שו"ת ברוך השם קיד

סימן ק"ד

הנה בש"ם ב"ב (דף קמ"ד ע"א) אמר ר' חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו. ושם בש"ם וה"מ בנו הגדול דוקא ופירשב"ם משום דחביב לי' ביותר מסתמא נתן לו והקנה לו הבית. מבואר מזה דבנו הבכור חביב לו לאדם מכל בניו גם מבנו הצעיר. ואלו הפסוק אומר וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו וכו' הרי אומר הכתוב מפורש הטעם מה שאהב יעקב את יוסף מכל בניו יען כי בן זקונים הוא לו אלמא איפכא דבנו שילד לעת זקנתו יותר חביב לו. אבל יתבאר אי"ה. דנקדים איך יאמר המשיא בנו הגדול מה שייך לכאורה שישיא לבנו דהלא הרמב"ן ז"ל דקדק על הפסוק לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך דפי' ובנך הקטן דאלו הגדול הרי הוא בכלל אתה. וא"כ יש להקשות נמי כאן כן דכשם דהתורה צותה לאב שישא אשה הא הבן נמי אדם בפ"ע הוא וישא לו אשה וכאומרם בהדיא ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד ואח"כ ישא אשה. ועיי"ש בקדושין ומניין נלמד זה שיהי' מצוה על האב להשיא לבנו. וידוע שלמדו זה מפסוק (ירמיה כ"ט) קחו נשים והולידו בנים ובנות. וקחו לבניכם נשים. ואת בנותיכם תנו לאנשים. ולהבין למה אמר "קחו נשים וכן הכלות שלוקח עבור בניו אומר בלשון "וקחו לבניכם נשים לשון קיחה ואלו בהחתנים אומר ואת בנותיכם "תנו לאנשים. לשון תנו. וכן להסביר הא דאמרו דרכו של איש לחזור אחר אשה ואין דרכה של אשה לחזור אחר איש. אם יש עפ"י דרך הלימוד ג"כ הסבר לזה. ונראה דהנה קיי"ל תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה "ולקח מאחת מהן וא"י וכו' אסור משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכן כלשון הזה בש"ס זבחים שמא "יקח מן הקבוע ג"כ לשון קיחה. ורק בפירש אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש. והנה בפסולי יוחסין לכהונה לא בפסולי קהל קיי"ל דגם רוב אחד לא מועיל רק תרי רובי ורק בפסולי קהל קיימ"ל כדמרוק"פ אבל ביחוסי כהונה איתא בש"ס כתובות (דף י"ג) בסוגיא העצומה דר"ג ור"י דמעלה עשו ביוחסין (פירוש ביחוסי כהונה דנצריך תרי רובי). וא"כ זהו החילוק מבואר על בוריו תהלי"ת. דהנה קיי"ל לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין רק הזכרים הוזהרו אבל הנקבות לא הוזהרו ורשאין הנקבות בנות הכהנים לישא אפילו גר ועבד משוחרר וחללים בלי שום פקפוק. אבל הזכרים הכהנים אינן רשאין ליקח בת גר ומשוחרר ובת חלל. וזהו הלכה פסוקה ע"ש בש"ס יבמות (דף פ"ד. וקדושין ע"ג.) ורק בפסולי קהל דמיין הנשים להזכרים נמי אבל בפסולי כהונה חלוקין הנשים מהאנשים

והנה כי כן שפיר אומר יקחו נשים והולידו "וקחו לבניכם נשים. פי' כלוקח מן הקבוע דאז ודאי יקח המיוחסת דאל"כ הא אין לו גם רוב אחד אפילו דהא גם בפסולי קהל נהי דסגי ברוב אחד. אבל רוב על כל פנים בעינן וע"כ יברר לו הכשרה המיוחסה. אבל בנותיכם תנו לאנשים פי' כל שיבוא אחד מן השוק כיון שיפרוש עצמו הרי יהי' לו דין כל דפריש מרובא קא פריש. וזהו משום דהלא הנקבות לא הוזהרו לינשא לפסולים. וזהו נמי בעז"ה הכוונה דרכו של איש לחזור אחר אשה. לחזור דייקא לחפש ולמצוא ומשום שהרי הוא מוזהר לכן דרכו לחזור למצוא מיוחסה. אבל אין דרכה של אשה לחזור אחר איש. כי הרי הכשרות לא הוזהרו כלל ולמה לה לחזור ולחפש היטב המיוחס שבהם כי בשיפרוש אחד מן השוק סגי. והשתא ניחא הא דר' חנינא דהמשיא בנו גדול דהא כל עיקר ההיכר על יחוס בנו רק בבנו הבכור דהתורה דקדקה יכיר בבנו גדול וכדקיי"ל יכירנו לאחרים כיון שהוא צריך לחפש בו באב תלה רחמנא שהוא יכירנו לאחרים שהוא מיוחס ובזה חביב לו טפי שבגדול לבד הימנא רחמנא

סימן ק"ה

עוד אמרתי יש להסביר פלוגתא דב"ש וב"ה ביבמות (מ"א ע"א) דב"ש אומרים שני זכרים. וב"ה אומרים זכר ונקבה. מ"ט דב"ש בזה. בשלמא בהא דבעי נקבה לב"ה הוא משום קיום המין אבל למה לן ב' זכרים דוקא. אבל ניחא דהנה יש להסביר הפסוק כבד את אביך ואת אמך דדרשינן מיתורא דוא"ו לרבות אחיך הגדול. דלכאורה למה כתוב ואת אמך בסוף מלבד דרשתם ז"ל כי התורה הקדושה נדרשת לכמה פנים. ויש לומר כדרך שאמרו אבא אומר השקיני ואימא אומרת השקיני אביו קודם. דאתה ואמך חייבין בכבוד אביך. ולפי"ז הוא הדין נמי באחיו הגדול שמחויב לשמשו ולכבדו. אבל אם אביו אומר לו אביו קודם דאתה ואחיך הגדול חייבין בכבוד אביך וזהו בחדא מחתא כבד את אביך ואת אמך פי' אחיך הגדול וגם אמך הם נמי יכבדו אביך כי הם ג"כ חייבין בכבוד אביך. והנה לאמו הרי יש לפעמים שתפטור כי נתגרשה מהו ופשט לי' שם בש"ס (קדושין ל"א) דפירש"י דאז היא פטורה. אבל אחיו הגדול לעולם קיים וחיובו עד עולמי עד. ולכן סובר ב"ש לחיוב פו"ר שיהיו שני זכרים דוקא למען שיהי' האח הקטן לזכרון לאח הגדול להראות לו דהוא הא מחויב בכבוד אחיו הגדול. ואעפי"כ מניח כבודו מפני כבוד אביו ואזי ידין קל וחומר אחיו הגדול שיכבד לאביו. וזהו שאוהב ומכבד האדם בנו הצעיר שנולד לו לעת זקנתו כי מאז והלאה דאין לו עוד בנים הנה עי"ז הצעיר הבן זקונים כבודו של האב נתגדל כי הוא הוא המעורר השחר לכל הבנים הקודמין לו ויש לומר דב"ה יסברו כשיטת הפוסקים דגם באחותו הגדולה חייב בכבודה לכן שוב ע"י בן ובת ג"כ יגיע לכבודו אבל בית שמאי יסברו דכיון דהבת אין סיפק בידה כי רשות אחרים עליה לכן אינה יכולה וד"ל. ורק שני בנים זכרים דוקא. ודו"ק. וזהו נמי הפירוש איש אמו ואביו תיראו הרי כאן שנים. פי' מלבד פירש"י יש לומר הכוונה איש יהא ירא אמו אבל ואביו תיראו שניכם פי' כמו האיש הבן כן האם שניהם יראו ודו"ק. ולכן לא קשה למה הקדים כאן אמו לאביו וד"ל והשתא יפתר לנו הקושיא העצומה איך אמר כי בן זקונים הוא לו והלא אין הוא הב"ז כי הרי בנימין הי' לו יותר קטן לעת זקנותו מיוסף ואיך קורא לו את יוסף אז בן זקונים. אבל בזה ניחא דבנימין הי' אז קטן בשנים הצריך לאמו כי הי' בן שנתים בערך א"כ לא הי' יכול לשמשו כלל שיהא ניכר משימושו לאחיו הגדולים כיבוד האב משא"כ יוסף שהי' אז בן י"ז שנים שפיר אהבו כי בן זקונים הוא לו. פירוש לו לכבדו ע"י שהי' מראה שכבוד אביו יותר חמור לו מכבוד אחיו הגדולים וד"ל

סימן ק"ו

חקירות נפרדות באיזה הלכות מתוה"ק

צ"ע בהא שכתבה התורה וקשרתם גבי תפילין אם חיוב ההנחה של התפלין על כל אדם לבדו דוקא שהוא יניח ויקשור על ידו. או גם אם נטל אחר התפלין והניחם וקשרם על דו של חבירו יצא בזה ג"כ

יש להסתפק בהא דקיי"ל דשנים שעשו מלאכה בשבת אם כל אחד יכול לעשות בפני עצמו שניהם חייבים. אם אמרינן דוקא אם שני ישראלים גדולים עשו מלאכה דאין א' מתהנה במלאכת חבירו אז שניהם חייבין אבל עשה ישראל ועכו"ם או קטן פטורין כולן. או לאו דוקא

יש לעיין הא שכתבה התורה גבי אתרוג ולקחתם אם בעינן בזה שיטול כל אחד האתרוג בידו ולא שיטלו שנים בידם אתרוג משום דלקיחה תמה בעינן או גם אם שנים יחדו נטלו אתרוג אחד ג"כ יצאו שניהם ידי חובת המצוה. ויש לעיין לע"ע בכל זה: