שו"ת ברוך השם יב

טעון ברכה לאחריו ומאי ניהו מצות ופירש"י דאין מברכין כשמסלקין תפילין וציצית ואחר תקיעת שופר ולולב. ואפילו בני מערבא דמברכין בתר דמסלקין תפילייהו אקב"ו לשמור חוקיו. הא הם נמי רק בתפילין נהגו כן ע"ש ואנן נוהגין דלא כבני מערבא וכדאיפסק בש"ע או"ח סי' כ"ט. ועיין מפורש בתוספת סוכה ד' ל"ט ריש ע"א ובתוספת מנחות דף ל"ו ע"ב ד"ה ושמרת דאפילו בני מערבא לא מברכין כלל אחר שום מצוה אחרת רק על תפילין ובאמת לא היו צריכין לומר רק לאפוקי ריחני דהי' יכול לומר גם שארי מצות ע"ש ואם איתא דתורה שוה למצות למה לא מחויב להודות גם על כל המצות לאחריהם. כמו שמחויב על יציאתו מבהמ"ד. הן אמת דבש"ע וכל הפוסקים לא נזכר גם בתורה ביציאתו לשון ברכה רק הודאה מודה אני לפניך ששמת חלקי ע"ש. אבל מצאתי לגאון אחד קדוש מדבר והוא האדמו"ר מהרנסטייפאלי הה"צ ר' מ"ד זצ"ל בהקדמה שלו לה' ענט"י הנדפס בספרו הקדוש חיבור לטהרה דכותב בהאי לישנא אמרו חז"ל בפ"ד דברכות אשר כל אדם מחויב לברך אחר לימודו על שנתן לו השי"ת חבלו בנעימים להיות מיושבי בהמ"ד עכ"ל הרי כותב מפורש לשון מחויב לברך וביאור דבריו הקדושים שלא יהי' מיפרך קצת דבשום פוסק ושום אחרון לא נזכר ברכה. כי אם הודאה. אבל דבריו ישרים ויש להם מקום גדול

דהנה בב"י או"ח סי' מ"ז הביא תשובת הרשב"א שהקשה למה אין אנו מברכין על התורה לאחריה כמו שאנו מברכין בכל בוקר ברכת התורה לפניה. ותירץ הרשב"א דתורה הוי מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם כדאי' בפ' בא סימן עכ"ל הרשב"א. והב"י עצמו מצא תירוץ אחר דהרי לימוד התורה כל היום וכל הלילה. ואין שעה שאין חייב להתעסק בה לזה לא שייך לברך לאחריה עכ"ל הב"י. א"כ לסברת הב"י רק ליחיד. אבל להיות בבהמ"ד הא א"א להיות כל היום וכל הלילה דהא ילכו לישן דבבהמ"ד אסור לישן שינת קבע לעולם. משמע דמברכין להב"י על התורה לאחריה. וגם אליבא דהרשב"א י"ל דדוקא כל א' מישראל. אבל מי שהוא גדול הדור. דתורתו היא תורה לכל ישראל. הוי כמו קריאת התורה בצבור דכתב הרשב"א דודאי מברכין לאחריה. כן כל ראש ישראל המפורסם לרבים שאני. ויש לדמות זה כעין הא דאיתא בש"ס תענית ד' ט' ע"א דאלים זכותי' כרבים דמי. וכדרך שאמרו נמי בש"ס ר"ה ל"ב כיון דרבים אתי מינה כרבים דמיא וד"ל ובפרט ביציאתן מבהמ"ד דהוי שם ת"ת דרבים משמע ודאי דגם לשון ברכה שייך כאן וד"ל. עכ"פ איך שיהי' אבל הא ההלכה חלוטה ופסוקה דמחויבין לתת להשי"ת הודאה עצומה ואפ"ה הא זה הוי רק על לימוד התורה ולא אחרי המצות ש"מ דהנאה גופנית יש בלימוד התוה"ק נתוסף על העונג ושמחה של המצוה שנתקיימה

יב) ובזה יש לי פרפרת נאה לתרץ קושית המבי"ט ז"ל שהובא בספר בית הכנסת של התהלים שהקשה על הפסוק פקודי ה' ישרים משמחי לב דהעולם מפרשים הפי' דפקודי קאי על כלל המצות והקשה הוא המבי"ט ז"ל דלמה באמת לא נמצא אפילו פ"א בכל התורה שבכתב החמשה חומשי תורה שיהיו נקראין המצות פקודים. ורק דוד המלך ע"ה הוא התחיל לקרוא אותן בשם פקודי ה' ע"ש. וכן מקשה שם עוד קושיא חמורה דלא יכול להבין איך אמר דוד בתמניא אפי אתה צוית פקודיך לשמור מאוד אי' הוא המקום בתורה. שהשי"ת יצוה בלשון כזה. לשמור המצות מאוד. ולא מצא מקום לתרץ כי אם על העשרת הדברות בלבד יעו"ש. אבל בענ"ד אדמה כי מצאתי פתרון. דהלא מדחזינן דרז"ל אסרו לאבל ר"ל ללמוד תורה וסמכו עצמם אך על הפסוק פקודי ה' ישרים משמחי לב הרי אנו כל ישראל שומעים דרז"ל מפרשים לשון פקודי ה' רק על לימוד התורה. והשמחה שבא אל הלב מלימוד הא הוי רק כשמבינין היטב שאין שום סתירה ממקום זה למק"א כי התם שאני או הכא במאי עסקינן וכידוע. א"כ עליו להיות בקי בכמה וכמה הלכות. וכל כללי השלש עשרה מדות שהתורה נדרשת. וכל הל"ב מדות דריה"ג. ואינך. וכמעט כל התרי"ג מצות יהיו נודעין לו במקצתן עכ"פ אז אח"כ מונה לפניו וסופר אם ישרים הם. ולא נסתרים מהלכה אחרת. הרי שפיר רק ע"ז יש לשין פקודים כי כל פקד לשון מנין ומספר הוא. וכן אמרינן בקדושין ל' למה נקראו ראשונים סופרים. שהיו סופרים כל האותיות שבתורה ועיין בתוספת שם ד"ה נקראו דהביאו מהירושלמי דנקראו סופרים שעשו כל התורה מספרות כגון ארבעה אבות נזיקין. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכיוצא בהם עכ"ל ע"ש. א"כ חזינן דקאי רק על התורה הרי זהו שבודאי פעמים עצמו מלספר שהשי"ת גם בחומש קורא ספר התורה הזה דהתורה נקראת ספר שמספרין בה והוא נמי פירוש אחד עם פקודי שג"כ לשון מספר ומנין כידוע לכל. והשתא חדא מתורצת בחברתה. וגם י"ל דדוד הע"ה גלה סוד ה' ליראיו דלהלכה קי"ל פקדונות הן כזכרונות וכר' יוסי בר"ה ל"ב ע"ב ותהא ניחא גם קושיא השני' דכמה יקר כעת הפירוש אתה צוית פקודיך לשמור מאוד פשוט דקאי גם על כל התורה כולה ולא רק על עה"ד דהיינו שישמור לזוכרם דהוא הוא לשון המשנה דאבות פ"ג משנה ח' ר' דוסתאי בר ר' ינאי משום ר"מ אומר כל השוכח ד"א ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו. שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח וכו'. הרי דר' מאיר עצמו מפרש דזה הפסוק קאי על כל התורה כולה וכל הלימודים הקדושים שלא ישכחם ולא יסירם מלבו. לכן שפיר אמר נמי דוד הע"ה אתה צוית פקודיך פי' כל התורה לשמור מאוד פי' שיזכור ולא ישכחם. הרי דדברי תורה גדולים עד מאוד והם הם המביאים לידי שמחה הקדושה והטהורה ואם אפילו רק לימודי התורה מהפוסקים מה שחדשו הם ז"ל גדול כ"כ שמפיהם אנו חיים והם הם חיינו ואורך ימינו עאכו"כ אם זוכה אדם לחדש בעצמו דיבור א' של תורה אפילו איזה שהוא ודאי אין ספק שמחויב להודות להשי"ת על ששמח בחלקו ואני אמליץ ע"ז כדרך שאמרו ריקנין שבך וכו' דאפילו מה שנראה לכאורה דהוא האדם לא מלא בלבו תורה הרבה ג"כ ימצאו דבורים מלאים כרמון ואימא בי' מילתא

יג) ובשה"ש כפלח הרמון רקתך דורשין רז"ל במגילה ו' אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון וצריך להבין אם קרית להון בשם ריקנין איך אתה חוזר וקורא להון מלאים. דממנ"פ אם ריקנים אינם מלאים וגם מה