שו"ת ברוך השם קי

סימן צ"ח

בסוף המסכת (דף נ"ד) והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם וכו' ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך ר' נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה'. וקשה מה חידש ר' נתן כשהפך לשון הכתוב וכבר עמדו בזה כמה מפרשים ומצאתי ב"ה מרגניתא טבא. ברורה ונעימה. כי התכוין רבי לסיים כן. עד"ז. דהנה הקדים כאן במשנה כל חותמי ברכות שבמקדש. וצריכין להבין למה קוראן בלשון חותמי ברכות אבל הכונה דהנה ידוע במדרשים דהחילוק בין ברכות שברך יצחק אבינו את יעקב. לבין הברכות שברך בלעם את ישראל רק בפתיחת וחתימת הלשון. דבלעם התכוין לחתום בארור לכן התחיל מברכך ברוך ואוררך ארור. אבל יצחק אבינו התכוין בדקדוק שיחתום ויסיים בברוך דוקא. לכן התחיל להיפך. אוררך ארור והדר ומברכך ברוך. ודו"ק. ובזה פרשתי כונה יקרה ברש"י ז"ל שבחומש ריש פ' בלק. לא תלך עמהם לא תאור את העם. כי ברוך הוא. פירש"י שם אמר לו אקללם כאן. ע"ז הגיד לו השי"ת לא תאור וחזר ואמר א"כ אברכם. א"ל א"צ לברכתך. כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה. לא מדובשך ולא מעוקצך. ונפלא לכאורה סדר לשונו הקדוש דהרי הי' לו לאמר להיפך לא מעוקצך ולא מדובשך אחרי כי כן הי' דבריו מתחלה לקללם והדר לברכם הי' לו לומר כן לא מעוקצך ולא מדובשך. אבל השתא ניחא דהרי ידע רבון העולמים שיאמר בלשון הזה תחלה מברכך ברוך. ואח"כ אוררך ארור. ודו"ק. לכן שפיר המשל לא מדובשך ולא מעוקצך. שזה ג"כ נושך ועוקץ. כשמסיים בלשון לא טוב ולכן הונח השם של המברכים במקדש. "חותמי ברכות. שהיו חותמין וגומרין ומסיימין בברכה דעתה ידעינן כלל מוחלט. דכשם דצריכין להתחיל בטוב וכדכתיב פתח דבריך יאיר כן יותר הרבה צריכין לסיים בדיבור טוב. וד"ל. ולפיכך כמה קלורין לנו השתא מה דחידש ר' נתן דהוא הי' נוהג דכשהי' אומר הפסוק הזה דעת לעשות הי' מהפך כדי שיסיים בלשון עת לעשות לה'. ולא לסיים הפרו תורתך. דזה לא הוי ברכה כלל. ולא לשון טוב כשהפרו ח"ו תורת ה'. לכן הי' מהפך ומתחיל הפרו תורתך. ולסיים ביותר בטוב. כי הכל הולך אחר החתום דוקא. ובמקום שלא אפשר לא משגיחין על הפתיחה אלא על חתימת הענין. וז"ב ונכון

סימן צ"ט

כבוד אחי הרב הגאון הגדול דקדק דקדוק גדול על ר' יהושע בן לוי דנקט (מגילה ד') חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום הלא קריאה דיממא הוה העיקר לפי דברי התוספת וכן מסברת הנוב"י דהוה ד"ק וכד"ת דמי. עד כאן דבריו. שאלה גדולה שאל והנני להשיבו. הא דקריאה דיממא יותר עיקרית מקריאה דלילה לא צריכין ללמוד רק מדברי התוספת והנוב"י. הוא נלמד מפורש מזה שבהמשניות לא נזכר כלל קריאה בלילה רק ביום דכן פשוט בריש המסכת אלא שהכפרים מקדימין "ליום הכניסה א"כ הא הם באים רק ביום ולא בלילה דהא הם באים על פי תקנת עזרא לקריאת התורה. דהוה רק ביום. וכן למשפט. דבתי דינים יושבין בב' וה' הא משפטים אסורין בלילה ורק ביום. הרי דתקנו להכפרים י"א וי"ב וי"ג הוא רק לקריאה דיממא ולא ללילה וזה פשוט וכן להעיירות והכרכים הא תראה דבמשנה מגילה כ' ע"א אין קורין את המגילה אלא משתנץ החמה. ולא זכרו רמז דרמיזא קריאה דלילה לומר דאין קורין אלא מצאת הכוכבים. והאמת דמחמת זה מתיר הגאון יעב"ץ בספרו מור וקציעה לקרותה בעוד יום מחמת צער התענית ומשיג על הפר"ח דשרי ליה מריה שהחמיר להמתין עד צאת הכוכבים. וכן בסידור רי"ע הביא עוד הפעם כן. ועוד שם ע"ב כל היום כשר לקריאת המגילה ולא זכרו רמז כלל לומר כל הלילה כשרה לקריאת המגילה הרי לעינינו דבעלי המשנה לא דברו מקריאת הלילה לבד ר' יהושע בן לוי ור' עולא ביראה. א"כ עכ"פ נהי דנימא דנרמזה בזה הכלל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה דיהיה קאי על קריאת המגילה דלילה ג"כ אבל עכ"פ רק ברמיזא נזכרה ולא במפורש ש"מ דקריאה דיממא עיקרית וא"כ השתא הרי לכאורה התחזקה עוד יותר קושית אדוני אחי

אבל באמת לא קשה מידי. דהרי הוכרח היה ר' יהושע בן לוי להקדים לילה ליום דאם לא כן היה משמע דיקרא מתחלה פעם הראשונה ביום. ופעם השניה בלילה דבתרא. והנה תראו דבר חדש ויקר בספר המאירי על מגילה שהוא חבירו של הרמב"ן ז"ל דבני הכפרים שהיו קורין בימי הכניסה כיון שהיו באים להעיר ביום לדין ולא בלילה היו מקדימין של יום ואח"כ בלילה. וסמכו על לשון הכתוב אקרא יומם. והדר ולילה ולא דומיה עכ"ל ע"ש א"כ היה הוה אמינא דגם בני עיירות וכרכים יעשו כן לכן הוכרח ריב"ל להקדים בלשונו חייב אדם לקרות המגילה בלילה והדר ביום וללמד שתהיה קריאת הלילה בליל י"ד ולא בליל ט"ו דבתר י"ד וכן בכרכים ליל ט"ו והדר ביום ט"ו ולא בליל ט"ז

ולהסביר באמת למה כן ומנ"ל לריב"ל זה וגם למה אנחנו כב"י נוהגין כך ולא כפשיטות הפסוקים המרמזין ליום קודם ללילה. הנה מאוד נכון זה. דהנה נשים נא אוזן קשבת הרי בפסוק כתיב אקרא יומם ולא תענה א"כ לא ענה הקב"ה חס ושלום ואיך סומכין מכאן לקריאת המגילה דשמחה וששון שהקב"ה משתעשע בישראל בזה

אבל ניחא דיש מקום לומר דבעת צרה ח"ו מקדימין יום ללילה ואלו בעת שמחה והודאה אז לילה קודמת. דהנה קריאת המגילה למפרע אסור וכן הלל. ולומדין זה מהכתובים ככתבם וכזמנם מה זמנם למפרע לא דפירש"י דאי אפשר שיהיה ט"ו באדר קודם לי"ד וכן הלל דכתיב ממזרח שמש עד מבואו דאי אפשר שתהיה השקיעה קודם הזריחה. וכן כל סדרי העתים ע"ש בש"ס. והיינו כשהשי"ת מנהג עולמו בחסד אבל להיפך ח"ו אזי ישתנו ח"ו סדרי בראשית וזהו שאומר בתוכחה בבוקר תאמר מי יתן ערב והדר בערב תאמר מי יתן בוקר ולא כסדרן דיתהפכו ח"ו עליהם העתים ולכן כשהיו ישראל בצרתן בימי המן היו זועקים בצר להם הצורר היהודים כל היום וכל הלילה דבתרא. כדכתיב כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך וכו'. מתחלה יומם והדר לילה. וזהו נמי דכתיב אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי שהיו שופכים לבם בתשובה שנשתנו עליהם סדרי בראשית אשר הם מהצועקים ואינם נענים חלילה אבל כשרחם הקב"ה עליהם וגאלם וחזרו ימיהם לטוב חזרו בזה ג"כ לברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. ולכן מדוקדק עתה היטב הא דכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי מתחלה ערב והדר בוקר מחמת כי ישמע קולי וכן במש"ח כתיב בערב ילין בכי והדר ולבוקר רנה. כי זה קאי על הנס דפורים כדמסיק למען יזמרך כבוד ולא ידום וכו' כדאי' שם(דף ד'.) והן הדין דריב"ל דיקראו מתחלה בלילה והדר ביום. וזה מפורש ברש"י זכר לנס שהיו זועקים בימי המן יום ולילה. ולכן פשוט על פי דין אסור להקדים קריאה דיממא דיהיה כמו הקורא למפרע דלא יצא ודו"ק. ואדרבה זהו זכר לנס שנהפך מיגון לשמחה ומה שבעת צרה היה יום קודם ללילה הנה עתה לילה קודם כיום יאיר וערב מתחלה והדר בוקר וישמע קולי. ועוד יש להסביר עפ"י דרך אחר בהקדים קושיא גדולה איך היה הוה אמינא דבני הישיבה שם שיהיו יוצאין ידי חובת היום בלימוד המשניות דמגילה בלי קריאת המגילה כלל. הלא היעלה זה על הדעת כלל דהלא מבטלין כל התלמוד תורה בשביל קריאתה. ולעיל מזה למדנו דמכאן סמכו של בית רבי וכו' וכו כל המצות בטלין