביא וכו' והדר עוד ש"מ כבתה אין זקוק לה והלא היא היא. ולא כן דרכו לאריכות כידוע

אך מוכרח אני לבאר מקודם מה שיש להקשות על כל הסוגיא הנ"ל משיטה אחרת. הלא מצאנו בש"ס ר"ה. סוכה. מגילה. ובראשונים דאם חל יו"ט של ר"ה וסוכות בשבת אזי נדחה מ"ע דשופר ולולב משום דאין הכל בקיאין וכדי שילך אצל בקי ללמוד יבוא להעבירנו ד' אמות ברה"ר עיי"ש והיא הלכה פסוקה. וא"כ למה הוצרכו לומר היפוך הענין שיבוא להטות הלא אדרבה מתוך שהוא בהול לקיים המצוה דרבנן להדליק נר חנוכה וכבתה הרי זקוק לה לרב הונא א"כ בשבת חיישינן שכשתכבה יבוא להדליקה שנית כדי לקיים המצוה ויעבור איסור סקילה ויחלל שבת. וגם התוס' שהקשו כנ"ל על רש"י לא הקשו כסגנון זה. רק ואין יכול להדליק בשבת. הלא אדרבה להיפוך שנחוש שיבוא להדליק וד"ל. ואף דאין אדם בהול לחלל שבת למען קיום מצוה רק כשהמצוה היא מד"ת אבל אם גוף המצוה היא רק מד"ס לא בהול. זה ליתא דמגילה תוכיח. והנה בזה פירשתי בטוב טעם ודעת כוונת מרן הרי"ף ז"ל במגילה. וז"ל אבל מגילה בשבת לא קרינן מ"ט אמר רבה הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ויעבירנה ד' אמות ברה"ר והיינו טעמא דלולב ושופר גרסינן במסכת סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת והלא מצוה מן התורה אפילו בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דמגילה. עכ"ל. והנה כל הראשונים השתוממו על המראה הנוראה ההיא מה דסיים עוד הפעם וה"ט דמגילה. וגם הלא כל המאמר מן גרסינן וכו' עד סיומא הוא אך למותר לכאורה דהא כל זה מבואר גם בדבריו הקודמים ומה חידש מסוכה מה דלא הוה ידעינן. ואדרבה הלא יותר פליאה דבמגילה לא צריך טעמים וסברות רק דמשום דמגילה רק מד"ס משו"ה ודאי אינה דוחה שבת, ועיין בר"ן שצווח ככרוכיא על זה: