ברטנורא על משנה אבות ג:טז

הכל נתון בערבון. רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה [סוכה נ״ג ע״א.] לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה:

ומצודה פרוסה. יסורין ומיתה:

החנות פתוחה. ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה:

והחנוני מקיף. ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב״ה ממתין להם עד בא עתם:

והפנקס פתוח. לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח:

והיד כותבת. שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוח פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת:

וכל הרוצה ללוות וכו׳ היינו והרשות נתונה דלעיל, שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו:

והגבאים. יסורים ופגעים רעים:

לדעתו. פעמים שזוכר את חובו ואומר יפה דנתני:

ושלא לדעתו. פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא:

ויש להם על מה שיסמוכו. על הפנקס, ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם:

והדין דין אמת. שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו [ע״ז ג׳ ע״א]:

והכל מתוקן לסעודה. אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן: