שו"ת ברוך השם קט

סימן צ"ד

להסביר למה מצא רבינו הקדוש להתחיל התורה שבע"פ במצות ק"ש שהיא בפרשה ואתחנן ולא במצות קדה"ח שהיא ראשונה שנצטוו בה ישראל. וכאשר הקשה ר' יצחק בפסוק בראשית. ונלע"ד כך

א ראשית דהירושלמי פ"א דברכות הל' ה' כתב דבק"ש נכללו כל העשרת הדברות שהיו בהלוחות. ע"ש היטב. ומובן שפיר לפי"ז דבעבור זה התחיל רבי כמו שפתח הקב"ה כה"ת בעשה"ר כן פתח תשבע"פ בק"ש

ב דהחינוך בהקדמתו הגיד שיש שש מצות הנוהגין בכל רגע והן אמונת מציאותו ית"ש. ושלא יעלה על דעת איש לחשוב כי יש כח זולתו ח"ו. ואחדותו ית"ש. ואהבתו. ויראתו. ולא לתור אחר הלב וראיית עינים. א"כ הא שפיר הי' להתחיל בק"ש דבמצות ק"ש הוי אחדותו שנוהגת בכל רגע וכוללת כל הששה מצות הללו בתוכה

ג פשוט אחרי שחלק רבי המשנה לששה סדרים ומצא הסמך מהפסוק והי' אמונת עתך וכו' אמונה זה סדר זרעים הלא הא מה יותר נחוץ לאמונה חזקה כמצות ק"ש לכן היא עיקר התחלה לסמכה להפסוק והי' אמונת עתך. וכן כתב התקוני זהר ד' ה' ע"א בדרגא שתיתאה דהיא ק"ש דאיהו אמונה

ד דהלא במס' מכות ד' כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' א"כ אמונה יסוד הכל לכן התחיל בה

ה דכל כחות הנפש בחיי האדם הויין רק שלשה כחות מחשבה. דיבור. מעשה. והתורה שבע"פ עיקרה ניתנה לכח הדיבור כדכתיב ושננתם לבניך. ולמדתם אותם את בניכם. ודברת בם. ולא בדברים בטלים. וכן כתיב ביהושע והגית בו יומם ולילה וכשהי' לו להתחיל במצוה שתהיה ג"כ בדיבור הוי בודאי ק"ש. היא מצוה ראשונה. בכח הדיבור

ו דבכל המצות שבתורה לא תמצא שיקיים אדם שתי מצות כאחד כי אם בק"ש שבה מקיים נמי מצות ת"ת כדאמרו בש"ס מנחות קרא ק"ש וכו' קיים מצות לא ימוש מפיך ומצות והגית ע"ש לכן היא קדמה להתחיל בה לקיים גם מצות ת"ת בב"א עמה

דהנה יש מציאות בעולם שיהי' אחד עוסק בתורה במסירת נפש כמו ר' שמעון בן יוחאי הלא יהי' פטור מכל מ"ע אבל במצות ק"ש חייב כדתנן במשנה פ"ק דשבת מפסיקין לק"ש ע"ש בש"ס דקאי על מי שתורתו אומנתו כרשב"י וחבריו. לכן מתחיל ממצות ק"ש שהיא אלים כ"כ דמפסיקין מלימוד בעבורה. וכן אמרו על רבי יהודא הנשיא עצמו שהוא רבינו הקדוש מסדר המשניות שהי' מעביר ידיו על פניו ומקבל עליו עול מלכות שמים בהפסוק שמע ישראל לכן פתח בו

ח ועוד הסבר מה שהתחיל רבינו הקדוש בק"ש דהרי כל חיבור המשנה לכתיבה הוי רק משום עת לעשות לה' שילכו בגולה ויהיו נפזרים בין האומות ויהי' להם כל הימים מלחמה עם אויביהם כידוע. חשש פן תשתכח ח"ו כל התורה לכן התיר לכתוב. וכיון שכן דשעת מלחמה הרי פירש"י בפ' שופטים מש"ס סוטה ד' מ"ב ע"א דלכן הי' מתחיל שמע ישראל לומר דאפילו אין לכם זכות אלא ק"ש כדאי לכם שיושיע אתכם ולכן הכרח הי' לרבי להתחיל מק"ש דבזה הודיע לישראל דעיקר יהיו זהירים במצות ק"ש דכל שיהי' להם זכות ק"ש לא יגורו

ועוד הסברתי לקשר תחלת הששה סדרי משנה עם סופם ככלל הנודע דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן. עד"ז דהנה כאן בגמרא פרכינן ותו למה לא פתח בשחרית ברישא דאינו מובן לפום רהיטא מה הי' יותר נוח כשהי' מתחיל משחרית. והתוספת ז"ל פרשו דהכונה שהי' לו לשנות סדר כמו קרבן התמיד דמתחיל את הכבש האחד תעשה בבקר ע"ש. אבל יש לעל לפרש עוד כונה של הש"ס דמקשי כן דידעינן כלל. גדול דכל התחלה צריכה להיות בלשון טוב ואור כדאמרו בפסחים ע"ש פתח דבריך יאיר. ולכן מתחילין שם אור לארבעה עשר ולא ליל. ע"ש. וע"כ פריך ג"כ כאן למה לא התחיל משחרית דהוא אור ולא מערב שהוא לילה העדר האור. ודו"ק וע"ז הי' התירוץ דהרי כך ברא השי"ת כל העולם ברישא חשוכא והדר נהורא כדכתיב ויהי ערב. והנה בכל המחלוקת של קרח השיב משה רבינו בוקר וידע ה' ופירשו כשם שא"א להפוך בקר לערב. והכונה שיתחיל היום מבקר. וא"כ זהו הסיום אר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. לכן שייך להתחיל מערבית להודיע שלא יהי' מחלוקת כקרח. רק שלום וברכה. ודו"ק

סימן צ"ה

במשנה ב' מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. למה לא נתנו סי' אחר. ונראה משום לשון המדרש על הפסוק הן עם כלביא יקום בשחרית קמים ממטתם לובשין ציצית קורין ק"ש ע"ש ובפירש"י. הרי דטרם קריאת שמע צריכין ללבוש ציצית לפיכך מצאו סימן טוב להכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. והחשבון פשוט דהא ערום אסור לברך כלל וא"כ כשאדם קם בבוקר מוכרח טרם כל דבר ללבוש א"ע ובודאי בגד בת ד' כנפות שמחויבת בציצית לכן אין זמן ק"ש יותר להכיר מזה שעל בגדו

סימן צ"ו

במשנה ד' בשחר מברך שתים לפניה וכו'. מלבד דברי התוי"ט נ"ל דלכן התחיל כאן בשחר ולא כאשר התחיל בראשונה מערבית משום דהא דמברכין ברכות ק"ש ילפינן מפסוק שבע ביום הללתיך דבכללן יש שבעה ברכות ג' בבוקר וד' בערב. וגם בתקוני זוהר איתא עוד רמז לזה מפסוק והוא כחתן יוצא מחופתו מה חתן מברכין לו שבעה ברכות יע"ש והרי הפסוק והוא כחתן קאי על השמש דקדם לו לשמש שם אוהל וכן בסיפא ואין נסתר מחמתו. ולכן בברכות ק"ש שראשונה בהן הוי יוצר האור דמקדים השי"ת בתורה עצמה את המאור הגדול לממשלת היום תחלה והדר המאור ללילה לכן בשביל כל אלו שפיר מוכרח להקדים בברכות ק"ש מהשמש שהוא בשחר

סימן צ"ז

אמר ריב"ק למה קדמה שמע לוהי' א"ש דהקושיא עצומה על ריב"ק מה פריך כלל למה. אחרי דבתורה עצמה קדמה דפרשת שמע בפ' ואתחנן ופ' והא"ש בפ' עקב. אבל אמרתי כונה עמוקה. דהכי פריך דידוע הפלוגתא העצומה שבין תפילין דרש"י ז"ל לר"ת ז"ל. דרש"י מסדרן בהבתים כסדרן שבתורה מימין הקורא מתחיל קדש. והכ"י. שמע והדר והא"ש. ואלו רבינו תם מסדרן מימין קדש והכ"י ואח"כ והי' אם שמוע ואח"כ דוקא פ' שמע. וסימנן ידוע השיני"ן מלבר והויות להדדי שפ' והיה א"ש תהי' סמוכה לפרשת והיה כ"י. וד"ל. וא"כ י"ל דריב"ק סובר כשיטת ר"ת ק פריך שפיר דא"כ למה קדמה שמע בקריאת שמע קודם להפ' והא"ש אחרי דבתפלין מקדימין להניח פ' והא"ש קודם שמע הי' נמי צריכי לקרות כך מעיקרא והא"ש ודו"ק היטב כי הוא תירוץ נכון בעז"ה וע"ז שפיר השיב דעכ"פ אדם הקורא ק"ש יקבל עמ"ש תחלה והדר עמ"צ: