ברטנורא על משנה שבת כב:ג

שובר אדם את החבית. מפני שהוא מקלקל:

ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. לעשות לה פה נאה:

אין נוקבים מגופה. הדבוקה בפי חבית אלא נוטל את כולה דכי נקיב לה מתקן פתחא הוא:

ר׳ יוסי מתיר. דאין דרך פתח חבית בכך. והלכה כר׳ יוסי:

ולא יקבנה מצדה. כלומר הא דשרי ר׳ יוסי להיות נוקב את המגופה, לא שרי אלא למעלה בראש המגופה דלאו אורחא למעבד פתחא התם אלא נוטל כל המגופה. אבל מצדה, זימנין דעביד ליה לנקב בצד המגופה משום פתחא ואינו רוצה לפתחה למעלה שלא יפלו צרורות או עפר ביין:

ממרח. ויש כאן משום ממחק:

בערב. שם מקום:

חוששני לו מחטאת. אם מירח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב: