שו"ת ברוך השם קטו

סימן ק"ז

במסכת מגילה (ד' ט' ע"א) איתא על הא דפרכי מאי תרגום שכתבו מקרא איכא במגילה ומשני רב נחמן בר יצחק הפסוק וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן דהלשון יקר הוי תרגום. ומקשים העולם למה לא הביא רנב"י מהפסוק ואת יקר תפארת גדולתו שהוא מוקדם הרבה לפסוק וכל הנשים יתנו יקר. ותירצתי הקושיא בטו"ט ב"ה. דהנה נקדים דבתיבת יקר יש שני פירושים. א' לשון חשיבות בדבר חשוב מאוד שאינו במציאות כל כך. דזה ודאי לשון מקרא הוא ולא לשון תרגום דהרי כתיב בשמואל א' ודבר ה' הי' יקר בימים ההם. פי' שלא הי' בנמצא כ"כ רק ביחידי סגולה דהוי זה דבר חשיבות. וכן בתהלים כתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. וכדומה רבים. ולכן מפסוק ואת יקר תפארת גדולתו לא הי' יכול להביא רנב"י דאדרבה זה נמי מקרא הוא דהשתבח והראה להם דברים חשובים יקרי המציאות ובפרט לדרשת רז"ל שאמרו מלמד שלבש בגדי כהונה ודאי לשון מקרא הוא שהתלבש במלבושים יקרי המציאות. אך יש פירוש שני בתיבת יקר היינו לשון כבוד ע"כ לשון הכנעה ולכבד ולחלוק כבוד לאחר דזה לא נמצא בתנ"ך ורק לשון תרגום הוא דעל כל תיבה של "כבוד שבמקרא מתרגם אונקלוס ויונתן תמיד לשון יקר. וכדאי' בפ' תצוה על הפסוק לכבוד ולתפארת מתרגמין ליקר ותושבחתא א"כ הפסוק וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן דע"כ פירושו רק כבוד לבעליהן ודאי הוי תרגום לכן הוכרח רנב"י להביאו וד"ל. וכתבתי זה להגאון המהרש"ק מווילנא עוד בשנת תר"ס ושתה בצמא דבריי תה"ל וכתב לי שזה דיבור יקר ואמיתי וסיים שימד"נ

סימן ק"ח

לתרץ התמיה הגדולה שהתפלאו כמה אנשי מדע על הדין המבואר בש"ס סנהדרין (ד' י"ז ע"א) דינא דרב כהנא באם ראו סנהדרין כולן לחובה אזי אדרבא להיפך ופוטרין אותו לגמרי. דתמהין ושיילין בעסק אתוותא דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. אם רק רוב מחייבין הוי חייב. כ"ש כולם. ועיין בתורה תמימה פ' משפטים על פסוק לא תענה על ריב לנטות וגו' ולא נתחדש שם מאומה. אבל מצאתי תה"ל בענ"ד פתרון יקר לתרץ קושיא זאת עפ"י הלכה. וכאשר אבאר. דהנה יש משנה מפורשת במסכת מכות ד' ה' ע"א דבאו עדים והזימום וכן כמה פעמים כמה עדים שבאו הזימו את כולם אומר ר' יהודא שם דאיסטטית היא זו ואינם נאמנים ודוק היטב שם. אלמא דכיון דיש קצת חידוש דאיך אפשר דעל כולם יהיה להם סברא א' להזימם. לכן אמרינן יותר דאיסטטית הוא בינם. א"כ ה"נ י"ל כן דהרי כתב הסמ"ע בחו"מ סי' י"ז דהדין דרב כהנא הוי רק כשכל הסנהדרין כולם באו ומחייבין רק בטעם א' וסברא אחת אז דוקא פוטרו רב כהנא אבל כשנחלקו בטעמא דמחצה אומרים טעם זה ומחצה או מיעוט או רוב אומרין טעם אחר הגם שב"כ וב"כ כולם מחייבין אפ"ה אז גם ר' כהנא מודה דחייב הנדון. ולא זכאי. והוא הדבר אשר דבר ה' ביד רב כהנא דאם אמרו כולם רק מטעם א' לחיוב פוטרין אותו משום דאז אמרינן ש"מ דאיסטטית הן הני סנהדרין ומש"ה ודאי השכל הפשוט נמי מסתבר דיהיו פוטרין לגמרי. וזה ברור ונכון בעז"ה. ובזה חידש הגאון האמיתי הרבי ר' העשילע ז"ל מקראקא לתרץ דברי המדרש רבה על מכת מצרים בחושך דפריך המדרש שם ולמה הביא הקב"ה עליהן חושך דהי' רק טעם א' ע"ש והובא זה בספר ארץ החיים שעל התהלים בקפיטל ק"ה והיינו רק מחמת סברת הסמ"ע פריך שפיר המדרש ולמה הביא וכו' ודו"ק היטב

סימן ק"ט

ע"ד שנשאלתי לתרץ הדיוק ברש"י חולין (ט' ע"ב). דפירש"י שם מים שנשארו מגולין בלילה דקשה למה נקט בלילה הלא גם ביום אסור משום גלוי. ותרצתי זה בג' אופנים. א') י"ל דעיין בש"ס ע"ז ל' דלרב חלקי' ב"ט רק בלילה אסור בישן אדם שם לכן נקט רש"י לשון בלילה שיהי' פשוט דאז אסורין משום גילוי עפ"י דין אליבא דכ"ע. ב') כפי שכתב התפארת ישראל במשניות פ"ח דתרומות משנה ד' דלהרמב"ם יש תקנה להכיר הארס. והקשה א"כ למה אוסרין את הגילוי יבדקו אותן ותירץ דנפ"מ דבלילה אסורין. לכן שפיר נקט רש"י ז"ל דבלילה אסורין ודאי דא"א לבדוק. ג) ועוד י"ל דהתכוין רש"י ז"ל להודיע הדין החדש דאיתא ברע"ב פ"ח דתרומות משנה ה' דאסורין גם ברחיצת פניו וידיו. ואיתא בבה"ט מהרב מהרי"ט ביו"ד סי' קט"ז בשם צוואת רי"ח דאפילו בנט"י דשחרית נמי אסורין והביא נמי זה התוספת מרובה בש"ע יו"ד הקטנים הישנים וא"כ י"ל דהתכוין רש"י להודיע שגם בנט"י דשחרית אסורין ונקט משום זה לשון בלילה לומר שכשיקום באור הבוקר לא יטול ידיו מהמים הללו. וגם עתה תהא מדוקדק לשון מים דנקטי הש"ס, דיוקשה למה לא אמרו ספק משקין מגולין. דהרי הא לבד מים יש משקין אחרים יין וחלב ודבש. דנאסרין ג"כ בגילוי והרי הטור יו"ד סי' קט"ז נקט באמת לשון "משקין סתם אלא ודאי דרק ללמד זה הדיוק דלנטילה ורחיצה נמי אסורין דע"ז הא בעינן רק מים לכן נקטו בש"ס לשון מים דוקא. וד"ל: