שו"ת ברוך השם קיא

מפניה משום פרסומי ניסא עדיף פתאום יטעו לומר דיהיה רק החיוב ללמוד המשנה וסגי. הא חדא. שנית קשה מאוד למה הוצרך ריב"ל להגיד הני תיבות ולשנותה ביום כלל הלא על היום לא צריכין לדידיה דהא זה מפורש במשנה דף כ' כל היום כשר לקריאתה ואין קורין אותה אלא מנץ החמה א"כ משנתינו אתא ריב"ל להשמיענו היה לו רק לומר חייב אדם לקרות המגילה גם בלילה ולא יותר ועל מה הוסיף דין מיותר שבלעדו ויודעים זאת

אבל יתפרש הכל על נכון. דהנה בברכות תניא חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור. והטעם משום דהרי יקראו הפרשה בשבת בציבור מחויב מקודם ללמדה שיהיה לו הבנה בהפרשה ותהיה שגורה בפיו בעת הקריאה. וכן כל תקנות משה רבינו ע"ה שיהיו שואלים ודורשים הלכות פסח והלכות עצרת והלכות החג שלשים יום כדי שידעו קודם שיבואו שכשיקראו אח"כ ידעו הפירוש היטב ויותר מזה מצינו בש"ס ר"ה דלר"ג שהש"ץ מוציא גם הבקי דכל מה שהציבור מתפללין הוא רק כדי שיסדיר הש"ץ את תפלתו מקודם שתהיה התפלה החביבה שגורה בפיו קודם שיתפללה וכן בש"ס שם סוף ר"ה אמר ר' אליעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל והיינו בשל ר"ה ושל פרקים דחביבה וה"נ כן דבא ריב"ל ואמר דכיון דקריאת המגילה דיום חביבה מאוד. לכן יסדרה מתחלה קודם שיקראה. והיה ההוה אמינא דבני הישיבה ששמעו מלשונו ולשנותה ביום דאפשר כונתו היה שילמוד משניות דידה ביממא. פירוש ביום י"ג ילמוד המסכת. כשם דלומדין הפרשה של תורה קודם קריאתה בציבור. ואמר להו ר' ירמיה לדידי מיפרשא מיניה דרחב"א. כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתניי' פירוש שיקראה בלילה הקודם ולשנותה ביום פי' שבעת שיבוא לקריאה דיממא יהיה אז אצלו הפעם השניה שתהיה שנונה בפיו מחמת שהרי קראה פעם אחת בלילה הקודם. וזהו ולשנותה ביום שחידש ריב"ל שהקריאה דיממא תהיה השניה ולא הראשונה כאשר נראה לכאורה בהמשנה דרק ביום סגי ודו"ק

ובזה דרך אגב יש סמך גדול להא דבשבת הגדול אומרים ההגדה מעבדים היינו עד ר"ג. כדי לקיים חיובא דרבנן. שתהיה מסודרת ושגורה ההגדה. מטרם יבוא אמירתה מן התורה. ודלא כהגאון יעב"ץ שהתפלא על זה. יע"ש סימן צ"ח

וכשקבל ב"א הרה"ג הרי"צ שליט"א הדברים ענה ע"ז בהערותיו והשבתי לו כהאי לישנא

עתה אשיב לך ב"א יקירי ע"ד שהוספת נופך מכבוד אביך כי גם הוא בעים רוחו העיר בנתיבתי הזאת. ע"ד שקוראין שמו"ת. ומשום דמגילה מסיני ניתנה לכן קוראין שתי פעמים. משום שנים מקרא. ורק תרגום לא. משום דקיי"ל קראה תרגום לא יצא. נפלאתי ע"ז דהלא רק היכא שלא קראה מקרא כלל ורק תרגום אז לא יצא. אבל כשיקראה מקרא כמצותה למה לא יקראנה תרגום. ולא אבין זה. ואדרבה באמת מצוה ללמוד תרגומה וכולם הקדישו והעריצו בתרגומה והוסיפו גם תרגום שני עליה יותר מכל הנ"ך

ב וע"ד הערתך ב"א יקירי עלי שהשגתני איך הגדתי שריב"ל הוצרך להקדים דליליא דלא נטעה שיקראו ביממא והדר בליליא דבתריה. וכהכפרים עפ"י דברי המאירי ז"ל ולכן הקדים ריב"ל של לילה להודיע דיקראו מתחלה בלילה. והדר ביום י"ד. והשגת דהלא איך היה מקום לטעות דהרי תיקדום העשייה לזכירה למה דקיי"ל כרב. הנה אדרבה עליך יותר קשה אם איתא כן למה היו צריכין בש"ס לומר דלכן סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא משום "ימי משתה ושמחה כתיב. לימרו איפוא משום דאסור להקדים עשייה לזכירה. אלא ודאי כיון דכבר הקדימו פעם א' שוב לא איכפת לנו כלל. ובפרט כשהקדימו פ' זכור וגם פ"א המגילה ג"כ קודם הסעודה ודאי לא שייך כלל לומר דלא יקדימו הסעודה לקריאה השניה. והראיה הנה כן הדין בשו"ת מהר"י מולכו שהובאה בברכי יוסף סי' תרצ"ה דמי שאכל הסעודה כל הלילה דליל י"ד ונמשכה סעודתו עד היום ולא סילק ובירך ואכל קצת על היום יצא י"ח. אלמא דכל שאכל ביום גם טרם קריאה דיממא ודאי יוצא. וכן תראה בפשיטות המשנה כל היום כשר לקריאת המגילה עד צאת הכוכבים א"כ אם אין לו מגילה הדין לכתחלה שיאכל וישמח וכשיביאו לו המגילה יקראנה אח"כ וא"צ להמתין וז"ב

ג על הערתך השלישית שהיה לכאורה לדעתך קשה מה שחדשתי דבשעה שיש שלום בעולם והשי"ת עושה חסד עם עם סגולתו. אזי כיון שעל פי סדרי בראשית לילה קודם ליום לכן כל המצות מתחילין בלילה. והדר נהורא. בזה באת ב"א יקירי והעירות מש"ס סוכה מ"ג דממילואים לסוכה ילפינן דמצות סוכה שאני מלולב דסוכה נוהגת בלילות כבימים. והרי במילואים הא כתיב יומם ולילה. מתחלה יום והדר לילה

ב"א יקירי לא ראית את הירושלמי דיומא פ"א דפוס זיטאמיר הוא ד' ב' ע"א אות באות כדברינו דהתם או דהוה כקרבנות דהוי קדשים דבקדשים הא הלילה הולך אחר היום העבר או דהוה כמעשה בראשית דברישא חשוכא והדר נהורא כברייתו של עולם. והיו אז באוהל מועד ג"כ רק עד סוף יום השביעי ממש ולא יותר וכשתעיין שם בקרבן עדה וביותר בפני משה תמצא הכל על מקומו. והא דילפינן סוכה אפילו נימא כהסברא דהתם כקרבנות ג"כ לא קשה מידי דהלא עכ"פ ישבו לילה כיום ולא כלולב שאינו נוהג בלילה כלל וד"ל וז"פ. והנני להוסיף עוד דבודאי כן הוא דרק בעת שיצעקו אל ה' בצר להם אז יום קודם אבל בתשועת ה' הבאה כהרף עין ומשמח עולמו אשר ברא. אז כשם שבראה בראשיתה ויהי ערב והדר בוקר כן הוא. הנה כן דעתי. ובכל מקום שיהיה נמצא בהיפך הוא בטעם מיוחד. ונזכרתי שכן הוא בבירור. ועיין נמי בפירש"י בתהלים קפיטל פ"ח. יום צעקתי. בלילה נגדך. בהדיא כן שהצועק לישועה. צועק מעיקרא ביום וגם בלילה דבתריה ע"ש. ועל פי זה ניחא מאוד הפסוק דאקרא יומם דמשום דלא תענה לכן אחר היום גם ולילה ולא דומיה לי וז"ב. ואשר יש לי להוסיף גם עוד כונה נכונה בדברי ריב"ל דהקדים לילה ליום עד"ז. דהנה קשה למה היה לו להוסיף אות אחת מיותרת לומר לקרות המגילה היל"ל חייב אדם בקריאת מגילה בלילה ויום מהו הלשון המגילה וכן באמת גם על המשנה דפ"ב כל היום כשר לקריאת המגילה. קשה יאמרו הם ג"כ לקריאת מגילה. והלא בתחלת המסכת לא כתוב כן. רק מגילה נקראת ה"נ יהיה כן. אבל ניחא. דהנה באמת אין לנו בירור. מהיכן קורא אם מתחלתה. אם מאיש יהודי. או מאחר הדברים. או מבלילה ההוא. והנה לפי"ז ניחא דתנא המגילה פי' לכל מר כדאית ליה. וזה ברור תה"ל

ואחרי שכן הנה יודעים אנו דמ"ד מבלילה ההוא. הוי הטעם משום תוקפו של נס. (ע"ש בש"ס י"ט). דהתחיל מבלילה הקודם שנדדה שנת המלך ונשלם הנם ביומא דבתרי' דהיינו בבוקר אחרי הלילה ההוא שהיתה משתה היין ביום השני תלו את המן ביום דוקא כדכתיב א"כ שפיר מוכרחים להקדים לילה ויום. בזה י"ל דריב"ל יסבור כרשב"י מבלילה ההוא סגי הוכרח להקדים לילה ליום. וזה ג"כ נכון בעז"ה

סימן ק

להבין הלשון מגילה נקראת בי"א וכו' למה לא תנא קוראין המגילה בי"א כי כהאי דיוק מדייק הש"ס בקידושין האיך שונה האשה נקנית ולא תני האיש קונה וה"נ באידך פירקין תני אין קורין המגילה. וה"נ היה לו ליתני