שו"ת ברוך השם קיב

קוראין המגילה בי"א. אבל נוכל לתרץ בע"ה עפ"י הא דאיתא בס' מעשה רב של הגר"א זצ"ל מווילנא שהוא הי' כל ימיו מחייב כל בני ישראל לברך ברכת המגילה. גם במגלת שיר השירים. ומגלת רות. ומגלת קהלת. והנהיג שהמגילות הללו ג"כ יהיו נכתבין על קלף ממש. כמגלת אסתר. ובניגון וטעמים כקריאת התורה. והובא בהג"ה שם בהנדפס שנת תרי"ח בווארשא שחכם א' הקשה להגר"א עצמו בחיים חיותו. דאיך יעשה כן. הלא יש סתירה לשיטתו מש"ס מגילה ד' דאם איתא דהני מגילות כמו מגלת אסתר. א"כ אסורין יהיו לקרותן בשבת. כמו דאסור לקרות מגלת אסתר בשבת. ולבסוף הרי הרמ"א ז"ל בסי' ת"ץ באו"ח קבע זמן למגלת שיה"ש וקהלת רק בשבת החו"מ פסח וסוכות וכן מגלת רות רק ביום שני של שבועות גם שחל בשבת. והרי למה לא יהי' גם בהם הגזירה דרבה. שמא יעבירנה ד"א. ע"ז השיב לו הגאון זצ"ל. דמאוד הוטב קושיתו בעיניו וקושיא נכונה הקשה. ורק לאמת לא קשה מידי דלפרט א' חלוקין אלו המגלות ממגלת אחשורוש. התם במגלת פורים כל א' וא' מישראל חייב בקריאתה. אפילו ביחידות. ולא בעינן עשרה דוקא אבל הני שה"ש ורות וקהלת הויין רק כמו קריאת התורה דקורין רק בצבור. אבל יחיד אין מחויב כלל בקריאתן ע"ש. וא"כ כמו שקריאת התורה עקרית בשבת היא. ולא שייך לגזור שמא יעבירנה ד"א דצבור מדכרי אהדדי. ה"נ בהן. משא"כ במגלת אסתר עכ"ל הזהב

ולפי הקדמה הזאת יהי' ניחא עתה מאוד בדקדוק יפה הלשון מגילה נקראת בפרק א'. דכאן במשנה הא מפורש דבשבת אין רשאין לקרותה ומקדימין ליום הכניסה. א"כ איך יהי' שייך הלשון קורין המגילה. דהי' משמע קורין לשון רבים כמו קורין בתורה דהוי משמע דמצותה רק בצבור ובאמת הוא טעות דכל יחיד ויחיד מחויב נמי בקריאתה. לכן מוכרח הי' לנקוט לשון כזה מגילה נקראת. דמפורש דגם ליחיד נקראת כיון דמוכרח להזכיר כאן גם י"ד וט"ו דבהו ודאי גם רב אסי מודה דכל יחיד מחויב כדפירש"י בש"ס ד' ה' ע"א. לזאת לא הי' יכול להזכיר כאן לשון קורין. רק בפ"ב דשם אין זכר מאיסור קריאה בשבת שפיר התנא שונה לשון קורין ודו"ק

עוד יש לחדש בהני תיבות דהמשנה דתנן התם מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' לא פחות ולא יותר עכ"ל המשנה. ויש לחדש בעז"ה על כל תיבה במשנה זאת החביבה בשעתה

מגילה מפני מה נתנו בעלי הש"ס שם זה לאגרת הפורים בשם מגילה הלא אפילו פעם א' בכל הספור הקדוש לא נזכר שם מגילה רק אגרת הפורים ולא ראיתי בשום מפורש על הש"ס שיעורר בזה. וכמה התפלא בעל התוספת חדשים ז"ל על השם פסחים ולא חג המצות. אשר התם גם ש"פ נזכר בתורה רק החג נקרא בתורה חג המצות ותמה הוא ז"ל ע"ז וא"כ עאכו"כ על שם מגילה שקראו בודאי קשה אשר לא נקראת כלל בשם זה בכל התנ"ך. ואמרתי דהיא בכונה מיוחדה. דהנה במשנה לקמן תנן מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר"מ אמר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ור' יוסי אומר מאחר הדברים ע"ש. והודיעו שם בגמרא ד' י"ט ע"א דלכ"ע אפילו לר"י ור' יוסי מחויבת המגילה להיות כתובה כולה מראשה לסופה אז דוקא יוצאין בקריאה מאיש יהודי או מאחר הדברים האלה אבל אם כתובה רק מאיש יהודי ליכא למ"ד דיוצא. והמעיין בספרי הדקדוק יראה דמונח לשון מגילה על גליון הנגלל מרישא לסופו עיין שורש גלל. וא"כ לכן ניתן שם זה להראות הדין דהיא צריכה להיות כתובה כולה לא חסירה

עוד טעם של דהנה הוא משורש גלוי ולא מכוסה דכן בפסוק משלי (כ"ז פסוק ה') נזכר גם לשון מגלה על הענין שהי' בריש גלי ולא נעשה בצנעא והכא בשתי אגרות הי' כן דבין האגרות הראשונות שהי' הגזירה הרעה ר"ל מהצורר היהודים ימ"ש כתוב (אסתר ג' י"ד) גלוי לכל העמים וכן אח"כ שרחם השי"ת שנהפך מיגון לשמחה לכל ישראל ג"כ כתוב (אסתר ח' פסוק י"ג) גלוי לכל הענוים ולהיות היהודים עתידים ליום הזה וכו' ע"כ מה גדלו מעשי צדיקים בעלי הש"ס שבכונה נתנו לה השם מגילה להראות שהי' הכל בגלוי לכל העמים שהיהודים נקמו מאויביהם

עוד טעם שלישי כי היא משורש גיל ושמחה שידעו לקיים שמחה בזמן קריאתה. לכן נתנו לה שם מגילה. עוד נ"ל דהוא כדרך ששנו חכמים בלשון המשנה דשבת פר"א דמילה דאם לא הביא הסכין מע"ש מביאו בשבת מגולה ופשטו שם בגמרא הטעם דרק משום חיבוב מצוה ופרסום יביאו גלוי בפרסום ע"ש. וברור לדעתי דזו ההלכה הוי לכ"ע. דרבנן דפליגי על ר"א פליגי רק אם מכשירי מילה דוחה שבת. אבל כ"ע מודי דהיכא שיש במצוה חביבות אז מביאין מגולה דוקא לכ"ע לדוגמא בחול ודאי יותר יש הידור וחיבוב להביא מגולה בפרסום משום חיבוב מצוה. וא"כ שפיר לפי"ז שקראו התנאים לאגרת הפורים מגילה לפי שכל מצותה הוי רק פרסומי ניסא. כדאיתא בהדיא בכל הש"ס דרק משום האי טעמא כל המצות נדחין מפניה (לבד מת מצוה) דפרסומי ניסא עדיף ע"ש לכן יביאו וישאו האגרת הפורים מגולה דוקא בפרסום ולכן קראו מגילה. ובזה הרווחנו תה"ל לתרץ הקושיא שהקשו מפרשי המשנה דהקשו למה חששו במגילה לבד כשחל בשבת שמא יעבירנה ולא חששו בקריאת התורה בשבת שמא יעבירנה עיי"ש בתוספת יו"ט פ"א דמגילה משנה א' ובתוספת חדשים שם ובתפארת ישראל שם כולם הקשו. אבל בדברינו כאן מתורץ בפשיטות. דהלא בגמרא דר"ה ד' כ"ז ע"א ובמגילה כ"א ע"ב דרק בשופר אמרינן דאפילו עשרה תוקעין כאחת ויוצאין וכן בקריאת המגילה עשרה קוראין כאחד ויי"ח ולא אמרינן בזה דתרי קלי לא משתמעי משום דאגב דחביבה יהבו דעתייהו. אבל בס"ת בפירוש אמרו בש"ס מגילה כ"א ע"ב דרק אחד קורא וכולם שומעים דאל"כ הוי תרי קלי ולא משתמעי ש"מ דענין חביבות הוי במגילה ושופר יותר. ולכן לא קשה עוד כלל למה אין גוזרין בס"ת שמא יעבירנה ד"א כי חביבות המצוה הא חזינן דגורם להביא מגילה החוצה ודו"ק משא"כ בס"ת והוא נכון ואמת בעז"ה

ועתה נפרש התיבה השניה של המשנה מגילה נקראת מהו הלשון נקראת ולא קורין ועמד ע"ז הגאון בעל טורי אבן בעה"מ שאגת ארי' ז"ל דהקשה למה לא תנא קורין המגילה כמו התם לקמן בפ"ב אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה ה"נ היה לו לשנות קורין את המגילה ולא נקראת ע"ש שדחק הרבה בדוחק. ולדידי ניחא בפשיטות והקושיא מתורצת בזה דהנה התנא דמשנתינו בא לנו להגיד שיש עוד שני ימים לבד הי"ד וט"ו. והיינו של הכפרים שמקדימים ליום הכניסה שהפירוש דרק משום שבני הכפרים אינן בקיאין לקרותה וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר והם מוכרחין לבוא בלא"ה ליום הכניסה הקלו להם חכמים שלא יטרחו לבא ביום י"ד לשמוע קריאתה מאחר א"כ הרי מוכרח לשנות לשון נקראת דאם הי' תנא קורין שפירושו של לשון קורין שכל אחד קורא לעצמו הרי בטל ונסתר לגמרי כל הדין דיום י"א וי"ב של בני הכפרים דהרי יקראו להן לעצמם בכפר ביום י"ד. וכל הסבה העקרית רק משום שהמגילה נקראת להן מאחרים אז נצמח מזה י"א וי"ב ופליאה על הגאון שאגת ארי' שלא זכר ביאור אמת כזה ולא קשה מידי

עוד להלן בי"א וי"ב וי"ג וכו' ואמרתי להעיר למה במשנה שבגמרא נקטו כאן בר"ת י"א י"ב י"ג כו' ואלו במשנה פי"ט דשבת לא נקטו בראשי תיבות אלא בתיבות מפורשות בשמנה בתשעה בעשרה וכו' ע"ש. הי"ל כאן ג"כ לומר הלשון באחד עשר ולא בי"א. אבל נכון מאוד בעז"ה כי כיון שכל הילפותא דיש להוסיף עוד ב' ימים נרמז במגילה. בין