ברטנורא על משנה אבות ג:טו

הכל צפוי. כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו:

והרשות נתונה. בידו של אדם לעשות טוב ורע, כדכתיב (שם ל׳) ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו׳:

ובטוב העולם נדון. במדת רחמים. ואעפ״כ אין הכל שוין במדה זו, לפי שהכל לפי רוב המעשה. המרבה במעשים טובים נותנים לו רחמים מרובים, והממעיט במעשים טובים ממעטים לו ברחמים. פירוש אחר, והכל לפי רוב המעשה, לפי רוב מעשיו של אדם הוא נדון, אם רוב זכיות זכאי, אם רוב עונות חייב. ורמב״ם פירש, הכל צפוי, כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו, ולא תאמר כיון שהקב״ה יודע מה שיעשה האדם א״כ הוא מוכרח במעשיו שיהיה צדיק או רשע, כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב ורע ואין שם דבר שיכריחהו כלל, וכיון שכן הוא, בטוב העולם נדון, להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים. שהחוטא חטא ברצונו, ראוי שיענש. והצדיק היה צדיק ברצונו, וראוי שיקבל שכר:

והכל לפי רוב המעשה. לפי מה שאדם כופל ומתמיד בעשיית הטוב כך שכרו מרובה. שאינו דומה המחלק מאה זהובים לצדקה במאה פעמים, לנותן אותם בפעם אחת. וגרסת רמב״ם היא, והכל לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה: