שו"ת ברוך השם יא

הרי דרק מענין הלכה אומר דשמחה יהי' לו ולא ממה שלא יכשלו בקיום מצות וכן ידוע הירושלמי דרבי אבהו הוי כל כך שמח בשמעתא חדתא שהי' נצהב פניו כמו מי שמצא אוצר ממש עיין בירושלמי שבת פ' המוציא יין ופ"ג דשקלים ובסוף מס' פסחים בירושלמי ובמדרש רבה קהלת כל הענין של שמחת ר' אבוהו. ולכן אמר דוד לכן שמח לבי בעוה"ז. ואף בשרי ישכון לבטח דגם בהסתלקותו יהי' חי לעד

ו) ועוד יש להוכיח זה מדחזינן בכל שיטת הש"ס תפסו לשונם הזהב לענין הנוגע להלכות אין מספר. בדין מצות להנות ניתנו או מצות לאו להנות ניתנו דפליגי בזה רב יהודה ואביי עם רבא עיין בש"ס ר"ה כ"ח ונדרים ט"ו. ואנן פוסקין להלכה פסוקה דמצות לאו להנות ניתנו כידוע. ופירש"י בלשונו בר"ה ד' כ"ח ע"א דלא להנות ניתנו לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו ומדדקדקו בלשונם רק לשון מצות ולא נמצא אפילו פ"א בכל התורה שבע"פ שיאמרו גם בתורה כן דתורה לא להנות ניתנה הרי בהדיא דה"ט דבאמת הנאה גדולה ושמחה גדולה לאדם בתלמוד תורה ואיך יאמרו דתורה לא להנות ניתנה רק לעול על צואריהם ניתנה. אשר החוש מכחיש זה לגמרי דאדרבה אין שמחה בעולם גדולה כלימודה ואנו מברכין בכל יום ויום הערב נא ה' א' את דברי תורתיך בפינו וכו' דהם ערבים ומתוקים בפשיטות כמו דבש וחלב תחת לשונם של הלומדם. וכן מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הרי שבודאי לא לעול על צוארינו ח"ו. וכן עוד מפורש בתורה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ומי גוי גדול אשר לו משפטים צדיקים ככל התורה וכו' וכן אמר דוד הע"ה מגיד דבריו ליעקב. חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. כי עונג וגם שמחה כזה לא זכו רק עם אלהי אברהם. וכן מפורש במשנה באבות פ"ג חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. הרי דלא לעול רק מצד חביבות ש"מ דתורה הוי הנאה

ח) ועוד בפשיטות מאוד דהרי בש"ס פסחים ס"ח ע"ב איתא האי לישנא דהכל מודים דהלשון לכם הוי להנאתכם דאפילו ר' אליעזר ור' יהושע דפליגי הוי רק משום דפסוק א' אומר עצרת לה' אבל הא דכתיב עצרת תהי' לכם שניהם מודים דהפירוש הוא להנאה פשוטה ע"ש וא"כ השתא שנאמר מפורש במשלי כי לקח טוב נתתי לכם" וכו' הרי הלשון לכם" מפורש להנאתכם הרי בהדיא דבהכלי חמדה שניתנה לנו לא שייך לומר כלל לשון לאו להנות ניתנה דאדרבה רק להנאה של שמחה רבה ניתנה לפיכך נקטו רז"ל רק מצות לאו להנות ניתנו אבל לא תורה וד"ל. וגם הרי שגור בפי כל מאמר החכם. "אין "שמחה כהתרת הספיקות והיינו רק בלימודי התורה

ט) והנה ידעתי דלכאורה יש לבעה"ד לבא ולסתור סברתי זאת מש"ס מפורש והלכה פסוקה דלפום רהיטא מבואר ההיפך דגם בתורה אתמר דלאו להנות ניתנה והיינו דהרי בנדרים ד' ל"ה ע"ב במשנה ומלמדו מדרש הלכות ואגדות וכו' ופירש הר"ן בפה מלא דלכן מותר ללמדו משום דמצות לאו להנות ניתנו וכן בפי' הרע"ב על משנה זאת כתוב כן ועיין שם גם בתוסיו"ט. ועיין בש"ך יו"ד סי' רכ"א ס"ק י"ד בשם הלבוש דהוא נמי אחז אך הטעם דמצות לאו להנות ניתנו הרי נסתרו לכאורה כל הדברים הנ"ל. דכאן חזינן דגם מה שמלמד תורה לא הוי הנאה וגם ללימוד תורה סמכו לשון זה דמלל"נ והוי סתירה מיני' ובי'

ואבל כד דייקינן שפיר הכל נכון הוא ואין שום סתירה כלל ויש בזה הסבר יקר תה"ל דהנה הרשב"א ז"ל בחידושיו על מסכת נדרים בפ"ק ד' ט"ו חידש דבר גדול מאוד דהא דקיי"ל מצות לאו להנות ניתנו. הוא דאפילו אם מחמת קיום המצוה נמשך נמי הנאה של הגוף אפ"ה אמרינן דלאו להנות ניתנו. ואל תקשה מהא דקיי"ל (ר"ה כ"ח) הנודר הנאה ממעין לא יטבול טבילה של מצוה בימות החמה רק בימות הגשמים. ש"מ דאם נמשך הנאת הגוף מחמת המצוה הוי הנאה. הנה תירץ הרשב"א שם דזה רק מדרבנן דהם החמירו שלא יטבול בימות החמה אבל מדאורייתא גם בכה"ג שרי דמלל"נ והנה כבר פלפלתי עם הגאון הזקן שבכהונה המהרש"ך מווילנא במה שהקשיתי שתי קושיות עצומות על הרשב"א ז"ל ונדפס מה שהשיב לי בספרו בנין שלמה על או"ח דף ז' ע"א שהביא דברי בשם אומרם תה"ל ע"ש. ואח"כ מצאתי ראיתי בחיבור היקר הנקרא עמק הלכה הנדפס בלבוב שנת תר"ל שם דף ט"ו עמוד ד' גם כן פלפול בסברת הרשב"א. איך שיהי' דברי הרשב"א ז"ל כמסמורות נטועים ומי יהרהר ח"ו אחריהם עתה הנני רואים כי מהשמים האירו עיני להביא סמוכים חזקים בזאת להרשב"א דהרי ממשנה הזאת וכל ההלכה הזאת דהמודר הנאה שרי ללמוד מהמודר גם תורה ודאי ע"כ משום דהוי כהרשב"א ז"ל דלעולם הנאה ושמחה גדולה הוי לאדם אבל עכ"פ התלמוד תורה גופא ג"כ הוי מצוה כאשר אנו מברכין בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בד"ת לכן מלל"נ והגם דנהנה אח"כ ושמח בה עד אין שיעור אפ"ה הא הוי זה כטובל בימות החמה דנהי דמחיה א"ע בגשמיות ברחיצתו אפ"ה כיון דבא רק מכח המצוה לא איכפת לן ולכן אתי שפיר כל הנ"ל ולא קשה עוד כלל וכלל דלפיכך כתב הר"ן וכל הנ"ל דלכן מלמדו מדרש וכו' וכו' משום דמלל"נ ודאי אמת דתחלת וראשית הלימוד מתחלת ממצוה לא מגרע מה שאח"כ נהנה. דכל מצוה דאיכא הנאת הגוף בהדה לא מגרע דהוי גם אז לאו ליהנות וד"ל. א"כ שני הענינים אמיתיים דודאי רק מצות לל"נ ולא תמצא בשום פעם דיהי' נאמר בתורה דלא להנות ניתנה. אפ"ה לא נאסר המודר ללמוד תורה ודו"ק כי זה נכון ת"ל

יא) עוד יש להביא סמך ממקום גדול דהשמחה רבה של לימוד התוה"ק היא גבוה על גבוה. גם בפשוט כפשוטו ככל שמחה מורגשת ממקום הלכה אחרת. דהנה במשנה ברכות כ"ח ע"ב אי' רנב"ה הי' מתפלל בכניסתו לבהמ"ד וביציאתו וכו' ופירש הר"ם בפה"מ שלו וכן הרע"ב במשנה שם דהוא חובה על כל א' מישראל. ודייקו כן מלשון הגמרא (שם) ת"ר בכניסתו מהו אומר וכן ביציאתו מהו אומר משמע דלא חוזר על ר"נ ב"ה דאם עליו חוזר הרי צריך הי' לומר מה הי' אומר. ומדנקט לשון מהו אומר. ש"מ דחובה כן על כאו"א ועיין נמי בתויו"ט שם ונפסק כן גם להלכה בש"ע או"ח סי' ק"י. וניחזי נא הרי בכל מיני המצות קיי"ל בברכות דף מ"ד ע"ב דהא דתנן יש שטעון ברכה לפניו ואין