בית היוצר חלק א צט

יורה דעה סימן א' שפעת חיים וברכה לכבוד הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה משה כהן ראפאפארט ני' אבן יקרה באטשאד יע"א: הנה מקודם נבאר במאי דקשי' לך לפי מה שהבנת מדברי התב"ש להחריף בניקב הפנימי או בשלנו החולי בכל עובי הפנימי דממ"נ אי פסקינן כשיטות הטו"ז דלקות הלעטה הוי ע"י חולי א"כ אף בניקב הפנימי כולו כשר. ואי חשבינן חולי הלעטה כע"י קוץ כמו"ש הנקה"כ וא"כ אפי' נתקלקל קצת עובי הפנימי טרפה כמו בקוץ התחוב בקצה עובי הפנימי שמבואר בש"ך שהוא טרפה. וכתבת ליישב זאת דבאם נתקלקל רק מקצת הפנימי אנו מצטרפים דברי היש מכשירין לדברי הט"ז אבל בניקב הפנימי מעל"ע דאז בקוץ גמור טריפה אף להיש מכשירין כדברי הנקה"כ והנה היש מכשירין האלו פסקו כעולא דאמר ישב לו קוץ בושנו אין חוששין שמא הבריא ומשמע אפי' תחוב הפנימי כולי כמבואר בתב"ש ס"ק ט"ו ח"ל מ"ש בן הש"ך ז"ל בהגהות נקה"כ שמ"ש רמ"א ז"ל בהג"ה אם אינו ניקב מב' צדדים הוא ב' צדדי הפנימי המעיין בד"מ יראה בבירור שאינו כן רק אב' עורות קאי ע"ש, והן אמת שהחת"ס בסי' כ"ה כ' ג"כ וז"ל והיש מכשירין דרמ"א קאי בלא שלט בחיצון שבפנימי כש"ך בנקה"כ שם בראי' ברורה דאל"כ תקשי דברי הרא"ש אהדדי דהרי דברי הרמ"א בס"ד וה"מ בס"ט שניהם דברי הרא"ש הם כמש"כ הנקה"כ הנ"ל עכ"ל ע"ש ובאמת גם עליו תמה אני איך נעלמו ממנו דברי התב"ש הנ"ל: אמנם נוכל לומר דהן אמת דמדברי הד"מ מוכח דקאי אב' עורות היינו אלו הנוהגים להקל מקילין כן אבל באמת לדברי הרא"ש גופי' שלא יהי' סותרים אהדדי בודאי נוכל לומר לחלק בין שניקב מקצת הפנימי בין שניקב כל הפנימי והא דקאמר עולא ישב לו קוץ בושט איירי בישב לו במקצת פנימי. ויש ראי' לזה מהסוגי' דיתיב האי מרבנן קמי' דר"כ וקאמר נמצאת אתמר אבל ישב חיישינן א"ל ר"כ לא תצייתו לי' ישב אתמר אבל נמצאת לא אצטרכו לי' לעולא דכולהו עיזי ברייתא קוצי אכלי וזה שפיר בנמצאת לא אצטרך לי' לעולא לומר אבל אם ישב במקצת בודאי איצטרך לי' לומר דבכולהו עיזי ברייתא דאכלי קוצי לא נמצא קוץ תחוב אפי' במקצת פנימי. וזה הוי הוכחה יתירה דהי"מ מיירי בתחוב במקצת פנימי מהאי דלא יהי' דברי הרא"ש סתרו אהדדי כמ"ש בהגהות של הגאון מהרב"פ ז"ל על הנקה"כ יע"ש שמיישב שבל"ז ג"כ אין סותרים אהדדי: ומעתה לפי"ז הא דהביא הרמ"א ז"ל הי"מ דעליהם סמכו להקל בישב קוץ בושט והוא חלק אליהם דאין להקל במקום דאיכא ריעותא מבואר דאפי' לא ניקב רק מקצת הפנימי ג"פ אינו מקיל וכן הוא בפי' בהגהות ז"ל א"כ נשמע מזה דהוא סובר דחיישינן לשמא נתרפא אפי' היכא דאיכא בדיקה על מקצת פנימי שלא ניקב כס' הש"ך בס"ק כ' א"כ הדברי קו' הש"ך ס"ק כ"א דלמה נתן הטעם לעיל דחיישינן שמא ניקב וושט אין לו בדיקה מבחוץ הלא אפי' אם יהי' לו בדיקה הוי חיישינן שמא נתרפא ותי' של הש"ך א"ש כאן. והגם בלא זה יש לעיין בדברי הש"ך ז"ל שלא יהי' דבריו סותרים על מה שכ' בס"ק כ"א, אך זה כבר מבואר במפרשים ובפרט בפמ"ג ימ"ש, וזה אינו מיושב בדבריהם כ"א ע"י הדחק כמבואר להמעיין שם. ע"כ נלפענ"ד ליישב דהנה בסי' מ"ט הקשה הטו"ז בס"ק ג' על הרמ"א דכאן בסעי' ז' כ' דאם יש לחוש שנעשה ע"י קון אפי' נא ניקב רק הפנימי טרפה ואמאי לא נימא דמותר מס"ס ס' ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב החיצון כמו דמתירין התם ותי' הנקה"כ וז"ל לק"מ דהתם שכיח הוא דע"י מחט ניקב גם החיצון במקום שהמחט שם דהא ניקב א' מהם ושכיח הוא שניקב גם השני וושט אין לו בדיקה מבחוץ ע"ש, ומעתה נוכל לומר דבודאי הרמ"א סובר דחשש שמא נתרפא חשש רחוקה כדברי הש"ך ס"ק כ"א רק עכ"ז הוא חושש כאן לשמא נתרפא משום דסובר דשכיח הוא גבי קוץ שניקב גם את החיצון כדברי הנקה"כ הנ"ל, וא"כ בודאי ניקב הפנימי והחיצון והא דלא משכחינן נקב בצד פנימי של הפנימי עכצ"ל שנתרפא משא"כ בסעי' ד' דהוי ס' אם ע"י חולי או ע"י קוץ ואז במקום שיש בדיקה ואנו בודקין שאין כאן נקב אזי יותר מסתבר דבא ע"י חולי מדנימא שבא ע"י קוץ וניקב גם החיצון ונתרפא כיון דנתרפא הוי חשש רחוקה, ולזה שפיר הוצרך הרמ"א לעיל לו' הטעם שושט אין לו בדיקה מבחוץ ולזה הוא אסור משא"כ אם הי' לו בדיקה אזי יותר הי' תלינן שהוא ע"י חולי מדנימא שהוא ע"י קוץ ונתרפא כיון שהוא חשש רחוקה כנ"ל וא"ש, ולפי"ז צריך לומר דאינו אוסר הרמ"א לעיל בסעי' ד' גבי ס' קוץ וס' חולי רק בניקב הפנימי מעל"ע משום דחוששין שמא הוא ע"י קוץ ושכיח שניקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ משא"כ היכא דל"נ רק מקצת פנימי ושאר מקצת פנימי הוא נקי ע"י בדיקה הוא כשר משום דאי"ל בדיקה ובודאי אין כאן ניקב אם לא דנימא דהי' נקב ונתרפא והוא חשש רחוקה כנ"ל, ולזה אנו תולין דהאי שניקב מקצת הפנימי הוא בא ע"י חולי ולא שלטה יותר אבל כאן גבי היש מכשירין דאיירי שבודאי בא ע"י קוץ וגבי קוץ שכיח הוא שניקב ולזה מוכרחים אנו לחוש לשמא נתרפא ולזה הוא טרפה אפי' ניקב מקצת פנימי כנ"ל: ומעתה לפי מה שהעלה הטו"ז דלגבי הלעטה ס' ע"י חולי לכה"פ ולזה שפיר י"ל ולהתיר בניקב מקצת פנימי משום שאנו תולין יותר דהוי ע"י חולי מדנימא חששא דנתרפא משא"כ בניקב כולו דאין צריכין לחששא דנתרפא רק דחיישינן שניקב גם החיצון ע"י קוץ ושט אין לו בדיקה מבחוץ וראוי לאסור, ומיושב קושיתך הנ"ל וא"ש: אמנם כד נעיין היטב בהענין דלפי מה דמסקי' דלכן יש לאסור בניקב כל הפנימי היא מטעמא דנקה"כ דקוץ שכיח שניקב כולו כ"ז לא שייך גבי התירה דהלעטה שכ' הטו"ז דכל הלקותא הוי ע"י חולי ואפי' אם נימא כדברי הנקה"כ המדחה דברי הטו"ז וכ' דע"י דברים הקשים שמלעיטין אותם הוי כניקב תמיד ע"י קוץ או מחט ומה לי ניקב ע"י מחט בפ"א או מעט מעט עכ"ל מ"מ זה בודאי אינו נוכל לומר דשכיח הוא שניקב הפנימי והחיצון כמו גבי מחט וקוץ דבשלמא גבי קוץ נוקב בפעם א' ולזה כיון דחזי' דניקב א' מהם שכיח שניקב גם הב' משא"כ כאן בדברים הקשים אינו נוקב אלא מעט מעט כנ"ל ולזה בודאי נוכל לו' שעדיין לא ניקב כולו וא"כ הדרא הס"ס הנ"ל לדוכתי' דדלמא בא ע"י חולי ולא שלטה יותר כדחזינן דלא שלטה החולי בחיצון ואת"ל דהוי ע"י קוץ דלמא ל"נ את החיצון עדיין כיון דלא שכיח הוא שניקב את כולו וסרה תלונות הנקה"כ מהיתרא של הטו"ז וא"ש. ובל"ז ג"כ מדחה החת"ס דחוי' של הנקה"כ בשתי ידים רק לפי הנ"ל נלענ"ד דאפי' בחיטי התירגמא שמלעיטין במדינתנו שקורין קיקעריץ שיש להם עוקצים עכ"ז אינם חדים וקשים וארוכים כמו קוץ ובודאי אינו נוכל לו' אצלם דשכיח שניקב בפ"א הפנימי והחיצון ולזה ממילא יש להתיר כדברי הגדולי גאונים שמסכימים להיתר של הטו"ז אפי' בניקב הפנימי מעל"ע היכא דחזינן דלא שלטה בחיצון משום דלכה"פ ס' חולי ס' קוץ הוי וממילא הוא מותר מכח ס"ס הנ"ל דכאן לא שייך דברי הנקה"כ הנ"ל דאם הוא ע"י קוץ שכיח שניקב את כולו כנ"ל וא"כ גם בזה יש סמך לדברי הגדולי גאונים לסמוך על היתר של הט"ז אפי' בניקב הפנימי מעל"ע היכא דחזי' דלא שלטה החולי בחיצון דלא כפמ"ג שכ' שהיא איסור גמור: והנה על קו' הטו"ז הנ"ל דגבי ס' חולי ס' קוץ ראוי' להתיר מכח ס"ס כמו דמתירין בסי' מ"ט גבי קוץ דבני מעים אמרתי לישב דגבי ושט לא נוכל להתיר מכח האי ס"ס דלעולם