שו"ת ברוך השם קכד

חידושי אורח חיים

סימן א'

כתב הטור וז"ל ואחר אשם יאמר יהי רצון. ואחר חטאת לא יאמר דאין חטאת בא בנדבה עכ"ל. והוא פלא ואין פותר לנו. הא דמחלק בין אשם לחטאת. הלא ידוע הדבר ברמב"ם בפירוש המשניות בהקדמתו למסכת זבחים עיי"ש דכל הקרבנות כולם היו נחלקים רק לארבעה מינים ואלו הן חטאת. ואשם. שעולה. ושלמים. וכתב שם עוד דהחילוק בין חטאת ואשם לעולה ושלמים הוא דחטאת ואשם אינן באין לעולם בנדר ונדבה. אלא על חטא ידוע. ועולה ושלמים פעמים באין לחובה ידועה ופעמים המה באין בנדר ונדבה עיי"ש. והוא דבר ידוע בכל התורה כולה דבזה חטאת ואשם דומין זה לזה וא"כ אם לא אמרינן יהי רצון אחר חטאת משום דאינו בא בנדבה גם אחר אשם נמי לא נאמר. ולזה בא הב"י ז"ל והביא בשם מהרי"ן חביב דלהכי אחר אשם אמרינן משום דאשם בא בנדבת נזירות (שאם נטמא הנזיר הוי בקרבן טומאה שלו שתי תורים או שני בני יונה א' לחטאת וא' לעולה וכבש בן שנתו לאשם] כדאמרינן בש"ס (נדרים דף יו"ד ע"א) חסידים הראשונים היו נודרין עצמן בנזיר כדי להביא קרבן עכ"ל הב"י. ונעויתי משמוע שאגת להקת אדירים המפרשים האחרונים על רבינו המשביר שהביא ראיה לסתור לדבריו דהא בש"ס נדרים איתא בהדיא שם קרבן חטאת. וא"כ אם הטעם משום נדבת נזירות היה צריך להיות דגם אחר חטאת יאמר ועכ"פ אשם וחטאת שווין בזה. וע"ז באתי אני הצעיר ליישב דברי הטור ולפרש דכוונת הב"י הוא לדבר אחר לא כאשר דימו הם בהשגתם ובודאי נהירא ליה להב"י דשם חטאת נקט. דהנה היאך למדו הם בכוונתו דמסתייע מהש"ס דנזיר מביא קרבן הלא על זה לא הו"ל להביא מש"ס הלא מקרא מפורש דין הנזיר וקרבנותיו מה המה ומה חידש מהש"ס. ועוד הלא איך יכול להיות שיפרש הב"י דברי הטור משום דאשם בא בנדבת נזירות. הלא בהדיא מפורש בש"ם (זבחים דף קי"ז ע"א) ת"ר כל שנידר ונידב קרב בבמה ושאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה. נזירות קריבין בבמה דברי ר' מאיר. וחכ"א לא קרבו יחיד אלא עולות ושלמים בלבד ולא נזירות. ושם ע"ב איתא במאי קא מיפלגי ר"מ וחכמים ר"מ סובר נזירות ישרות הן ופירש"י בשם שעל ידי הנדר של הנזירות באין הקרבנות משו"ה כשם דעיקר הנזירות הוא נדר כך הקרבנות נמי הוי נדר ונדבה משו"ה קריבין בבמה. וחכמים אומרים נזירות חובה הן ופירש"י אע"ג דעיקר הנזירות הוי נדר אפ"ה הא לא אסר עצמו רק ביין ותגלחת וממילא נתחייב בקרבנות. ועוד איתא שם דע"כ לא פליגי ר"מ ורבנן אלא בעולה ושלמים של נזירות אבל בחטאת ואשם כ"ע מודו דחובה הוויין ואינן קריבין בבמה ולהלכה נמי נפסק כן עיין במשנה למלך (פרק א' מהל' ק"פ הלכה ג') ולכאורה יש לתמוה על הרמב"ם שהשמיט פלוגתא דא לפסקה. אך אמרתי בזה דבר נכון ומתקבל דשפיר עשה הר"ם ז"ל שלא הביאה דאזיל לשיטתו דהנה בש"ס (נדרים דף י"ג ע"א) איתא המתפיס בחטאת ואשם מיקרי מתפיס בנדור ומפרשינן שם בש"ס דלא דמי חטאת ואשם לבכור דבבכור כי לא מקדיש ליה בפירוש נמי מיתקדיש ממילא ואלו בחטאת ואשם בעינן דוקא שיקדיש בפיו לאמר הרי זו לחטאת ה"ז לאשם ועיי"ש פירש"י ותוס' והר"ן והרא"ש שפירשו כולם דברי הש"ס בהאי פירושא. אולם הרמב"ם ז"ל (בפרק א' מהלכות נדרים הלכה יו"ד) נדי ליה מהך פירושא ופירש הוא שם משום הכי הוי כמתפיס בנדור משום דחטאת ואשם באין בנדבת נזירות עיי"ש היטב א"כ קא חזינן דדעת הר"ם ז"ל להלכה דחטאת ואשם של נזירות מיקרי באין בנדבה ולא כהש"ס דזבחים דכ"ע מודים דחטאת ואשם שלו מיקרין חובה ומשו"ה הוי המתפיס בחטאת ואשם כמתפיס בדבר הנדוב לפירושו. וע"כ ידוע לו להר"ם ז"ל טעמו שהכריחו לפרש כן. יהיה מה שיהיה עכ"פ לא קשה מה שהשמיט ש"ס דזבחים לפסוק אם קרבו בבמה קרבנותיו של הנזיר ולפסוק כרבנן דהוא סובר דגם החטאת ואשם הוי נדבה וד"ל

וזה אמרתי ע"ד הפלפול. אבל אחר העיון התבוננתי על מקומי וחפשתי בזכרוני בכל חלקי הר"ם. וראיתי אשר מאור עינינו הר"ם ז"ל השמיט לגמרי כמה אלפי אלפים הלכות מדיני הבמות שהיו נהוגין בישראל איך היה סידורן ומה היו מקריבין שמה. וכשתראה בעיניך לא תמצא אפי' חצי דבר בכל החבור הנורא שום רמז מזה. והכוונה היא לדעתי משום דהר"ם ז"ל אזיל בזה ג"כ לשיטתו שפוסק דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא ולא יהיה לנו לעולם במה אלא מקום המקדש אפילו כשיבוא גואלינו ב"ב. והוא לא חיבר רק ההלכות הצריכים אבל לא אלו שלא יצטרכו לעולם. והוא דבר אמיתי. וכיון שכן הלא שוב לא קשה נמי כאן מה שהשמיט פלוגתת ר"מ וחכמים בנזירות אי קרבי בבמה. עתה נחזור לענינינו עכ"פ לדידן דאנו פוסקין כהש"ס דחטאת ואשם של נזירות פשוט דהוויין חובה ומכ"ש על דעת הטור דאזיל בתר אביו דאביו פירש נמי הש"ס (נדרים דף י"ג) הנ"ל כפירש"י משום דבעינן בפיו ולא משום דבאין בנזירות כהר"ם הנ"ל ע"כ דסובר נמי דחטאת ואשם של נזירות חובה מיקרין ולא נדבה א"כ היאך י"ל פירוש הב"י על הטור דלהכי יאמר יהי רצון אחר אשם משום דאשם בא בנדבת נזירות. הלא אפילו בנזירות עצמו קרי להו חובה כש"ס הנ"ל בזבחים. ומכ"ש שיהיה שייך על אשם אחר דעלמא שם נדבה משום דבא בנדבת נזירות הלא א"כ יש לומר בזה המתפיס באשם מתפיס בנדוב. ולדידן לא הוה כן

אך מה שנ"ל לפרש דברי הב"י על הטור על דרך ישר ונאה בעזה"י הוא דהנה תמן תנינן בשחיטת קדשים (זבחים דף ב' ע"א) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מפסח וחטאת שאם נזבחו שלא לשמן פסולין ור"א אומר אף האשם ואנן לא קיי"ל כר"א בהא אלא גם האשם שלא לשמו כשר. ומפרשינן בש"ס הטעם דכשירין כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן משום שנאמר ועשית כאשר נדרת נדבה אשר דברת בפיך ודרשינן אם כאשר נדרת עשית נדר ואם לאו נדבה עיי"ש. נמצא מוצא הדבר שכל הקרבנות כולם שאם נשחטו או שאר מד' מיני עבודות שלא לשמן כשירים הויין עכ"פ והווין נדבה חוץ מפסח וחטאת דפסולין. ושם בש"ס (זבחים דף ט' ע"ב) חטאת לשם חטאת נזיר פסולה דהני עולות הוי ולר"א שם גם חטאת חלב לשם חטאת דם פסולה. וכן פסק הר"ם ובפרק ט"ו מהל' פסולי המוקדשין) עיי"ש. והנה בזה דפסקינן דלא כר"א באשם הוא תלוי בפלוגתא דרב ולוי. דרב סבר בש"ס (מנחות דף ד' ע"א) דאשם נזיר שלא לשמו פסול משום דהוא חלוק משאר