בית היוצר חלק א ק

תלינן בדבר השכיח ובושט שכיחי קוצים כדאמרינן בגמ' דכל חיוי ברייתא קוצי אכלו ולזה תלינן יותר בקוץ מע"י חולי. ואח"כ ראיתי בפליתי ובחת"ס שהעמיסו תי' זה בדברי הנקה"כ הנ"ל ובאמת כוונת הנקה"כ הוא כדכתיבנא לעיל יע"ש. אמנם גם זה הוא תי' נכון וישר ועפ"י תי' זה ג"כ ראוי' להתיר כהתירא של הטו"ז בהלעטה דהא בהלעטה בודאי שכיח שיבא הנקב מחמת חולי הלעטה כמו שמבואר בפמ"ג דברי הטו"ז דמחמת כח הלעטה ומשמוש הידים נתקלקל הושט וזה הוי כחולי ושפיר יכולין לבדוק אם לא שלט הלקותא בחיצון יע"ש. וא"כ ממילא הוי כאן לכה"פ ס' השקול דכמו דנוכל לו' דבא מחמת הקוץ כ"כ נוכל לו' דבא מחמת חולי הלעטה. וא"כ הוא מותר מכח ס"ס הנ"ל דבשלמא לעיל בסעי' ז' ברמ"א דלא איירי באווזות המלעיטים רק בנמצא נקב בפנימי וס' ע"י חולי או ע"י קוץ בזה שפיר אוסר ואינו מתיר מכח ס"ס כיון דקוץ שכיח יותר מחולי משא"כ באווזות המלעיטים שבהם שכיח שיבא ע"י חולי כמו ע"י קוץ ואפשר עוד יותר א"כ בודאי נוכל לסמוך אהתירא של הטו"ז מכח ס"ס הנ"ל. והגם דהטו"ז בעצמו לא ס"ל האי ס"ס מ"מ לדידן לדברי שכ' שהוא ס"ס טובא בודאי יש לנו לסמוך אהתירא של הטו"ז מה שהוא סובר דהוא היתר גמור להיות מותר לדידן מכח ס"ס כנ"ל. ואפי' לפי מה שתי' הפליתי קו' הטו"ז הנ"ל דבשלמא גבי חשש ניקב באברים הפנימיים אמרינן נשחטה הותרה אבל חשש בנקיבות הושט הו' ס' בשחיטה ולא שייך נשחטה הותרה וספק איסורא לחומרא אפי' בס"ס בחזקת איסור ע"ש. עדיין נוכל להתיר כאן בניקב הפנימי וחזינן דלא שלטה החולי בחיצון דאפי' אי נימא דחיישינן לשמא נתרפא ועלה קרום בושט שאינו ניכר לפי מש"כ דקרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום הטעם דסופו ליסתור א"כ בכאן לא הוי חזקת איסור דהא כל טעמי דחזקת איסור בנקיבות הושט הוא משום דנקיבות הושט הוי נבלה ולא מהני בי' שחיטה וזה דוקא כשיש כאן נקב אבל אם עלה קרום ונתרפא לא הוי נבלה רק טריפה מחמת שאינו יכול לחיות משום דסופו ליסתור בפרט לפמ"ש עוד יותר הפמ"ג דקרום מ"מ חיו יחי' אלף שנים ואפ"ה הוי טריפה משום דטריפות לאו בחיות תלי' מילתא יע"ש. אבל נבילה בודאי לא הוי מחמת זה היכא דלא הוי נקב לפנינו דכיון דנתרפא א"כ בין דטעם טריפות הוי מחמת שסופו לסתור בודאי לא הוי נבילה דכיון דכל מה דלא נסתר היא לגמרי בשלימותה רק דטריפה הוי משום דסופו לבוא עלי' לקותה שלא תהי' יכולה לחיות ומחמת זה לא הוי נבילה. ומחמת טעם ב' שתוכל גם לחיות בודאי לא הוי נבילה דבשלמא הטריפות נוכל שפיר לומר דאינו תלוי' בחיות אבל נבילה בודאי לא הוי היכא דיכולה לחיות ולזה כאן כשניקב הפנימי וחזינן דלא שלטה בחיצון שום חולי ולא הוי רק ספק שמא נתרפא ובזה לא הוי חשש נבילה כנ"ל וא"כ ליכא כאן חזקת איסור ושפיר מהני האי ס"ס. וכבר הארכתי בזה בתשובה האחרת ליישב בזה דברי הרמ"א בסעי' ד' דהוצרך לומר הטעם דושט אין לו בדיקה מבחוץ דאז הוי חשש שמא עדיין ניקב וא"כ הוי ספק בשחיטה והוי חזקת איסור ולא מהני אפי' ס"ס נגד חזקת איסור משא"כ מטעמא דשמא נתרפא דלא הוי שום חשש ספק בשחיטה וממילא לא הוי חזקת איסור כלל כנ"ל וא"כ מהני ס"ס גבי' ומיושב קו' הש"ך וא"ש: ואמנם לדינא כבר חלקו על הפליתי בזה דנקיבת הושט לא הוי חזקת איסור כמבואר בשב שמעתתא ובחת"ס וא"כ ממילא הדרינן לדלעיל דמהני כאן ס"ס כיון דליכא חזקת איסור בשום אופן. תמצית לדינא נלענ"ד שבודאי יש לסמוך על גדולי הגאונים שמסכימים לדעת הטו"ז להתיר כשיש לקותא בפנימי ולא שלטה שום לקותא בהחיצון ולזה מסכים גם התב"ש לפי המבואר מדבריו וז"ל ואיך שיהי' יראה לדינא עיקר דלכתחילה בעי בדיקה לעופות שמלעיטין וממרים אותן אעפ"י ששוחט ב' סי' יהפוך הושט ואם ימצא בו נקב אפי' בפנימי לבד או קוץ תחוב אפי' בקצה עובי הפנימי יש להטביל וכו' אבל אם אין בפנימי נקב כ"א לקותא בשינוי מראה או כעין שחין ובועות ונראה דלא נקב אזי יהפוך גם החיצון לראות ב' צדדים ואם לא ניכר בו שום לקותא או לבנינות או איזה שינוי יש להכשיר עכ"ל ע"ש. והנה מדברים האלו מובן שכשיש לקותא בפנימי אפי' אם לא עבר בגרירה ובמישמוש ידים מפנימי מכל וכל ועכ"ז אם לא שלט בחיצון אזי יש להכשיר וזהו דוקא כשלא הי' רק שחין ובועות דבזה יש לתלות דהוי מחמת חולי ואע"ג דלא הוי אלא ספק מחמת אולי מ"מ יש להכשיר כנ"ל מחמת ס"ס משא"כ היכא דלא הוי שום לקותא רק שניקב לחוד בזה הוא דאוסר התב"ש כשניקב הפנימי מעל"ע דכיון דהוי ניקב זהו מסתבר דבא מחמת קוץ ולא מחמת חולי דחולי אינו מולד נקב רק לקותא וכאן דחזינן דאיכא נקב בלא לקותא בודאי מסתבר דהוא בא מחמת קון וממילא בודאי איכא למיחש דניקוב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ ובזה גם הטו"ז מודה כמבואר בדבריו. ואך גם בזה אינו אוסר התב"ש רק כשניקב כל הפנימי מעל"ע אבל כשלא ניקב רק מקצת הפנימי בזה אינו אוסר כ"א דוקא היכא דקוץ תחוב וזה מבואר מלשונו שכתב ואם ימצא בו נקב אפי' בפנימי לבד או קוץ תחוב אפי' בקצה עובי הפנימי יש להטריף עכ"ל דדוקא בקוץ תחוב כתב אפי' בקצה עובי הפנימי אבל בנקב לחוד משמע דלא מטריף רק כשניקב כל עובי הפנימי אבל כשלא ניקב רק מקצת עובי הפנימי כשר משום דחזינן דמקצת עובי הפנימי נקי בלא נקב א"כ אין כאן חשש רק שנתרפא וזהו חשש רחוק כנ"ל ולזה תלינן יותר שבא מחמת חולי ולא שלטה בחיצון דלגבי חולי יש לחיצון בדיקה כטעמים הנ"ל: ומעתה יש לנו כמה חלוקי דינים בענין זה הא') שלא יהי' קוץ תחוב דאז אם הוא תחוב אפי' במקצת עובי הפנימי ג"כ טריפה. והב') אפי' אם אין קוץ תחוב רק שיש נקב בלא לקותא והנקב הוא בכל עובי הפנימי מעל"ע אזי הוא טריפה אפי' לא שלט כלל בהחיצון. והג') אם יש נקב בלא לקותא רק במקצת עובי הפנימי ואחר הגרירה נשאר שאר עובי הפנימי נקי מכל וכל אזי כשר. והד') כשיש כאן לקותא כמו שחין ובועות בכגון זה הוא דמהני בדיקות החיצון כאשר חזינן שלא שלט כלל הלקותא בחיצון אזי הוא כשר רק באופן ובתנאי שצריך לקרוע הושט סמוך ללקותא לבדוק את החיצון כדי שיהי' הבדיקה בחיצון כנגד הלקותא שתהי' הבדיקה במקום ידוע דבלא זה לא מהני בדיקות החיצון כיון דהוי במקום שאינו ידוע דאפי' גבי לקותא אין בדיקה לחיצון אם לא שלטה בו לקותא אם הוא במקום שאינו ידוע כמ"ש התוס' שיש חולי מאדים שאינו ניכר בהחיצון כמבואר בפליתי ובזה סרה תלוונת הפמ"א שהביא הפ"ת דלמה לנו לקלקל הושט כיון שאנו רואים דעור החיצון שלם לשיטות הט"ז דהכל תלוי' בהחיצון יע"ש דודאי שפיר צריך לקלוף כדי שנבדוק שם במקום ידוע וגם היכא דניקב פנימי בלא לקותא בודאי צריך לקלוף כדי שנבדוק יפה אם נשאר מקצת עובי הפנימי נקי מכל וכל ואזי נוכל להכשירו כנ"ל: ועוד אחת אדבר שגם כשיש לקותא צריך לעיין תחת השחין ובועות אם אין שם נקב עגול דאם ימצא שם נקב עגול אזי נראה שהוא בא מחמת קוץ ואזי קשה לנו לסמוך על החיצון לחוד ואעפ"י שיש לקותא על הנקב עדיין יוכל להיות שהנקב בא מחמת הקוץ ומחמת תחיבת הקוץ נולד אח"ז הלקותא על הנקב וזה קרוב יותר דהנקב בא מחמת קוץ והוליד אח"כ הלקותא מדנימא דהנקב בא מחמת הלקות החולי דלקות החולי אינו מוליד נקב כנ"ל. ואע"ג דהלקותא בעצמה חשוב לענין טריפות כמו נקב ועכ"ז שיהי' בפועל נקב עגול מחמת הלקותא זה בודאי אינו שכיח וזה הכל לפי ראות עיני המורה: דברי הבעה"ח פ"ק ב' איפאלא ה"ק יואל עבי ראטה חופ"ק הנ"ל סי' ב' שפעת חיים וברכה לכבוד אהובי י"כ הרבני החו"ב כו' מו"ה שלמה המכונה זלמן ני' כתבך הגיענו היום וראיתי שאתה מסתפק ושואל להלכה ולמעשה בענין שנמצא בעור פנימי של הושט שחין שקורין (קרען בל"א) ולאחר שגררו את השחין מצד פנימי של הושט נמצא תחתיו קורט דם מה דינו ואתה מפלפל בזה לכאן ולכאן, והנה בזה בודאי האמת אתך שאין זה דומה לדברי הטו"ז בס"ק ט"ז דרצה להתיר בנמצא קורט דם בפנימי בלא קוץ דהא לא יהי' גרוע השחין עמה שנמצא קוץ מונח בושט ולא תחוב. וא"כ אם גבי קוץ מונח חיישינן לומר שהק"ד בא מהקוץ מכש"כ שחיישינן שהק"ד שנמצא אחר גרירות השחין שבודאי בא מחמת השחין ולית דין צריך בושש וז"פ: אך לפי הטו"ז ס"ק י"ח שמתיר באווזות המלעיטות דהיכא דלא