שו"ת ברוך השם י

הקדמה

א) נעים זמירות ישראל דהע"ה בקפטיל ט"ז התחיל לשיר בקול נעים בלשון "מכתם לדוד דפירש"י דהי' רגיל לאומרו והי' כתר לראשו. ושם נאמר לכן שמח לבי וכו' אף בשרי ישכון לבטח ואיתא בשוח"ט שם דקאי על זמן אחר הפטירה. ובודאי הפי' דהוא הי' הראשון שהסכימו לו מהשמים על בקשתו שבקש אגורה באהנך עולמים דפי' בש"ס יבמות צ"ו סע"ב וריש עמוד צ"ז ע"א דכשיאמרו דבר שמועה משמו יהיו שפתותיו דובבות. א"כ ודאי מה שאמר כאן דשמח לבו דבשרו ישכון לבטח ג"כ מטעם ההוא דיגור באהלו עולמים כשיאמרו שום דבר שמועה משמו ועתה אם מלאך ה' צבאות דוד המלך שהוא ממילא בלא"ה לא מת כאשר כ"י אומרים דוד מלך ישראל חי וקיים והוא משיח ה' אפ"ה הי' שמח בחלקו ושש בגילת ורנן שיהי' בשרו ישכון לבטח. אלפי אלפים פעמים ק"ו לאנשי ישראל כולם וביחוד הפשוטים כמוני על אחת אלפים פעמים שיתנו שמחה עצומה בלבם על אשר זכו ללמוד התורה ולחדש דיבורים איזהו שיהי' כי בזה שיאמרו משמם יהיו שפתותיהם דובבים וישכנו לבטח ועיין בס' בית אהרן שעל התהלים קפ' ס"א שהביא בשם ספר מראית עין שגם ממש פשוט כפשוטו שהעצמות של הנפטר נהנים תמידים כל עת שכיבתם בקבר עד שיהי' תחה"מ בזה יעו"ש

ב) ומה גם פשוט כפשוטו על ימי חיינו בעוה"ז ודאי דאין שמחה בעולם דתהא בדומה לשמחת הנפש בעסק התוה"ק. ולפיכך יפארו ויברכו בשבח יקר וגדולה למלך יוצר כל שנתן התורה לעמו ישראל בקדושתו. והרי גם בקיום קדושת המצות הוי שמחה קדושה וטהורה כדכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם ובמה במצות המועדים וכאשר אנו מברכין ותתן לנו וכו' מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וכל עבודת ה' היא בשמחה כדכתיב תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה וכן כתוב עבדו את ה' בשמחה וכן כתוב שמחו בה' וגילו צדיקים וכן כמה פסוקים עד אין מספר בשמחת המצות. עוד שמחה כפולה ומכופלת יש בעסק לימוד התורה הקדושה ששמחה זאת גדולה היא גם על שמחת המצות וראי' מוכרחת מדבר ה' זו הלכה פסוקה תעיד על זה

ג דהנה קיי"ל בש"ס ברכות י"א. וסוכה ד' כ"ה ע"א ועמוד ב' אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב דאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה ולית מאן דפליג ע"ז כלל. לבד מתפלין וג"ז דייקא ביום ראשון אבל אח"כ חייב גם בתפלין. ואפ"ה אנו יודעין הלכה פסוקה בש"ס מוע"ק כ"א. ותענית ד' למ"ד ע"א דאבל אסור בתלמוד תורה והטעם משום דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכיון דאסור אבל להיות בשמחה לכן אסור בתלמוד תורה שהלימוד משמחו מאוד. ואם איתא דשמחה של מצוה שוה לשמחה של עסק התורה הי' לנו לאסור לאבל גם כל המצות ומדחייב בכל המצות ובתלמוד תורה לבד אסור ש"מ ברור דשמחה גדול היא עד מאוד בעת תלמוד תורה. ואין לומר דלהכי אסור בת"ת משום דאי' במנחות צ"ט ע"ב קרא ק"ש שחרית וערבית יצא י"ח לא ימוש. תדע שזה טעות דהרי בהדיא הביא הב"י ביו"ד סי' שפ"ד דברי הרמב"ן בתה"א דתירץ שם דלכן ל"ד לתפלין וכל המצות דלד"ת בלבד כתוב משמחי לב ע"ש. ורק אח"כ מביא תירוץ השני משום הנ"ל דמבואר להדיא בתירוץ הראשון דרק דשמחה זו גדולה משמחת המצות ע"ש

וכן עוד יותר מבואר דיבור נחוץ בר"ן פ"ק דנדרים ד' ח' ע"א שהביא שם דלעולם לא מיפטר אינש בקריאת שמע ידי חובת והגית בו יומם ולילה כי זה לא ניתן להאמר כלל ע"ש בדברי הר"ן ז"ל הנחמדים וא"כ אין לנו שום סברא כלל לאסור האבל בת"ת רק אך מטעם דפקודי ה' ישרים משמחי לב. הרי לעיניך דשמחת התורה להאיש הלומדה היא גדולה ויתירה הרבה משמחת הנפש של קיום המצות ג"כ

ה) וידעתי שיש מי שירצה לאמר. דלכן אסור בת"ת. משום דהוי רק גזה"כ מדאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום. ואשר לכאורה משמע קצת כן מש"ס דמוע"ק ד' ט"ו ע"א דו"ק שם. הנה תדע שזה טעות. ותמצא זה מפורש להדיא בתוספת דמוע"ק כ"א ד"ה ואסור דהאנק דום לא הוי גזה"כ. אלא פשוט רק מטעם שד"ת משמחין כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ע"ש בהדיא. כ"ז מברר דשמחת לימוד התוה"ק גם בדין התורה הוא גבוה ומאוד נעלה כנגד כולם. וכן נאמר בתפלת משה רבינו בהני י"א מזמורים שלו ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי. וכן אמר דהמע"ה לולי תורתך שעשועי אז אבדתי ח"ו בעניי. וכן אמר שלמה המלך בנו על התוה"ק ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום וכן בפסוק השני ושעשועי את בני אדם דפירש"י דקאי על קבלת התורה הרי דכולם קראו שעשועים אך להעסק לימודי ה' בתוה"ק וכ פשוט בנוסח ברכות ק"ש מאכנה"ג ונשמח בדברי תלמוד תורתיך ובמצותיך הרי הקדימו תלמוד תורתיך להמצות. ועוד דאיתא כן בש"ס נדרים מ"ט ע"ב דאמרה מטרוניתא לר' יהודה מורה ורוי ופירש"י דמשום שהיה פניו צהובין כל שעה חשדתו שהוא שיכור ח"ו מיין אשר אך יין ישמח לבב אנוש על זה השיב לה כי חלילה לחשדו בכך כי אין הוא שותה לעולם רק הארבע כוסות וכו' ואך שמחתו מחמת חכמת אדם תאיר פניו ביינה של תורה הרי דלא השיבה משום דבר רק מלימוד תורתו שמשמחו כיין

ו) וכן מפורש בב"י או"ח בסי' ק"י בשם רבו הגדול מהר"י אבוהב דמפרש הפירוש שלא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם. דלא נפרש שישמח ח"ו בכשלונם אלא להיפך דהוא ענין אחד שכשלא יכשלו בדבר הלכה אז ישמח בהם כשהתכוונו באמיתית ההלכה ומשום דהתורה היא שמחה לעוסקים בה. יהי' לו שמחה וגילה בהם עכ"ל ע"ש